1 צפייה בגלריה
קורקינטים נטושים בסמוך למצעד הגאווה בתל אביב
קורקינטים נטושים בסמוך למצעד הגאווה בתל אביב
קורקינטים בתל אביב. ארכיון
(צילום: נדב אבס)
בחור צעיר יצא מרכבת ההגנה בתל אביב ואחרי כמה צעדים הוא התנגש בקורקינט שיתופי שהושאר מוטל על המדרכה, התעופף באוויר והשתטח על הקרקע, מדמם. "רגע, מה, הוא עיוור?", תשאלו, "הוא לא ראה את הקורקינט?". אז כן. אותו צעיר היה עיוור, ויצא לי לראות את המקרה בלייב. הגשתי לו עזרה ותיארתי לו מה קרה. לקח לו זמן רב להירגע והוא לא ידע לאיזה כיוון עליו להמשיך. הוא לא הכיר את האזור והתאונה הוציאה אותו מאיזון. האמת היא שכל תאונה תוציא כל אדם מהאיזון שלו, קל וחומר עיוור ומבוהל.
כמה נדיר אירוע כזה? לא מאוד. תחשבו על הורים צעירים עם עגלת תינוק על מדרכה צרה שנחסמה על ידי קורקינט, שצריכים עכשיו לרדת לכביש כדי להמשיך בדרכם. תחשבו על ילדה שרק עכשיו לומדת לרכוב על אופניים ובהמשך השביל שוכב קורקינט בודד. תחשבו על זקן שמטייל עם המטפלת שלו ולא יכול להתקדם כי כמה קורקינטים התאספו להם בלב המדרכה או על נכה בכיסא גלגלים שנבלם בדרכו. זה קורה כל יום, כל היום, בכל רחבי תל אביב ולא רק בה.
זה לא שהפכתם נרגנים יותר עם הגיל, ואתם לא מדמיינים שהמצב רק מחמיר. המצב באמת מחמיר. רק השבוע ראיתי שלחבורת המותגים הצטרף שחקן חדש: אם עד עכשיו הקורקינטים של BIRD (ציפור) פרשו כנפיים ברחובות, LIME (ליים) הוסיפו חמיצות רעננה, ו-WIND (רוח) נשבו במעברי החצייה, המותג החדש - DOTT - בהחלט שם לנו נקודה בסוף המשפט. אין יותר מקום ללכת, לא בבטחה ולא בדאגה, מהסיבה הפשוטה שכל מי שמסיים נסיעה, מותיר את כלי התחבורה השיתופי הזה בדיוק במקום שבו הוא עצר.
הקורקינט של DOTT, כנראה כחלק ממסע החדירה והרצון להתבלט על פני המותגים הוותיקים, מציע לנסות אותו חינם. ככה כתוב על הכידון של המכשיר וזה בהחלט מפתה. ואם זה לא עולה לנו כסף ולא דורש טיפת סולידריות - למה לא לנסות ובתום הנסיעה להמשיך הלאה בלי להסתכל אחורה לעבר המכשיר שחוסם כניסה לבניין או לתחנת אוטובוס?
יש עיריות שפועלות להסדיר את נושא החניה הייעודית (אזור שרק אליו ניתן להשיב את הקורקינט, אחרת השוכר ימשיך לשלם), אבל הפתרון רחוק מלהיות גורף. צאו להליכה במזרח או בדרום תל אביב ותיתקלו בג'ונגל של כלים מיותמים שהושארו על המדרכות.

זה תמוה כי כל עסק מתחיל בישראל צריך להסדיר אישורים ורישיונות לפני שהוא מתחיל לפעול. וזה מוזר כי כלים שיתופיים אחרים מוסדרים היטב: כשאני רוכבת באופני תל אופן אני חייבת להחזיר אותם למקום, אחרת אחויב בהמשך השכרה פעילה. אותו תנאי חל במקרה של כלי רכב שיתופיים כמו Car2Go ו"אוטותל". אם לא החזרתי את הרכב לחניה ייעודית: אחויב. ואם אשאיר את הרכב בכניסה לבניין או על מדרכה - זה יכאב לי מאוד בכיס.
טובית נייזרטובית נייזרעידן גיל
משרד התחבורה (שטרם ענה לפנייה שלי בנושא) והרשויות המקומיות היו חייבות להציע פתרון להסדרת הנושא, אבל זה לא קרה. אז אולי הבשורה תבוא דווקא מהחברות? בעידן של מיתוג מעסיק, תרומה לקהילה, אחריות תאגידית ועוד ביטויים שלפעמים לא מכילים יותר מדי משמעות, שווה לחשוב על האקוסיסטם שבה פועלים - העיר, הרחוב, הקהילה.
כולנו מתפקדים בחלק מהיום כהולכי רגל, גם מי שנוהגת בטסלה וגם מי שרוכב על אופניים חשמליים. מתישהו כולנו הולכים על המדרכה עם הבת הקטנה שלנו או עם הסבא המבוגר. ואז נרצה את הזכות הבסיסית של ללכת ישר ובבטיחות, בלי החובה לבצע סלאלום בין כלי תחבורה עזובים. כאמור לא רק עיוורים סובלים מהמפגעים האלה, אבל יום המודעות וההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה בישראל שיצוין מחרתיים (שני) יכול להיות מועד מצוין להתחיל את התיקון.
  • טובית נייזר היא בעלי Yellow Bricks, בוטיק ייעוץ העוסק באסטרטגיית תוכן לחברות וסטארטאפים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com