שבועיים לאחר שהביא לבחירת גלי בהרב-מיארה כיועצת המשפטית לממשלה, השלים היום (ב') שר המשפטים גדעון סער מהלך נוסף, מסובך לא פחות. הוא תכנן, תיכלל והשיג פשרה – ללא מהומה פוליטית – שאפשרה את צירופם של ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. מינוי רביעיית שופטי עליון זה אירוע שקשה להפריז בחשיבותו, מדובר בלא פחות מעיצובה מחדש של מערכת המשפט הישראלית.
3 צפייה בגלריה
שופטי העליון החדשים. עשו היסטוריה
(צילום: shutterstock, אתר בתי המשפט, אוראל כהן, תומר יעקבסון)
במקומם של שופטים בעלי נטייה משפטית ליברלית מובהקת שפרשו או פורשים בקרוב, בראשם מני מזוז, ג'ורג' קרא וניל הנדל, מצטרפים לבית המשפט העליון ארבעה שופטים שנחשבים "מאוזנים" – שופטי המחוזי חאלד כבוב, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן, ועורך הדין הפרטי יחיאל כשר.
חברי הוועדה לבחירת שופטים אישרו היום את המינויים באופן רשמי. חבר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן, נציג האופוזיציה מ"הציונות הדתית", לא תמך באף אחד מהמועמדים.
סער מבקש להדגיש את ההישג שהציב לעצמו – בחירת שופטים על פי אמות מידה של מצוינות, גיוון ואיזון. שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, חברת הוועדה בעצמה, העדיפה בחירה של שופטים ימניים-דתיים, ואילו סער הדגיש בבחירה ימין-חילוני.
בזמנים שבהם העליון מטווח תדיר על ידי המערכת הפוליטית וברשתות החברתיות, הרכבו של בית המשפט העליון מאוזן כעת ואין משיכה מובהקת לשום צד – שמרני או אקטיביסטי.
הרביעייה החדשה עושה היסטוריה. כאבוב, שיהפוך לשופט המוסלמי הראשון העליון, נחשב מקצוען ופורץ דרך. קשה להפריז בהישג הלאומי והחינוכי שבבחירתו כשופט המוסלמי הראשון. במדינה שחמישית מאזרחיה הם ערבים, רובם המכריע מוסלמים, הדבר מתבקש מאז ומתמיד.
השופטת כנפי-שטייניץ מגלמת אף היא את הטוב שבכל העולמות, מקצוענית שמתמחה בכל סוגי התיקים והדיונים. היא החלה צעדיה מלמטה, כעורכת דין פרטית, וכיהנה לאחר מכן בבתי משפט השלום והמחוזי. כנפי-שטייניץ עשתה אף היא היסטוריה בתור האישה ממוצא מזרחי הראשונה בבית המשפט העליון.
לשופטת רות רונן נשזרו אינספור כתרים בשל כישרונה, מהירות החלטותיה, הליברליות שלה ובקיאותה בתיקים כלכליים – ליבת העבודה והעומס של העליון.
אחרון חביב הוא עורך הדין הפרטי יחיאל כשר, שישחזר את המשבצת החסרה בעליון לאחר פרישת השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, בעברם עורכי דין פרטיים מ"השטח".
עבור סער, יו"ר הוועדה, מדובר בהצלחה מרשימה. הוא גובה דיבידנדים על הישגו מלפני 15 שנה, "חוק סער", שקבע כי לבחירת שופט בבית המשפט העליון נדרש רוב של לפחות שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה. זאת כדי להכריח את החברים לבחור את השופטים תוך יצירת הסכמות ולגיטימציה, לשם הגברת אמון הציבור.
עם כל הכבוד שרוחש סער לשלושת שופטי העליון בוועדה, ובראשם הנשיאה אסתר חיות, הוא מנע שליטה מסורתית שהייתה כמעט מוחלטת בבחירה. יחסית לממשלת ימין-מרכז בראשות נפתלי בנט, אפשר לומר שנשיאת העליון חיות ניהלה סיכונים. מלבד רות רונן וחאלד כאבוב, הנמנים על מועדפיה, הבינה חיות שצריך לחיות עם מה שיש, כי האלטרנטיבות יכולות להיות גרועות יותר.
הגרעין הראשון של הבחירה כלל את הפוליטיקאים, לאחר מכן נציגי לשכת עורכי הדין, ואז דאג סער שלא יהיה וטו של שופטי העליון. הבחירה המובהקת היחידה של השופטים היא רונן, כבוב היה בחירה של כולם, כנפי-שטייניץ הייתה מועמדת השר, ואילו עו"ד כשר היה בחירת הלשכה.
זוכה נוסף בהליך הבחירה הוא יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי, שמנהל אותה בתקיפות ובהתנהלות אלגנטית. בלי כוחנות, הבהיר חימי לנשיאה חיות שלא יהיה דיל בלי הכללת עורך דין פרטי אחד לפחות, שמייצג את ציבור עורכי הדין הגדול.
חימי אמנם נדרש לשפר את רשימת המועמדים שלו, אך הצליח להביא עורך דין פרטי מהמעלה הראשונה, בעל מורשת ימנית מהבית, שמקובל גם על שופטי העליון.
