בשבוע שעבר, כשבנימין נתניהו הודיע על החלטתו למנות את מזכירו הצבאי, האלוף רומן גופמן, לראש המוסד הבא, הוא נימק זאת בין היתר בכך שגופמן "גילה יצירתיות, יוזמה, תחבולה והכרה מעמיקה של האויב". משרד ראש הממשלה ציין בהודעתו שגופמן "הוא קצין רב זכויות" ומנה את תפקידיו הרבים בצה"ל, לרבות כמפקד חטיבה 7, אוגדת הבשן וראש מטה פעולות הממשלה בשטחים. אבל מה הציבור הרחב יודע על תפיסתו הביטחונית ועל הלך המחשבה של מי שאמור להיכנס לאחד התפקידים הרגישים ביותר מבחינה אסטרטגית במערכת הביטחון?
מושג מסוים אפשר לקבל מהתקופה שבה בילה גופמן במכללה לביטחון לאומי, המוסד הממלכתי הגבוה במדינה להכשרת הסגל הבכיר בצה"ל ובמערכות הביטחון והממשל לתפקידי פיקוד וניהול בכירים. גופמן החל את לימודיו שם בספטמבר 2019, מיד לאחר שסיים את תפקידו כמפקד חטיבה 7 בשריון. בתום הלימודים קיבל גופמן תואר שני במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה, ובמקביל הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד אוגדת הבשן.
באחת העבודות שכתב במסגרת לימודיו הציע גופמן פתרון רדיקלי למשבר הגרעין האיראני: מכירת ראשי נפץ גרעיניים ישראליים למצרים, ערב הסעודית וטורקיה. העבודה, תחת הכותרת "יום הדין של אתמול", נכתבה בסוף 2019 במסגרת קורס בהנחיית ד"ר ענת שטרן. העבודה מתארת תרחיש עתידי: ראש ממשלה ישראלי שמספר על תפנית אסטרטגית דרמטית שביצע בשנת 2025, בעקבות קפיצה אסטרטגית של איראן במאמציה להשגת נשק גרעיני. במקום לנסות למנוע את התגרענות האזור באמצעים צבאיים או דיפלומטיים מסורתיים, גופמן הציע בעבודתו פתרון יוצא דופן לסוגיית הגרעין האיראני: חימוש מבוקר של שלוש מדינות מפתח במזרח התיכון בנשק גרעיני, במטרה ליצור איזון אסטרטגי רב-קוטבי חדש.
לפי התרחיש ההיפותטי, ישראל איימה לכאורה לפזר נשק גרעיני באזור כמנוף למעורבות המעצמות - ארה"ב, רוסיה וסין. האיום הזה, על פי עבודתו של גופמן, גרר כל מעצמה "לאמץ" מדינה אחת (סעודיה, מצרים וטורקיה, בהתאמה) ולחמש אותה בנשק גרעיני.
הרעיון המוצג בעבודה עשוי לעורר תהיות. מצד אחד, גם אם בוצע במסגרת סיפורית-אקדמית, הוא מעיד על חשיבה אסטרטגית יצירתית ועל נכונות לאתגר הנחות יסוד. מצד שני, עצם ההצעה להפצת נשק גרעיני ברחבי המזרח התיכון, גם בהקשר תיאורטי, עלולה להיתפס כחריגה קיצונית ממדיניות הביטחון הישראלית. ד"ר שטרן לא השיבה לפניית שומרים בנוגע לקורס שלימדה ולעבודתו של גופמן.
המצביא יתמרן את הקברניט?
הצצה נוספת אל הלך המחשבה של ראש המוסד המיועד התקבלה בעבודה אקדמית אחרת, שם הגישו גופמן וסטודנט נוסף הצעת מחקר שעסקה ביחסים בין "המצביא המערכתי" ל"קברניט האסטרטגי" - כלומר, בין הדרג הביטחוני הבכיר לדרג המדיני. בהצעה הם טענו, כי על המצביא המערכתי מוטלת אחריות רחבה יותר מאשר סתם מילוי פקודות, וכי עליו לסגל ראייה אסטרטגית, להשפיע על המדיניות המתגבשת על ידי הקברניט ולתמרן גם בסיטואציות מורכבות בהן לא הוגדרה מדיניות ברורה.
השניים פיתחו תיאוריה על "מרחב השיח" בין המצביא לקברניט, וטענו שעל המצביא להעמיק ולהרחיב את השיח כדי להשפיע על המדיניות - הן באמצעות "שיח ישיר", הן דרך "תמרון דרך רשת קשרים" והן באמצעות "תמרון באמצעות פעולה".
התפיסה האקדמית המוצעת מעלה את השאלה האם גופמן, קצין בכיר במערכת הביטחון, רואה את עצמו כשחקן אסטרטגי שנדרש לעצב ולהשפיע על מדיניות מקבלי ההחלטות בישראל, או שהוא תופס את תפקידו כחייל שממלא פקודות של הדרג המדיני.
מדובר צה"ל לא נמסרה תגובה לפניית שומרים.
