בהופעתו המתנשאת והשחצנית של איתמר בן גביר בפני פעילי המשט לעזה, שהוחזקו כשבויים אזוקים בידי כוחות הביטחון, רמס השר לביטחון לאומי את מעמדה ואת ערכיה של מדינת ישראל - אותם ערכים שהאמנו שעדיין נותרו בנו.
היתה זו הופעה נלעגת של עבד כי ימלוך. הכרזה שהוא, בן גביר, מי שנרדף בעבר על ידי מדינת ישראל והועמד על ידה לדין, הפך כעת לשר ושליט, המפגין כעת את כוחו וגדולתו בפני שבויים חסרי אונים, שאין בכוחם להגיב לבוז וללעג שהוא מפגין בפניהם.
בהזדמנות זו רמס בן גביר גם את כבודו ומעמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא הפגין קבל עם ועדה שהוא שר, אדון ושליט במדינת ישראל, וכי הוא "מצפצף" על נתניהו ומדיניותו. מסתבר שיש לו הערכה פוליטית מפוכחת. הוא מבין היטב שנתניהו חסר אונים ולא יעז לעשות לו דבר ובוודאי לא לפטרו מהממשלה. והדברים אכן השתקפו בתגובתו האומללה של נתניהו שלפיה התנהגותו של בן גביר "לא עולה בקנה אחד עם הערכים והנורמות של ישראל". תגובה זו רק המחישה את עליבותו של ראש הממשלה הניצב חסר אונים בפני שר חסר מעצורים השולט במשטרה, כלומר בחרב שמחזיק השלטון כלפי נתיניו.
האירוניה היא שנתניהו חלם להטביע חותם על ההיסטוריה היהודית וכעת הוא מוצא עצמו חולם על תוצאה אופטימלית, מבחינתו, בבחירות, שלאחריהן ישוב ויכהן בתפקיד ראש ממשלה המשועבד לגחמותיו ולתכתיביו של בן גביר.
בכך ניתנה לציבור הישראלי הזדמנות נוספת לחזות בעליבותו של ראש הממשלה, המתיימר להפגין עוז וגבורה, השולט בצבא המפציץ מאיראן ועד הדחיה בבירות. אלא שבינתיים שפך הנשיא טראמפ מעט מים קרים על יומרה זו לאחר שהצהיר שנתניהו יעשה כל מה שהוא רוצה. וכך אנו צופים בראש הממשלה הכלוא בין פקודותיו של טראמפ לגחמותיו של בן גביר.
המחיר המדיני שנשלם עבור פרשה זו מתגמד לעומת השאלה האמיתית שניצבת בפני העם בישראל: האם זו המדינה שהציונות חלמה להקים?
המחיר המדיני שנשלם עבור פרשה זו מתגמד לעומת השאלה האמיתית שניצבת בפני העם בישראל: האם זו המדינה שהציונות חלמה להקים? האם אנו מוכנים לכך שאלה יהיו ערכיה של מדינת ישראל והאם אלה יהיו פניה של המדינה כפי שהם משתקפים בעיני אלה החיים כאן ובפני אלה הצופים בה מבחוץ?
