לאחרונה הגיעה שאלת הלגיטימיות של מופעים רק לנשים לקידמת הבמה. הזמרות שרון רוטר ודין דין אביב ביקשו לשכור את מרכז ענב בתל אביב למופע לנשים. האולם סרב לבקשתן בנימוק שהפרדה מגדרית מנוגדת למדיניותו. נוכח הסירוב, הזמרות תבעו את עיריית תל אביב, שהאולם בבעלותה. רוטר ואביב טענו שעל פי דתן ואמונתן חל עליהן איסור לשיר לפני גברים והמניעה מהן להופיע לפני נשים בלבד היא אפליה על רקע דתן והשקפתן. המופע נדחה בשל המערכה עם איראן, אבל השאלות שהוא מעורר, והתוצאה של ההליך המשפטי, רלוונטיות מתמיד.
שאלת האירועים רק לנשים היא תת-שאלה במסגרת הוויכוח הנוקב שמתנהל בישראל בשנים האחרונות על ההיקף הלגיטימי של הפרדה מגדרית – ויכוח שהתעורר בהקשר של הפרדה באקדמיה, בצבא, בתחבורה הציבורית, בטקסי לוויה במופעי תרבות או בתפילות בכיכר דיזינגוף.
במבט ראשון אין סיבה למנוע מהזמרות לממש את אומנותן בדרכן ולהשכיר אולם להופעה שלהן. מעבר לעקרון הליברלי החשוב של הגנה על חופש הדת והמצפון שלהן – יש קסם וכוח במרחבים לנשים, מרחבים שמשוחררים מהמבט הגברי שהוא לעתים מחפיץ, מפחיתים את החשש מהטרדות מיניות, ואולי מאפשרים למשהו אחר, משוחרר יותר, לצמוח.
אבל במבט שני עולות שאלות. ההישג הכי משמעותי של העידן המודרני, של הנאורות שהניבה את הדמוקרטיה ואת ההגנה על זכויות האדם באשר הוא אדם, היה להיפרד מהקשירה בין תכונות שרירותיות לבין גורל. תחשבו על זה, זה הישג די מדהים: אנחנו חיים וחיות בעידן שהחברה האנושית לא חיה בו מעולם. עידן שבו צבע העור, המין, המוגבלות, הנטייה המינית, הדת או המעמד הכלכלי לא אמורים להכתיב מה מותר ומה אסור לי, מה תהיה מידת החופש שלי, מה יהיה המסלול המותר לחיי. בן של איכר יכול להיות מנכ"ל. אדם עם שיתוק מוחין יכול להיות פיזיקאי. אישה יכולה להיות ראש ממשלה. איך כתוב בהכרזת העצמאות? ללא הבדל דת, גזע ומין.
שברירותו של רעיון השוויון
הרעיון החזק הזה עוד רחוק מיישום מלא במציאות. יישומו הוא מסע ארוך ומפרך בגלל סטריאוטיפים וסטיגמות, בגלל קיטוב חברתי ועוד. ובדיוק בגלל שברירותו של רעיון השוויון, יש להיזהר מהכירסום בו. הבקשה של שרון רוטר ודין דין אביב היא אותנטית ומובנת. ועם זאת, מדובר בבקשה שתחזיר אותנו לאחור, לעידן שבו מינו של אדם יכריע בשאלה לאן מותר לו להיכנס והיכן מותר לו לשבת. ההיסטוריה מלמדת שברגע שתינתן לגיטימציה לפעילויות לנשים בלבד – הדרך תהיה קצרה לפגיעה בדיוק בנו, בנשים. אנחנו צפויות לחזור לעידן של מועדוני הג'נטלמנים שלא התירו כניסה לנשים – בעסקים, בפוליטיקה, באקדמיה וגם באמנות.
רוטר ואביב טוענות שהסירוב להשכיר להן אולם להופעה פוגע בהן ולא מכבד אותן. ואילו אני סבורה שעמדתן היא הפוגעת בנשים ומסכנת את הישגי השוויון המגדרי. בזכות מאבקים אמיצים ומפרכים, רוטר, אביב ולמעשה כל מוזיקאית, בכלל זכו באפשרות לשיר בפומבי ולזכות להכרה כאמניות. בזכות המאבקים הללו, נשים כבר לא צריכות לפרסם ספרים ומאמרים תחת שם עט גברי, ותפקידי נשים במחזות של שייקספיר לא מגולמים על ידי שחקנים גברים אלא על ידי שחקניות.
המקרה הזה הוא סנונית ראשונה שהגיעה לפתחם של בתי המשפט בישראל. צפוי שיצוצו שאלות דומות נוספות, למשל ביחס לחדרי כושר לנשים בלבד
התביעה הסתיימה בניצחון לעירייה. רוטר ואביב אמנם יוכלו לציין בהזמנה שמדובר ב"מופע העצמה לנשים", אך גם גברים יוכלו לרכוש כרטיסים, ותביעתן לפיצוי כספי של 100 אלף שקל נדחתה. בנוסף, בהזמנה לאירוע מצויין שברי סחרוף יופיע לצד רוטר. האם סחרוף אינו גבר שבאוזניו נמנע מהן לשיר מחמת אמונתן הדתית, כפי שטענו בתביעה?
. החוק בישראל מתיר לקיים מסגרות לבני מין אחד (או לפי קטגוריה אחרת, כמו דת או נטייה מינית) "כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק". זהו כלל מאוזן, שמשאיר מקום למרחבים לנשים אך מנטרל את הסכנה שבהפיכת מרחבים חד-מיניים לנורמה.
יופי תירושצילום: ישראל הדריבארה"ב, בית המשפט העליון של מדינת קונטיקט קיבל לפני שנים אחדות תביעת אפליה של גברים שחדרי הכושר שלהם פתחו איזורים לנשים בלבד. נפסק שזו הפליה מגדרית, ושכדי שהסדר כזה יהיה חוקי, יש להתירו במפורש בחוק המדינה, וזאת לאחר דיון מושכל שישמע את עמדות כל הצדדים וישקול את היתרונות והסכנות. אמן.
יופי תירוש היא פרופ׳ חברה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ועמיתת מחקר בכירה במכון הרטמן בירושלים
