מחר, ב-18.1, אחי הגדול אלמוג אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-28. עבורי, אלמוג היה הרבה מעבר לאח גדול. הוא היה עוד הורה, יועץ, פסיכולוג וחבר נפש, השריש בי כל כך הרבה אופטימיות וחיוביות - ובנוכחותו - כל מטרד שהיה לי נעלם.
ב-7.10 הנורא, כשהבנתי שאלמוג נמצא באותה מסיבה ארורה, הייתה בי דאגה - אבל בעיקר סמכתי עליו. ידעתי שהוא אחראי ומפוקס, שהוא בטח דואג לכל מי שסביבו וברגע שהוא יוכל ליצור איתנו קשר הוא יעשה זאת, אך עם הזמן שחלף הבנו שהסיפור הזה גדול משחשבנו. כבר באותו שבוע קיבלנו את הבשורות הקשות על כך שארבעה מחבריו ובת זוגו נרצחו. החדשות האלה טלטלו אותנו, כאבנו והיינו בחרדה לגורלו של אלמוג.
לאחר 13 ימים, הודיעו לנו שאלמוג חטוף והוא בחיים. מאותו רגע הניצוץ והתקווה חזרו לעינינו, ידענו שאלמוג מסוגל לשרוד בשבי יותר מכל אחד אחר. הוא חזק, מחושב, יצרתי, סבלני וחשוב מהכל, הוא אופטימי.
עם הידיעה הזאת התחלנו את המאבק שלנו. לא היינו הרבה בכותרות מכיוון שאלמוג שירת כלוחם בסיירת גבעתי, אבל פעלנו רבות מאחורי הקלעים. ביקרנו בכל מקום בארץ ובעולם, דיברנו עם כל בכיר אפשרי מהכנסת, הממשלה ומצוותי המשא ומתן, הצענו אסטרטגיות שונות ודרכי פעולה, התחזקנו באמונה ושאבנו כוחות מהתפילות ומהעם המדהים שלנו.
עד שב-31 באוגוסט גילינו על רציחתו של אלמוג יחד עם החמישייה המופלאה שהייתה איתו. לא האמנתי שמישהו יכול לפגוע באלמוג, באדם שכל מי שהכיר אותו התאהב בו מיד. אלמוג, שבמהלך לימודיו בהנדסה אזרחית באריאל היה מוצא את הזמן להעניק שיעורים פרטיים במתמטיקה בחינם לנוער שבא ממשפחות קשות יום. אח שלי, שבכל חג הוא יצא לעשות קניות של מזון למשפחות נזקקות ובנוסף גם התנדב בעמותת "ידידים".
"אבא סרוסי"
אני רוצה שתכירו את אחי הגדול כפי שאני הכרתי אותו. אלמוג ידע להעריך ולהודות על הדברים הקטנים בחיים. חבריו כינו אותו "אבא סרוסי" - המצפן והמנהיג של החברה. הוא דאג לחוות את כל הטוב, המוזיקה הטבע והאנשים שיש לעולם להציע וזכה לחוות מהי אהבת אמת יחד עם בת זוגו שחר גינדי הי"ד. חלומותיו הגדולים היו להתיישב בנגב או בגולן ולפתוח מעון לנוער בסיכון.
אחרי שאלמוג נרצח, נותרנו אני ומשפחתי עם המחוייבות להמשיך להפיץ את האור והטוב של אלמוג ולהגשים את חולמותיו. אנו בתהליכים של הקמת שדה חקלאי בנגב שבעתיד מיועד להפוך להתיישבות, וגם נמצאים בהליכים להקמת בית נוער בסיכון, כפי שחלם
אחרי שאלמוג נרצח, נותרנו אני ומשפחתי עם המחוייבות להמשיך להפיץ את האור והטוב של אלמוג ולהגשים את חולמותיו. אנו בתהליכים של הקמת שדה חקלאי בנגב שבעתיד מיועד להפוך להתיישבות, וגם נמצאים בהליכים להקמת בית נוער בסיכון, כפי שחלם.
אסיים ואבקש מכל מי שקורא, למרות כל הכאב תעלו חיוך על פניכם, זכרו את החיים היפים שהוא חי ואת הדרך שהוא השאיר לנו. תהיו טובים יותר, תזכרו את החשיבות של האחדות שלנו וכמה היא נחוצה עבור אחינו שעוד נמצאים בשבי ואותם אנחנו יכולים ומחוייבים להציל.
בואו נהפוך את העולם הזה לראוי עבור אלמוג ועבור כל מי שאיבדנו, כוחנו באחדותנו כי אין לנו ארץ אחרת.
