ההסכם בין ישראל ללבנון, בתיווך ארצות הברית, הוא הסכם חשוב. לא משום שהוא מבטיח שלום, ולא משום שהאזור השתחרר לפתע ממאבקי הכוח שמלווים אותו עשרות שנים. הוא חשוב משום שהוא מבטא לראשונה שינוי עמוק בתודעה הלבנונית, שינוי שנולד מתוך מציאות קשה ולא מתוך אשליות.
חתימת ההסכם בין לבנון לישראל
(צילום: REUTERS/Ken Cedeno)
לבנון שילמה מחיר כבד כדי להבין אמת שרבים העדיפו להתעלם ממנה במשך שנים: חיזבאללה אינו מגן על לבנון, הוא מחריב אותה. זהו אינו צבא לבנוני אלא צבא איראני הפועל על אדמת לבנון, משרת מטרות איראניות ומקריב את האינטרס הלאומי הלבנוני לטובת האסטרטגיה של טהראן. הוא מנע מממשלות לבנון להחיל ריבונות על כל שטחן, פגע בכלכלה, החליש את מוסדות המדינה וגרר את אזרחי לבנון פעם אחר פעם למלחמות שלא שירתו את עתידם.
גם דבריו של מזכ”ל חיזבאללה, נעים קאסם, שהודה למעשה כי אין מקום להשוואה בין עוצמתו של צה”ל לבין כוחו של הארגון, משקפים את עומק השינוי. כאשר אפילו הנהגת חיזבאללה מכירה בפערי הכוח, קשה להמשיך למכור לציבור את מיתוס “צבא ההתנגדות” הבלתי מנוצח.
אלא שההסכם, טוב ככל שיהיה, אינו אלא מסגרת. ההיסטוריה מלמדת שהמזרח התיכון אינו נבחן על איכות המסמכים אלא על איכות הביצוע. הסכמים קמים ונופלים על יישומם, לא על הניסוחים שנכתבו בהם.
כאן בדיוק נמצא האתגר הגדול, ואולי גם החסר המשמעותי ביותר.
ליבו של האזרח הלבנוני
המאבק האמיתי לא יתנהל רק מול מחסני הנשק, המשגרים או המנהרות. הוא יתנהל על ליבו של האזרח הלבנוני. במשך שנים היה לתושבי דרום לבנון כתובת אחת כמעט לכל צורך: חיזבאללה. הארגון לא סיפק רק נשק, הוא סיפק דלק, רווחה, שירותי בריאות, חינוך, סיוע כלכלי ותעסוקה. כך הוא בנה את מקור כוחו האמיתי: האוכלוסייה.
אם לאחר כניסת צבא לבנון לדרום ייכנסו גם כספים איראניים לשיקום ולרווחה, בעוד המדינה תסתפק בפריסת כוחות ביטחון בלבד, שום דבר מהותי לא ישתנה. המעיין שממנו מגייס חיזבאללה את כוח האדם שלו ימשיך לנבוע.
לכן, לצד פריסת צבא לבנון, חייבת להגיע גם ממשלת לבנון. לא רק מדים, אלא גם משרדי ממשלה. לא רק מחסומים, אלא גם שירותי בריאות, רווחה, חינוך, תעסוקה ושיקום קהילתי. האזרח חייב להרגיש שהמדינה היא הכתובת הראשונה שלו ולא חיזבאללה. זהו אתגר עצום שלוקחת על עצמה באומץ רב ממשלת לבנון.
במשך שנים התרגלנו לחשוב על היחסים עם לבנון במונחים של הרתעה בלבד. אולם המציאות החדשה מאפשרת לחשוב גם במונחים של אינטרסים משותפים. ישראל אינה האיום המרכזי על לבנון. עבור לבנונים רבים היא אף עשויה להפוך לחלק מהפתרון
באותה מידה, על ממשלת לבנון לפרק בהדרגה את התשתית האזרחית-כלכלית של הארגון: תחנות הדלק, מערכי השירותים, העסקים, מוסדות הרווחה וכל אותם מנגנונים שהפכו את חיזבאללה למדינה בתוך מדינה. פירוק היכולות הצבאיות חשוב, אך פירוק מקורות העוצמה האזרחיים חשוב לא פחות.
גם לישראל יש אינטרס מובהק בהצלחת התהליך הזה.
במשך שנים התרגלנו לחשוב על היחסים עם לבנון במונחים של הרתעה בלבד. אולם המציאות החדשה מאפשרת לחשוב גם במונחים של אינטרסים משותפים. ישראל אינה האיום המרכזי על לבנון. עבור לבנונים רבים היא אף עשויה להפוך לחלק מהפתרון.
ישראל יכולה לסייע, במישרין או בעקיפין, בגלוי כאשר הדבר אפשרי ובחשאיות כאשר הדבר נדרש. היא יכולה לספק גז שיתרום לייצוב משק האנרגיה הלבנוני, לחלוק מודיעין שיסייע לממשלת לבנון להתמודד עם ניסיונות ההתבססות המחודשת של איראן, ולפעול נגד איומים אזוריים עוד לפני שאלה יגיעו לשטח לבנון.
לא נדיבות אלא מדיניות
זה אינו מעשה של נדיבות אלא של מדיניות. כאשר לבנון תהיה מדינה מתפקדת וריבונית, גם ישראל תזדקק לפחות כוחות לאורך הגבול, תפחית את הסיכון למלחמה נוספת ותשפר את ביטחונה הלאומי.
הצלחת ההסכם תלויה אפוא לא רק בפירוק נשקו של חיזבאללה, אלא בהחלפת מקור הסמכות בעיני האזרח. כל עוד האזרח יאמין שחיזבאללה דואג לו יותר מממשלתו, הארגון ימצא דרך להשתקם. כאשר ממשלת לבנון תהיה זו שמספקת ביטחון אישי, שירותים ותקווה לעתיד, בסיס הכוח של חיזבאללה יתפורר.
יצחק גרשוןצילום: Jeff Ellisלאחר שאיראן איבדה חלק משמעותי מהשפעתה בסוריה, נוצר חלון הזדמנויות נדיר לצמצם גם את אחיזתה בלבנון. זהו מאבק ארוך ומורכב, אך לראשונה זה שנים קיימת זהות אינטרסים בין ישראל, ממשלת לבנון ורוב אזרחי לבנון: מדינה לבנונית ריבונית, מתפקדת וחופשית משליטתו של צבא זר, אם נדע להפוך את ההסכם ממסמך מדיני לתוכנית ביצוע אזרחית, כלכלית וביטחונית, ייתכן שבעתיד נביט לאחור ונראה בו לא עוד ניסיון כושל, אלא נקודת מפנה היסטורית ששינתה את המציאות בגבול הצפון ובמזרח התיכון כולו, מה שנשאר לנו זה לא רק לקוות אלא לפעול בכל דרך אפשרית שנשיא לבנון וממשלת לבנון יצליחו לעמוד באתגר.
אלוף (מיל') יצחק ג'רי גרשון, מפקד איו"ש בתקופת האינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן. אלוף פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה וסגן מפקד פיקוד הצפון במלחמת חרבות ברזל וחיצי הצפון!
