כבר ביומיים הראשונים לתקיפות של ארה"ב וישראל באיראן נמלטו מהבירה טהרן כ-100 אלף איש. מאז עזבו עוד תושבים רבים את העיר, שמונה בשגרה כ-9.7 מיליון תושבים, אבל בשל הכאוס, גם סוכנות הפליטים של האו"ם מודה שאין לה יכולת להעריך את היקף הנטישה.
מאות האלפים שעזבו את טהרן וערים גדולות אחרות מצאו מקלט בעיירות ובכפרים מרוחקים שם הם ממתינים לסיום המלחמה. כתבה שפורסמה היום (שלישי) בסוכנות הידיעות AP הוקדשה למפונים האיראנים בתוך ארצם, ופירטה את הקשיים והפחד שמלווים אותם מאז פרוץ המלחמה.
רבים מאלה שנמלטו מההפצצות הישראליות והאמריקניות, עדיין חוששים מכוחות הביטחון של המשטר. אחד המרואיינים הוא פויא אחגרי, בן 22, שעזב את טהרן ומסתתר עם דודותיו ובני דודים בכפר במחוז זנג'אן, כ-200 קילומטר מביתו. בעוד שלג יורד על ההרים סביבו, הוא מבלה את רוב ימיו בצפייה בסרטים וסדרות טלוויזיה, ולעיתים יוצא לעיירה הקרובה.
הכפר לא הותקף, אבל חבריו של פויא שנשארו בטהרן מספרים לו על הפיצוצים מסביבם. "זה מרגיש כל כך כאוטי", הוא הסביר בהתכתבות באמצעות אפליקציית הודעות. "אם זה ימשיך כך, ייגמר לנו הכסף".
פויא הוא אחד הבודדים שהסכים להתראיין בשמו. האחרים התנו את הפרסום בשמירה על אנונימיות. אחת מהן היא עורכת דין בת 39, שאחרי יממה של תקיפות ב-1 במרץ על עיר מגוריה אהווז (כ-800 ק"מ דרומית-מזרחית לטהרן), ארזה את חפציה ויצאה לדרך עם אחיה, אחותה ומשפחותיהם, ועם כלביהם. יחד הם נסעו לחווה המשפחתית לגידול תותים בעיירה קטנה במרחק כמה שעות נסיעה.
אין בעיירה בסיסים צבאיים, מה שאמור לגרום לה לחוש בטוחה יחסית, אולם לדבריה, בעיירה סמוכה שקטנה אף יותר אירע פיצוץ אדיר בתקיפת "אתר תחמושת" של משמרות המהפכה. היא גם חוששת שיותקף אתר ספורט המשמש לוחמים של משמרות המהפכה ונמצא כמה מאות מטרים מהחווה (במהלך המלחמה הותקפו כמה כאלה ברחבי איראן, ככל הנראה משום שמשמרות המהפכה משתמשים בהם כנקודות התכנסות).
אילוסטרציית תקיפת מפקדות הבסיג' בטהרן בתחילת השבוע:
אילוסטרציה: תקיפת מפקדות של כוחות הבסיג' בטהרן
(צילום: דובר צה"ל )
לדבריה אף אחד לא יוצא לעבודה והילדים כמובן לא הולכים לבתי ספר. כדי להעביר את הזמן ולהסיח את הדעת הם מטיילים עם הכלבים, משחקים משחקי קופסה וקוטפים תותים. ועדיין, אי-ודאות מרחפת מעל הכל. "מהבוקר עד הלילה אנחנו מדברים על מה שקורה, על הדאגות שלנו, על כך שכל יום הכל מתייקר, ועל כמה הכסף שלנו יחזיק מעמד", אמרה. "אם המצב הזה יימשך, תהיה לנו בעיה בסיפוק הצרכים הבסיסיים".
המלחמה פגעה קשות בהנהגה הבכירה באיראן, אבל ברמה המקומית ניכר שמשמרות המהפכה וכוחות הבסיג' הכפופים להם הוכיחו עמידות. עורכת הדין סיפרה שבפעמים הנדירות שיצאה לעיירה הסמוכה היא ראתה שחברי הבסיג' חמושים יותר מהרגיל. "הם מחכים לתנועה הקלה ביותר שמעידה על אי-ציות", הסבירה.
לדבריה בעבר היא הייתה פעילה נגד חובת עטיית החיג'אב במדינה, ואף נעצרה לזמן קצר בשל כך. אבל מאז פרוץ המלחמה היא עוטה חיג'אב כשהיא יוצאת מהבית מחשש לעורר את הבסיג'.
היא מספרת שהעיירה הסמוכה לחווה המשפחתית נחשבת לתומכת במשטר האייתולות, ורבים מתושביה מועסקים על ידי הממשלה או הצטרפו למשמרות. זו מציאות אופיינית באזורים הכפריים, שכן אחרי המהפכה ב-1979 סיפקה הרפובליקה האסלאמית לראשונה שירותים בסיסיים לכפרים ולעיירות הקטנות. ובכל זאת, עורכת הדין סבורה שיש סימנים לאי-שביעות רצון, שהתבטאו בין השאר בכך שמעטים בלבד הקפידו על הנחיות המדינה הרשמיות לשבוע אבל אחרי חיסול המנהיג עלי חמינאי.
תקיפת מאגרי הנפט בטהרן
מרואיין אחר סיפר ל-AP שלפני שברח מביתו בטהרן, גרמו הפיצוצים לבנו בן ה-6 לרעוד מפחד. "אתה מניח אותו בינך לבין אשתך במיטה ומקווה שאולי ירגיש בטוח יותר", סיפר. אבל הילד צרח גם בשנתו, והם החליטו שהגיע הזמן לעזוב. בדרך למקום המקלט שלהם הם הביטו אחורה וראו עמודי עשן עולים מחלקים שונים של העיר.
בכביש העמוס ביציאה מטהרן טלטלו פיצוצים את המכונית שלהם ושוב מילאו את בנו בפחד. לבסוף הם הגיעו לבית בכפר קטן בצד השני של ההרים, צפון-מערבית לבירה, עם נוף לים הכספי. שם הם מבלים את ימיהם, מוקפים בשדות אורז ומטיילים. "לבנים יש הרבה אנרגיה ובכפר אין הרבה כיף בשבילו", הסביר האב. בערבים מגיעים לבקר אותם הורי אשתו, שגם הם ברחו מטהרן.
אבל לא לכולם עזיבת הבית היא אפשרית. בן 53 שנשאר בטהרן סיפר שאינו יכול לפנות את הוריו הקשישים, ולכן החליט לשהות איתם. "העומס עליי עצום", סיפר. "בלילה אני יורד לחניון, יושב בתוך המכונית שלי וצורח בקול".
אף שנשיא ארה"ב הצהיר אמש (שני) שהמלחמה כמעט גמורה, בטהרן אין לכך סימן. תושב הבירה ששוחח היום עם רויטרס סיפרו שהתקיפות הלילה היו העוצמתיות ביותר מתחילת המלחמה. "זה היה כמו גיהינום", סיפר. "הם הפציצו בכל מקום, בכל אזור בטהרן. הילדים שלי פוחדים ללכת לישון. אין לנו לאן ללכת".
