עם היציאה לבחירות ב-27 באוקטובר הפכה הממשלה ה-37 לראשונה זה עשרות שנים שמסיימת את כהונתה לא בשל התפטרות ראש הממשלה או קבלת חוק פיזור הכנסת - אלא כי הכנסת ה-25 מילאה את ימיה ולאחר שהממשלה סיימה קדנציה מלאה. גם לפני כן כמעט ולא היו בתולדות ישראל מקרים כאלה.
למעשה, ממשלת נתניהו שבה אירע טבח 7 באוקטובר היא הראשונה מאז ממשלת גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים שבה הבחירות לא הוקדמו (פרט לממשלת הרוטציה של פרס-שמיר, שם היו למעשה שתי ממשלות שונות) - ועל אף שאלו היו המקרים שבהם נהרגו ונרצחו הכי הרבה יהודים ביום אחד מאז השואה.
בניגוד לרושם שעלול להיווצר, פיזור הכנסת אינו מסיים מיד את כהונתה של הממשלה: היא תמשיך לכהן כממשלה יוצאת עד שתושבע הממשלה הבאה. חוק יסוד: הממשלה קובע כי גם כאשר הכנסת מתפזרת והממשלה נחשבת כמי שהתפטרה, היא מוסיפה למלא את תפקידיה עד להקמת מחליפתה.
כך קרה שוב ושוב בתולדות המדינה. לעיתים עברה כמעט שנה בין התפטרותו של ראש הממשלה לבין השבעת הממשלה הבאה, ולעיתים ממשלה המשיכה לכהן כממשלת מעבר זמן רב יותר מתקופת כהונתה הרגילה. זו גם הסיבה לכך שמספר הממשלות אינו זהה למספר מערכות הבחירות: באותה כנסת יכלו לקום כמה ממשלות, בעקבות התפטרות ראש הממשלה, רוטציה או הרכבת קואליציה חדשה.
מאז הקמת המדינה כיהנו 37 ממשלות. חלקן החזיקו מעמד חודשים ספורים בלבד, ואחרות נותרו בתפקיד ארבע ואף חמש שנים - לעיתים מפני שהמשיכו לכהן כממשלות מעבר. הרשימה שלהן משקפת כמעט את כל המשברים שעברו על ישראל: מלחמות, מאבקים דתיים, פרשות ביטחוניות, הסכמים מדיניים, חקירות פליליות, רצח ראש ממשלה ומבוי סתום פוליטי. כך הסתיימה כהונתה של כל אחת מממשלות ישראל:
בן גוריון: ההתפטרות כשיטת ממשל
הממשלה הראשונה, שהוקמה במרץ 1949 בראשות דוד בן גוריון, שרדה כשנה ושבעה חודשים. היא הגיעה לסופה בעקבות מחלוקת פנימית סביב חלוקת הסמכויות במשרד המסחר והתעשייה ומינויו של יעקב גרי, איש עסקים שלא היה חבר כנסת, לשר. בן גוריון הגיש את התפטרותו לנשיא, והממשלה המשיכה לכהן עוד ימים אחדים עד שהקים את הממשלה השנייה.
הממשלה השנייה התקיימה כממשלה רגילה במשך כשלושה חודשים בלבד, ולאחר מכן המשיכה חודשים ארוכים כממשלת מעבר. המשבר הגלוי נסב סביב החינוך הדתי לילדי העולים במחנות ובמעברות. המפלגות הדתיות דחו את הצעת הפשרה של הממשלה, והשר יהודה לייב מימון התפטר. ברקע עמדה גם התחזקות הציונים הכלליים בבחירות לרשויות המקומיות. בן גוריון סבר כי השינוי במאזן הכוחות הציבורי מחייב בחירות חדשות - והוביל את המדינה לקלפי.
דוד בן גוריון. התפטר, הקים ממשלה - וחוזר חלילה
(צילום: דוד רובינגר)
הממשלה השלישית החזיקה מעמד מעט יותר משנה. "אגודת ישראל" ו"פועלי אגודת ישראל" פרשו מהקואליציה על רקע התנגדותן לחובת השירות לנשים. הממשלה נותרה עם 60 חברי כנסת בלבד, ללא רוב יציב, ובן גוריון התפטר פעם נוספת.
הממשלה הרביעית סיימה את דרכה לא בגלל משבר קואליציוני, אלא בשל אחת ההחלטות האישיות המפורסמות בתולדות הפוליטיקה הישראלית. בדצמבר 1953 הודיע בן גוריון כי הוא פורש מראשות הממשלה ועובר לקיבוץ שדה בוקר שבנגב. הממשלה הוסיפה לכהן עד שמשה שרת הקים את הממשלה החמישית.
הממשלה החמישית, בראשות משה שרת, התפרקה לאחר כשנה וחמישה חודשים, על רקע הסערה הציבורית והפוליטית שחולל משפט קסטנר. פסק הדין, שבו נקבע כי ישראל קסטנר "מכר את נפשו לשטן", הוביל להצעת אי-אמון ולמשבר קשה עם הציונים הכלליים. שרת התפטר - והקים ממשלת מעבר מצומצמת.
הממשלה השישית לא נועדה מלכתחילה לכהן זמן רב. היא הוקמה כאמור בידי שרת לאחר התפטרות ממשלתו הקודמת, ופעלה במשך כארבעה חודשים בתקופת הבחירות, עד לחזרתו של בן גוריון לראשות הממשלה.
משה שרת. כיהן לזמן קצר כראש ממשלה בין הכהונות של בן גוריון
(צילום: לע"מ)
משה דיין. נשלח בחשאי למערב גרמניה לצורך רכש ביטחוני - ונחשף
(צילום: דוד רובינגר)
הממשלה השביעית נפלה בגלל הדלפה ביטחונית. שרי אחדות העבודה חשפו את דבר שליחותו החשאית של הרמטכ"ל משה דיין למערב גרמניה לצורך רכש ביטחוני. בן גוריון דרש מהשרים המעורבים להתפטר, ומשסירבו - התפטר בעצמו, בשם עקרון האחריות המשותפת של השרים.
גם הממשלה השמינית הסתיימה בעימות בין בן גוריון לבין שותפיו משמאל. שרי אחדות העבודה ומפ"ם הצביעו נגד עסקה למכירת נשק ישראלי לגרמניה המערבית, אף שהיו חברים בממשלה. לאחר שסירבו להתפטר, בן גוריון הגיש את התפטרותו והוביל לבחירות.
פרשת לבון, או "העסק הביש", הפילה את הממשלה התשיעית. המחלוקת על האחריות להפעלת רשת חבלה ישראלית במצרים הפכה למאבק פנימי אלים במפא"י. בן גוריון התפטר בינואר 1961, במהלך שנועד בין היתר להגביר את הלחץ על המפלגה להדיח את פנחס לבון מתפקידיו הציבוריים.
ביוני 1963 הפתיע בן גוריון כשהתפטר בפעם האחרונה מראשות הממשלה העשירית. הוא נימק זאת ב"צרכים אישיים", אך ברקע עמדו העייפות מהמאבקים בתוך מפא"י והקרע המתמשך סביב פרשת לבון. לוי אשכול ירש אותו והקים את הממשלה הבאה.
אשכול נפטר בתפקיד, גולדה נכנעת למחאה
גם ממשלת לוי אשכול הראשונה, הממשלה ה-11, לא הצליחה להשתחרר מצל פרשת לבון. בן גוריון ותומכיו דרשו להקים ועדת חקירה משפטית חדשה, אך אשכול סירב. בדצמבר 1964 התפטר, ולאחר מכן הקים ממשלה חדשה ללא כמה מיריביו הפנימיים.
לוי אשכול. נפטר במהלך כהונתו
(צילום: דוד רובינגר)
הממשלה ה-12 כיהנה עד לאחר הבחירות לכנסת השישית ב-1965. בניגוד לתיאור שלפיו גם היא נפלה בגלל פרשת לבון, היא סיימה את דרכה עם הרכבת הממשלה החדשה בינואר 1966. המאבק בפרשה אמנם הוביל לפילוג מפא"י ולהקמת רפ"י בראשות בן גוריון, אך לא הפיל שוב את הממשלה לאחר הבחירות.
בפברואר 1969 נפטר ראש הממשלה לוי אשכול במהלך כהונתו בממשלה ה-13, לאחר הידרדרות במצבו הבריאותי. על פי החוק, מותו הביא להתפטרות הממשלה. יגאל אלון מילא זמנית את מקומו במשך כשלושה שבועות, עד שגולדה מאיר נבחרה לראשות הממשלה.
גולדה מאיר הקימה את הממשלה ה-14 כממשלה שנועדה להשלים את התקופה עד הבחירות. היא כיהנה תשעה חודשים בלבד והוחלפה לאחר הבחירות לכנסת השביעית בממשלתה הבאה של מאיר.
הממשלה ה-15, שהוקמה בדצמבר 1969, הייתה הראשונה שכיהנה לאורך קדנציה מלאה של הכנסת. כהונתה אף התארכה מעט לאחר שבחירות 1973 נדחו בעקבות מלחמת יום הכיפורים. היא סיימה את דרכה רק במרץ 1974, עם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות.
גולדה מאיר. הודיעה על התפטרות בעקבות מחאות וזעם ציבורי
(צילום: דוד רובינגר)
מנחם בגין. "איני יכול עוד"
(צילום: דוד רובינגר)
ממשלתה האחרונה של גולדה מאיר, הממשלה ה-16, היא הממשלה הקצרה ביותר בתולדות ישראל. היא הוקמה במרץ 1974 אחרי בחירות שנדחו בשל המלחמה, אך שרדה 85 ימים בלבד. דוח הביניים של ועדת אגרנט הטיל אחריות על בכירי הצבא, ובראשם הרמטכ"ל דוד אלעזר, אך נמנע מהטלת אחריות אישית על הדרג המדיני. התוצאה הייתה זעם ציבורי, מחאה גוברת ולחץ כבד על מאיר ומשה דיין. תשעה ימים לאחר פרסום הדוח הודיעה מאיר על התפטרותה.
ממשלת יצחק רבין הראשונה, הממשלה ה-17, נפלה בעקבות טקס קבלת מטוסי ה-F-15, שהתארך עד לאחר כניסת השבת. שרי המפד"ל נמנעו בהצעת אי-אמון שהגישה אגודת ישראל במחאה על חילול השבת. רבין פיטר אותם, איבד את הרוב והוביל להקדמת הבחירות. לאחר שהממשלה כבר הפכה לממשלת מעבר נחשף חשבון הדולרים שהחזיקה לאה רבין בארצות הברית. רבין הודיע כי הוא "משעה את עצמו" מראשות המפלגה, ושמעון פרס הפך למועמד המערך בבחירות 1977.
ממשלת מנחם בגין הראשונה, הממשלה ה-18, שהוקמה אחרי המהפך של 1977, השלימה את כהונת הכנסת. היא התמודדה עם פרישת משה דיין ועם משברים פנימיים, אך החזיקה מעמד עד הבחירות ב-1981.
הממשלה השנייה של בגין, הממשלה ה-19, הסתיימה בהתפטרותו הדרמטית באוגוסט 1983, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה ולאחר מות רעייתו עליזה. בגין אמר לשריו כי הוא "אינו יכול עוד", הסתגר בביתו ופרש לחלוטין מהחיים הציבוריים. הוא מעולם לא סיפק הסבר מלא להחלטה.
יצחק שמיר. "התרגיל המסריח" של פרס לא עבד
(צילום: מיכאל קרמר)
יצחק שמיר החליף את בגין והקים את הממשלה ה-20. היא כיהנה פחות משנה, עד הבחירות ב-1984, שבהן נוצר תיקו פוליטי בין הליכוד למערך.
הרוטציה, "התרגיל המסריח" ורצח רבין
לאחר בחירות 1984 הוקמה ממשלת אחדות, הממשלה ה-21, עם הסכם רוטציה: שמעון פרס יכהן ראשון כראש הממשלה, ולאחר שנתיים יעביר את התפקיד ליצחק שמיר. באוקטובר 1986 התפטר פרס כמתוכנן, והממשלה הוחלפה בממשלה חדשה בהרכב כמעט זהה. הממשלה ה-22, בראשות שמיר, כיהנה עד בחירות 1988. היא לא קרסה במשבר קואליציוני, אלא סיימה את תפקידה עם הקמת הממשלה שלאחר הבחירות.
בדצמבר 1988 הקימו הליכוד והמערך ממשלת אחדות נוספת, הממשלה ה-23, הפעם ללא רוטציה. שמעון פרס, שכיהן כשר האוצר, ניהל משא ומתן חשאי עם המפלגות החרדיות בניסיון להפיל את שמיר ולהקים ממשלה חלופית. במרץ 1990 הגיש המערך הצעת אי-אמון. שמיר פיטר את פרס, שרי המערך התפטרו - והממשלה נפלה ברוב של 60 מול 55. זו הייתה הפעם הראשונה שממשלת ישראל הופלה בהצבעת אי-אמון. ואולם, פרס לא הצליח לבסוף להרכיב ממשלה, במהלך שכונה בפי רבין "התרגיל המסריח", ושמיר חזר והקים קואליציה צרה.
יצחק רבין. הסיום הטרגי בתולדות המדינה
(צילום: יעקב סער, לע"מ)
ממשלתו הצרה של שמיר, הממשלה ה-24, איבדה את הרוב שלה בעקבות פרישת מפלגות ימין שהתנגדו להשתתפות ישראל בוועידת מדריד ולשיחות על אוטונומיה לפלסטינים. במקום להמשיך בראש ממשלת מיעוט, שמיר הגיע להסכמה עם האופוזיציה על הקדמת הבחירות ליוני 1992.
ממשלת יצחק רבין השנייה, הממשלה ה-25, הסתיימה באופן הטרגי ביותר בתולדות המדינה. ב-4 בנובמבר 1995 נרצח רבין על ידי יגאל עמיר בתום עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. על פי החוק, מותו הביא להתפטרות הממשלה. שמעון פרס שימש ראש ממשלה בפועל עד שהקים ממשלה חדשה, הממשלה ה-26, כעבור כשבועיים.
פרס החליט להקדים את הבחירות, מתוך הערכה שהאהדה הציבורית לאחר רצח רבין וההתקדמות המדינית יסייעו לו לנצח. אלא שגל פיגועי ההתאבדות והמבצע הצבאי בלבנון שינו את האווירה. בבחירות הישירות הראשונות לראשות הממשלה ניצח בנימין נתניהו בהפרש זעום.
פרס ונתניהו. האחרון ניצח בבחירות אחרי רצח רבין
(צילום: דוד רובינגר)
אהוד ברק. כיהן כראש ממשלה במשך שנה ושמונה חודשים
(צילום: דוד רובינגר)
ממשלת נתניהו הראשונה, הממשלה ה-27, החלה להתפורר לאחר חתימת הסכם ואי באוקטובר 1998, שכלל נסיגה ישראלית נוספת ביהודה ושומרון. מפלגות וחברי כנסת מהימין התנגדו להסכם, בעוד שהאופוזיציה משמאל לא הסכימה להעניק לנתניהו רשת ביטחון קבועה. במקביל, התקשתה הממשלה להעביר את התקציב. לאחר שהתברר כי אין רוב יציב להמשך כהונתה, הליכוד והאופוזיציה הסכימו על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות ל-1999.
ממשלת אהוד ברק, הממשלה ה-28, החלה עם קואליציה רחבה, אך בתוך פחות משנה וחצי נטשו אותה בזו אחר זו יהדות התורה, מרצ, ש"ס, המפד"ל וישראל בעלייה. המחלוקות נסבו בין השאר על סוגיות דת ומדינה, מערכת החינוך והיציאה לפסגת קמפ דייוויד. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה נותר ברק בראש ממשלת מיעוט מצומקת, בדצמבר 2000 התפטר מתפקידו - בצעד שאפשר לקיים בחירות מיוחדות לראשות הממשלה בלבד. הוא קיווה להתמודד מול נתניהו בלי בחירות לכנסת, אך נתניהו לא התמודד - וברק הובס בידי אריאל שרון.
מההתנתקות ועד ארבע מערכות בחירות
ממשלת האחדות הראשונה של אריאל שרון, הממשלה ה-29, התפרקה לאחר ששרי מפלגת העבודה פרשו באוקטובר 2002, בעקבות מחלוקת על סדרי העדיפויות בתקציב המדינה. שרון נותר עם קואליציה צרה והבין כי יתקשה להעביר תקציב ולהמשיך למשול. הכנסת פוזרה והבחירות הוקדמו לינואר 2003.
תוכנית ההתנתקות מעזה קרעה את ממשלת שרון השנייה, הממשלה ה-30, ואת הליכוד. מפלגות הימין פרשו, מפלגת "שינוי" הוצאה מהממשלה ובליכוד התפתח מרד נגד ראש הממשלה. בנובמבר 2005 פרש שרון מהמפלגה שהוביל והקים את "קדימה". במקביל עזבה גם מפלגת העבודה, והבחירות הוקדמו.
אריאל שרון. לקה בשבץ מוחי קשה ונבצר ממנו למלא את תפקידו
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אהוד אולמרט. החקירות הפליליות נגדו הכריעו את ממשלתו
אלא ששרון לא הגיע אליהן. בינואר 2006 הוא לקה בשבץ מוחי קשה ונבצר ממנו למלא את תפקידו. אהוד אולמרט קיבל לידיו את סמכויות ראש הממשלה והוביל את קדימה לניצחון. הממשלה ה-30 המשיכה להתקיים עד שאולמרט הקים את הממשלה הבאה במאי.
ממשלת אולמרט, הממשלה ה-31, שרדה את מלחמת לבנון השנייה, את דוח וינוגרד ואת פרישת ישראל ביתנו - אך החקירות הפליליות נגד ראש הממשלה הכריעו אותה. ביולי 2008 הודיע אולמרט כי לא יתמודד על ראשות קדימה, ובספטמבר הגיש את התפטרותו.
ציפי לבני, שנבחרה להחליפו כיו"ר קדימה, ניסתה להקים ממשלה חדשה אך לא הצליחה להגיע להסכמות עם ש"ס. הבחירות הוקדמו, ואולמרט נשאר בראש ממשלת מעבר שבמהלך כהונתה יצא לדרך מבצע "עופרת יצוקה".
ממשלת נתניהו השנייה, הממשלה ה-32, כיהנה ממרץ 2009 עד מרץ 2013 - כמעט ארבע שנים, פרק זמן חריג במונחי הפוליטיקה הישראלית. באוקטובר 2012 הודיע נתניהו על הקדמת הבחירות, לאחר שהקואליציה לא הצליחה להגיע להסכמה על תקציב המדינה ועל חלופה לחוק טל (חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם). למרות הקדמת הבחירות בכמה חודשים, הממשלה נחשבה ליציבה במיוחד בהשוואה לקודמותיה והייתה הראשונה זה כשלושה עשורים שהתקרבה לכהונה רצופה של ארבע שנים.
נתניהו. חזר לראשות הממשלה ב-2009, ועדיין אוחז בתפקיד
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun/Pool)
הממשלה שהוקמה ב-2013, הממשלה ה-33, התבססה על שותפות בין הליכוד, יש עתיד, הבית היהודי והתנועה. היא החזיקה מעמד פחות משנתיים. המחלוקות סביב חוק הלאום, תוכנית מע"מ אפס, התקציב והיחסים עם הפלסטינים החריפו את חוסר האמון בין נתניהו לבין יאיר לפיד וציפי לבני. בדצמבר 2014 פיטר נתניהו את השניים, בטענה שהם חותרים נגד הממשלה מתוך הקואליציה. פיטוריהם הובילו לאובדן הרוב ולבחירות במרץ 2015.
הממשלה ה-34 הייתה אחת הארוכות בתולדות המדינה, אך לא משום שהכנסת השלימה קדנציה. אביגדור ליברמן התפטר מתפקיד שר הביטחון בנובמבר 2018 במחאה על מדיניות הממשלה ברצועת עזה, והקואליציה הצטמצמה ל-61 חברי כנסת. זמן קצר לאחר מכן התברר כי הסיעות החרדיות וישראל ביתנו אינן מצליחות להסכים על חוק הגיוס, והכנסת פוזרה.
הבחירות באפריל 2019 לא הובילו להקמת ממשלה, וכך גם הבחירות בספטמבר. הממשלה ה-34 המשיכה לכהן כממשלת מעבר לאורך שתי מערכות הבחירות, ורק לאחר הבחירות השלישיות, במרץ 2020, הוחלפה. כך היא הגיעה לחמש שנות כהונה - אף שהבסיס הפרלמנטרי שלה התפרק הרבה קודם.
ממשלת נתניהו-גנץ, הממשלה ה-35, הוקמה במאי 2020 כממשלת אחדות פריטטית, לאחר שלוש מערכות בחירות ובצל משבר הקורונה. ההסכם קבע שנתניהו יעביר את ראשות הממשלה לגנץ בנובמבר 2021, אך בין הצדדים התפתח במהירות משבר אמון.
הליכוד סירב לקדם תקציב דו-שנתי, כפי שנקבע בהסכם הקואליציוני, וכחול לבן חשדה שהימנעות מהעברת התקציב נועדה לאפשר את פיזור הכנסת בלי שהרוטציה תתבצע. בדצמבר 2020 חלף המועד החוקי לאישור התקציב, הכנסת התפזרה אוטומטית - והמדינה יצאה למערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים. הממשלה המשיכה כממשלת מעבר עד יוני 2021.
בני גנץ. הקים ממשלת אחדות, אך לא הגיע לכיסא ראש הממשלה
(צילום: מיכאל גולדברג)
לפיד ובנט. הצליחו להקים ממשלה, לא הצליחו לשמור עליה
(צילום: דנה קופל)
ממשלת בנט-לפיד, הממשלה ה-36, הוקמה ביוני 2021 ברוב המינימלי של 61 חברי כנסת. באפריל 2022 פרשה יו"ר הקואליציה עידית סילמן, והממשלה איבדה את הרוב. פרישות נוספות, מרידות בהצבעות והקושי להעביר חוקים הפכו אותה לממשלת מיעוט. נקודת השבר הייתה הכישלון בהארכת תקנות החירום שמחילות את הדין הישראלי על אזרחים ישראלים ביהודה ושומרון. כדי למנוע את פקיעתן החליטו בנט ולפיד לפזר את הכנסת בעצמם. בהתאם להסכם הרוטציה הפך לפיד לראש ממשלת המעבר, וכיהן עד להשבעת ממשלת נתניהו בדצמבר 2022.
הממשלה ה-37 הושבעה ב-29 בדצמבר 2022. עם הבחירות באוקטובר היא צפויה להיות אחת הממשלות הבודדות שהתקרבו לארבע שנות כהונה, לאחר קדנציה שכללה את המאבק סביב המהפכה המשפטית, מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה הרב-זירתית שבאה בעקבותיה.
אלא שגם לאחר פיזור הכנסת, הממשלה לא תיעלם. נתניהו ושריו ימשיכו לכהן כממשלה יוצאת לאורך מערכת הבחירות ובמהלך המשא ומתן הקואליציוני שאחריה. רק לאחר הממשלה ה-38 תזכה באמון הכנסת ותושבע - תגיע כהונתה של הממשלה ה-37 לסיומה הרשמי. הממשלה הנוכחית הוקמה בדצמבר 2022, והרשימה ההיסטורית של ממשלות ישראל מראה כי תאריך הסיום של ממשלה הוא מועד השבעת מחליפתה, ולא בהכרח מועד פיזור הכנסת או יום הבחירות.
כך, אחרי 37 ממשלות, דפוס אחד נשאר כמעט קבוע: בישראל, סופה של ממשלה הוא רק לעיתים נדירות אירוע שגרתי. בדרך כלל הוא מגיע בעקבות משבר שאיש לא חזה בעת השבעתה - ולעיתים בעקבות אירוע שמשנה לא רק את הקואליציה, אלא את פני המדינה כולה.
