מאות בני אדם ליוו היום (חמישי) למנוחות את לוחם המילואים יהושוע (ג'וש) בון בן ה-32, שעלה מארה"ב כדי לשרת בצה"ל ואותר בביתו בבאר שבע ללא רוח חיים. משפחתו הגיעה מארה"ב, וחבריו עמדו לצד ארונו כשהם אוחזים דגלי גולני. "הוא לא היה ילד רגיל. כששאלו אותו מה הוא רוצה להיות, הוא ענה חייל", ספדה אימו סטייסי באנגלית.
הלווייתו של ג'וש ז"ל
האם פנתה לחבריו, ואמרה כי "הוא אהב להיות חלק מחייכם, חלק מצה"ל וחלק מישראל. כבר בגיל 5 ידעתי שהוא מיוחד, הוא היה הציוני הנלהב ביותר באיידהו. אהבתו לארץ הזאת הייתה בליבו מההתחלה. הוא היה מתלבש כמו חייל ו'מציל' את העולם מהנאצים. בגיל 7 או 8 הוא היה צופה שעות בסרטים דוקומנטריים על מלחמת העולם השנייה או על סיפורים מישראל אחרי שנהייתה מדינה עצמאית.
"בגיל 17 הוא שלח את המייל הראשון שלו לביבי נתניהו והסביר איך הוא רוצה לשרת בצה"ל. אחר כך הוא טס לישראל והתחיל את התהליך שלו בתור חייל בודד. הוא נאלץ לעבוד קשה כדי לעשות את זה. אני זוכרת שכשהייתי עונה לו לטלפון הייתי שומעת אותו מתרגש. הוא אמר 'אמא, התקבלתי'. זה היה חלום שהתגשם עבורו. התרגשתי. לא כולם זוכים לחיות את החלומות שלהם".
היא הוסיפה: "אני מתגעגעת כל כך לשיחות איתו, לחיוך שלו, לשירים המשוגעים שהוא היה שר. הוא חי חיים של הקרבה. הוא חי את החלום שלו. אני בת מזל להיות אמא שלו. אני יודעת שהיה לו קשה, ניסיתי לעודד אותו בתור אמא בכל דרך שיכולתי. הקרבות בראשו היו מוחשיים מאוד וקשים מאוד, אבל היו לו גם חוויות מדהימות. הוא התחיל לדבר על העתיד, על חתונה ועל להביא כלב גדול - גדול מאוד. אני יודעת שהבן שלי נח עכשיו".
בת זוגו קרן, איתה היה אמור להתחתן, ספדה: "לב שלי, הנשמה התאומה שלי. אני בטוחה שלכולם כאן בראש רצה אותה השאלה. איך בכלל נפרדים ממך? ואין תשובה. מהרגע שהלכת ממני לא הפסקתי להרגיש אותך, עד לרגע הזה. הדמעות שלי היום הן לא מעצב, הן משמחה על כל הרגעים הטובים שלנו ביחד. על העתיד, על הצעת הנישואים שתכננת בים ביוון, על חתונת הסתיו שרצינו, הבית בעוטף עזה שתכננו ביחד ושני הילדים שהיו אמורים להיות לנו.
"ביום ראשון (היום בו אותר ג'וש ללא רוח חיים) היה גם היום השנה הראשון שלנו. אני רוצה להגיד לך תודה על השמחה שנתת לי, השיעורים שלימדת אותי, התיקון שהיית בשבילי. על שהגנת עליי. אם אתה מעז לחייך את חצי החיוך המטופש שלך אז שיגיע מהר, כי אני רוצה חיוך אמיתי כמו שאני אוהבת. אני מתגעגעת אלייך ולנצח אתגעגע. אני מחכה לפגוש אותך שוב. אני מקווה יותר מהכול שאתה רואה את האהבה וההשפעה שיש לך על אנשים. תדע שאתה גיבור ישראל. נלחמת בשבילנו ובשביל כל אחד ואחת מאיתנו פה".
ג'וש בון שירת במשך מאות ימי מילואים במלחמת חרבות ברזל, וקרוביו וחבריו דרשו להכיר בו כחלל צה"ל על אף שלא היה תחת צו שירות פעיל כשנפטר. חבריו הגיעו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשם משפחתו, שהייתה עדיין בדרכה מארה"ב. בצבא מסרו מאוחר יותר כי למרות בקשת המשפחה, הוא יוכר כלוחם ש״נספה לאחר שירותו״. בת זוגו קרן, חבריו ומשפחתו פעלו לשינוי הקביעה, ובסופו של דבר הוא לא זכה להלוויה צבאית.
חבריו מסרו בוועדה, לפני הלווייתו כי "נסיבות המוות שלו נגרמו מהפוסט-טראומה שאיתה הוא התמודד. כחברה אנחנו חייבים להכיר בו כחלל צה"ל. פרסמנו עצומה במטרה להעלות את המודעות לסיפור שלו, להוביל לשינוי לגביו כשזה עוד אפשרי. לעשות חסד של אמת, שיכירו במעט את האדם המדהים הזה שאיבדנו".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
