בשבוע שעבר עלינו לקברו של בננו האהוב, ישראל נתן ז"ל, בבית העלמין הצבאי ברעננה לציון שנה לנפילתו והוא רק בן 20. נשמח שכולנו נצליח להתאחד לזכרו. לזכרם.
ההלם בהחלט שקע, אבל יש טריגרים כל הזמן שמזכירים לנו אותו. מצד אחד יש תסכול מהמצב, אבל מצד שני אנחנו רוצים לעשות דברים טובים בשמו של בני ובשמם של כל החללים, סוג של לחזק את העם. אנחנו פעלנו למען זה בכל השנה האחרונה, במרץ, עד כדי כך שחבר כבר אמר לנו, אתם כרגע בספרינט ולא מבינים שאתם במרתון.
נכון, זה כואב ובכל יום אנחנו לפעמים צריכים לעצור ולבכות וזה עוזר לרפא את הכאב אבל רק לרגע ואנחנו ממשיך לעשות טוב לעם ישראל
היינו באמריקה, קנדה, דרום אפריקה ואנגליה, דיברנו על נתן עם אלפי אנשים, מסטודנטים ועד לקהילות יהודיות בכדי לתת להם חיזוק. סיפרנו להם שהם צריכים להיות יהודים גאים רצינו להזכיר להם את זה דרך הסיפור של בננו. הם שאלו אותנו האם אנו מתחרטים שעלינו ארצה, או איך אנחנו מוצאים אמונה לאחר מה שקרה. התשובה שלנו היא שאנחנו חייבים לחיילים שנהרגו, הם חייבים שנהיה הנציגים שלהם. יש לנו את האחריות שלא ישכחו אותם.
נתן אהב את החיים ולא לקח אותם ברצינות. היה לו תמיד חיוך ממזרי וטוב. לאן שלא הלכנו מישהו תמיד הכיר את נתן. במכינה הוא השתנה ובצבא נראה היה שחייו היו למען הדבר הזה - להילחם למען ישראל. גילינו מחברים כמה הוא אהב את האנשים, גילינו כמה הוא היה אכפתי ואהוב.
אז נכון, זה כואב ובכל יום אנחנו לפעמים צריכים לעצור ולבכות וזה עוזר לרפא את הכאב אבל רק לרגע ואנחנו ממשיך לעשות טוב לעם ישראל. אין רגע ביום שבו אנחנו לא חושבים עליו אבל אנחנו ממשיכים הלאה אין לנו בית של חושך וזיכרון אתה בוכה קצת וממשיך הלאה
עשינו בחירה לעמוד חזק. אנחנו רוצים לעשות טוב ואנחנו לא שבורים וממשיכים הלאה. אנחנו יודעים שאנחנו עושים את הדבר הנכון בשמו. כמעט בכל יום אנחנו מסתכלים על נתן ומבטיחים לו שנעשה טוב. רק שידבר עם אלוהים ויגיד לו שיעשה שלום ואחדות.
המדינה שלנו כל כך קטנה וצריכים להיות פחות ביקורתיים האחד כלפי השני. אנחנו לא מושלמים אבל יכולים למצוא את הנקודות שבהן אנחנו משיקים.
מוקדש באהבה לזכרו של בננו האהוב ישראל נתן רוזנפלד, אשר נפל בג' בתמוז תשפ"ה, 29.6.2025. בן 20 היה בנופלו
