עם העובדות קשה להתווכח: המחאה שפרצה עקב כוונות החקיקה של יריב לוין הייתה בקנה מידה שלא הכרנו. מה שהתחיל בהפגנת המטריות ברחבת הבימה, התפשט תוך שבועות ספורים לסחף גדול מיישובי הדרום ועד קיבוצי הצפון. הנרטיב שסיפרו לכם היה שזו מחאה עממית, מלמטה, מהשטח, מחאה של העם, על ידי העם, למען העם. ראשי המפלגות שימשו כצופים מהיציע, לא על הבמה, וכך זכינו להכיר את הכוכבים העממיים החדשים, הם צעדו בראש, הניפו דגל, לפעמים אגרוף, נאמו בלהט, הלהיטו את הרחובות, חלקם נעצרו, אחרים נחקרו, ובעיקר הם הצטלמו, התראיינו, שיתפו וצייצו.
בתקשורת הציגו לנו סקרים מובהקים, רוב מוחלט של העם נגד הרפורמה, המוני בית ישראל, מימין ומשמאל, חובשי כיפות ואתאיסטים גמורים, קונצנזוס מופלא וחד פעמי שכזה, כולם מאוחדים במאבק הצודק והטהור נגד מחריבי הדמוקרטיה.
ואתם האמנתם שזה קונצנזוס, שזה לא פוליטי, שזה אמיתי - שקומץ משיחי, מושחת ורשע מוביל את המדינה בנתיב מסוכן, פשיסטי ואנטי דמוקרטי. אופס, עבדו עליכם.
ההצטרפות בשבוע שעבר של שלושת האסים של מחאת קפלן משה רדמן, עמי דרור והדס רגולסקי, היישר לחיבוק הצמוד של יאיר גולן, ומפלגתו מוכיחים שמישהו פה היה באופסייד - והאופסייד הזה כולו שלכם. הרי אם רוב העם עמד מאחורי המחאות, איך זה ייתכן שרק מפלגה אחת מנקזת אליה את ראשי המוחים, ולא מפלגת מרכז כמו יש עתיד, או מפלגה גדולה ומובילה כמו בנט 2026? סמלי המחאה מחבקים ומחובקים על ידי מפלגת הקיצון של השמאל, רק שם הם מצאו בית - במפלגה מגזרית, מצומקת מנדטים, רחוק מאוד ממה שמכרו לכם על רוב העם, על כל גווני האוכלוסייה, על 70 אחוזי תמיכה.
האמת היא שראשי המחאה רצים בפריימריז אצל גולן, כי אצל גולן יש להם סיכוי להיבחר. בנט יודע למה הוא לא מציע להם מקום ברשימה, כמוהו גם איזנקוט ובוודאי ליברמן. מכרו לכם סיפור ואתם קניתם, בלעתם בשקיקה, עכשיו תתמודדו עם כאבי הבטן. רדמן, דרור ורגולסקי הם פרצופה האמיתי של המחאה, הם הסמלים אחריהם צעדתם, את התכנים שלהם שיתפתם ולנאומים שלהם האמנתם.
לו רק אחד מסמלי המחאה היה לבסוף מוצא את מקומו בשמאל העמוק, זה היה ודאי מקרה. לו שניים היו מצטרפים הרי זה צירוף מקרים. אבל שלושה זו כבר שיטה, ושלושה מתוך שלושה זו כבר כמעט קונספירציה
מרצ נמחקה בבחירות האחרונות והעבודה הייתה פגר פוליטי סרוח במשך רוב ימי המחאה. רובכם, כך על פי הסקרים, אנשי המרכז. בזכותכם גנץ נסק ל-40 מנדטים, לא חיפשתם לריב, חיפשתם שפיות. לו רק אחד מסמלי המחאה היה לבסוף מוצא את מקומו בשמאל העמוק, זה היה ודאי מקרה. לו שניים היו מצטרפים הרי זה צירוף מקרים. אבל שלושה זו כבר שיטה, ושלושה מתוך שלושה זו כבר כמעט קונספירציה.
אני מעריך את כל מי שקופץ למים העמוקים והמעופשים של הפוליטיקה הישראלית ועל הצעד האמיץ והאזרחי אני מפרגן לרדמן, דרור ורגולסקי (ששניים מתוכם חברי ילדות שלי), אבל על אלה מכם שהלכו כמו עדר עיוור ושטוף מוח אני בעיקר מרחם.
