מאז החל מיושם ההסכם לסיום הלחימה, מדינות המפרץ בוחנות אפשרות להשתתפותן בעיצוב "היום שאחרי" בעזה. אף שערב הסעודית ואיחוד האמירויות ברכו על הפסקת האש והביעו תקווה ליציבות מתמשכת, נראה שהן ספקניות באשר ליכולת להביא למימוש מלא של המתווה והן מהססות לקחת חלק פעיל במימושו.
שתי המדינות מציבות תנאי סף נוקשים להשתתפות בתהליכי השיקום: הפסקת אש יציבה ומתמשכת, נסיגה ישראלית הדרגתית, פירוק חמאס מנשקו והעברת סמכויות לרשות הפלסטינית או לגוף אחר בעל לגיטימציה בין־לאומית. מבחינתן, שיקום עזה הוא חלק מעיצוב מחדש של הזירה הפלסטינית, שיחזק בה גורמים מתונים וירסן את התנועות האסלאמיות. לעומתן, קטאר מוכנה להתחיל מיד לפעול לשיקום עזה, תוך ניסיון לשמר את חמאס כשחקן רלוונטי ב"יום שאחרי". כל עוד ישראל מתנגדת לשלב בפועל את הרשות הפלסטינית בשליטה על הרצועה ומסרבת לעסוק בקידום נתיב מדיני ישראלי-פלסטיני, כפי שדורשות איחוד האמירוית וביתר שאת ערב הסעודית, קטאר וטורקיה יהיו השחקניות המובילות בשיקומה של רצועת עזה, ויבטיחו את שרידות חמאס. מעורבות סעודית ואמירתית הינה קריטית לשיקום הרצועת ולו בשל יכולותיהן הכלכליות אך גם לאור הלגיטימציה המוסלמית שלהן ומעמדן המדיני.
ערב הסעודית מתנה את מעורבותה ברצועת עזה ובמיוחד להעביר סיוע כספי משמעותי לשיקום בהעברת סמכויות מחמאס לרשות הפלסטינית ובפירוק חמאס מנשק, קרי פירוז הרצועה באופן שימנע חזרה של טרור ואי יציבות. איחוד האמירויות, מצדה, פעילה כבר עתה במישור ההומניטרי באופן נרחב, אך מדגישה כי לא תעביר סיוע כספי משמעותי לטובת השיקום בלי פירוז, כינון חלופה שלטונית מוסכמת וכן רפורמה יסודית ברשות הפלסטינית, ובכלל זה יתכנו אף חילופי הנהגה. בנוסף, המדינות מהססות להשתתף בכוח ביטחוני רב־לאומי שיוצב ברצועת עזה, בין היתר מחשש שכוחותיהן יפגעו והן תתפסנה כמי שנלחמות את מלחמתה של ישראל. בכל מקרה, מדינות המפרץ רואות כוח כזה ככוח שיטור יותר מאשר ככוח צבאי לוחם.
מבחינת קטאר, התמונה שונה. קטאר נעה במתח בין הפגנת נאמנות לארצות הברית לבין הצטיירות כתומכת בעניין הפלסטיני בכלל, ובפרט באמצעות תמיכה בחמאס. קטאר ממשיכה לשמש כאחת השחקניות המרכזיות בעיצוב המציאות בעזה וביתר שאת מאז התקיפה הישראלית בדוחה, שהניעה קרבה גוברת בינה לבין ארצות הברית. לאורך השנים ניזונו קטאר וחמאס זה מזו: דוחה סיפקה לחמאס לגיטימציה וכסף, וארגון הטרור העניק לה דריסת רגל והשפעה ברצועה. ההערכה היא כי קטאר תמכה במתווה טראמפ, הכולל את סעיף פירוז הרצועה על מנת להבטיח לעצמה המשך השפעה פוליטית וכלכלית באזור באמצעות שימור כוחו של בחמאס. מנקודת המבט האמריקאית, קטאר נתפסת כיום כשותפה אמינה שסייעה ללחוץ על חמאס להסכים להפסקת אש, ולכן כל ניסיון ישראלי לפעול נגד מעורבותה ברצועה ייתפס כפגיעה באינטרסים אמריקאים ובסיכוי לממש את המתווה שגיבש הממשל. לעומת זאת, ריאד ואבו־דאבי מתקשות להשלים עם התפקיד המרכזי שניתן על-ידי ארצות הברית לקטאר ולטורקיה. כל עוד קטאר ממשיכה להזרים לרצועה סיוע ללא תנאים ולשמר את השפעתה על חמאס, קשה יהיה לבסס יציבות בעזה וריבון חדש בה במקום חמאס.
ערב הסעודית ואיחוד האמירויות נרתעות ממעורבות מיידית ברצועה גם בשל חשש מאובדן ההשקעה שלהן, למדינות אינטרסים כלכליים ורצון לראות רווח להשקעותיהן וזה עלול לאבד בשל חוסר היציבות הכרוני ברצועה. בנוסף, סביבת מחירי הנפט הנמוכים מגבירה את הלחצים הכלכליים בעיקר על ערב הסעודית שממילא יתכן ומעדיפה להשקיע בזירות אחרות במזרח התיכון, בדגש על סוריה. מה יכול בכל זאת להניע אותן להשפעה? לחץ אמריקאי (ובעיקר מטעם הנשיא טראמפ עצמו, השואף למצות את ההישג המדיני שהוביל), לצד רצון של ריאד ואבו-דאבי להשפיע על המבנה הפוליטי בעזה ולמנוע את השיקום והביסוס מחדש של מעמד חמאס, המזוהה עם האחים המוסלמים.
פרדוקסלית, אומנם "גזרים" אלו עשויים להגביר את המוטיבציה הסעודית לגלות יותר מעורבות בעזה, אך במקביל, קבלתם מראש עלולה להפחית את המוטיבציה הסעודית לכונן נורמליזציה עם ישראל
ערב הסעודית, במיוחד לאור הביקור הקרוב של יורש העצר הסעודי, מחמד בן-סלמאן בבית הלבן, תקשור את מידת מעורבותה ברצועה מצדה בהבטחה לספק לה אמצעי לחימה אמריקאים מתקדמים, קידום שיתוף פעולה גרעיני וקבלת ערבויות ביטחוניות אמריקאיות. פרדוקסלית, אומנם "גזרים" אלו עשויים להגביר את המוטיבציה הסעודית לגלות יותר מעורבות בעזה, אך במקביל, קבלתם מראש עלולה להפחית את המוטיבציה הסעודית לכונן נורמליזציה עם ישראל – אלא אם הממשל האמריקאי יקשר בין הנושאים במפורש.
עתידה של רצועת עזה יוכרע לא רק בירושלים או ברצועה עצמה, אלא גם בריאד, אבו־דאבי, אנקרה ודוחה. במפרץ לא ניכרת כיום התלהבות למעורבות ישירה ברצועת עזה. יתכן כי תמיכת הסעודים והאמירתים במתווים דיפלומטיים לאורך המלחמה נועדה בעיקר להפעיל לחץ על ישראל לסיים את המלחמה, אך בפועל – הלחצים הכלכליים שלהן, היריבות הפנים־מפרצית, והרתיעה משקיעה בבוץ הפלסטיני – מעכבים צעדים מעשיים שלהן ברצועה. בהיעדר נכונות מצדן להשתלב במאמצי השיקום, סביר שהסיוע הכספי שיגיע בעיקר מצד קטר, תוך יצירת התנאים לתהחזקות חמאס.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא חוקר בכיר וראש תכנית המפרץ ב-INSS ולשעבר במל"ל
