חודשים ספורים לפני מונדיאל 1970 חגגתי יום הולדת 13. נבחרת הכדורגל של ישראל העניקה לי מתנת בר מצווה בלתי נשכחת: ניצחונה על אוסטרליה בשלב גמר המוקדמות הבטיח העפלה היסטורית למשחקי הגביע העולמי במקסיקו. אבל הפרשי השעות בין המדינות איימו למנוע ממני את חוויית ההאזנה למשחקי הנבחרת. אכן לא צפייה אלא האזנה, כי הטלוויזיה הישראלית הבתולית טרם פיתחה יכולת לבצע שידורי ספורט ישירים מחו"ל.
נבחרת ישראל מקסיקו 70
לעומתה, "קול ישראל", תחנת הרדיו המובילה, העבירה בשידור חי את משחקי הנבחרת הלאומית בשעות הקטנות של הלילה. את שידור שני המשחקים הראשונים של ישראל, נגד אורוגוואי ונגד שבדיה, לא התאפשר לי לשמוע עקב האחריות ההורית הבלתי מתפשרת של אמי ("השתגעת? מחר יש בית ספר!"). את המשחק השלישי והקובע נגד אלופת אירופה איטליה כבר לא הייתי מוכן להחמיץ.
גיבשתי תוכנית פעולה ערמומית: פרשתי לחדרי לישון מוקדם יחסית, בתקווה שגם אמי תירדם לפני שעת המשחק, בחצות הלילה. נשארתי ער בחושך כשעתיים, מדמיין את הקרב של מוטל'ה שפיגלר וגיורא שפיגל נגד שחקני-על נערצים, ריבה, ריברה, מאצולה ובונינסיינה. בשעה היעודה פתחתי את מקלט הרדיו הקטן שלנו, "טרנזיסטור" בלשון השגורה אז, כשהוא חבוי עמוק מתחת לכר. קולו של השדר המיתולוגי נחמיה בן-אברהם שיגר אותי היישר אל הדשא של איצטדיון הכדורגל בעיר טולוקה, לתשעים דקות של מתח אימתני. כדי לעלות לשלב רבע הגמר הייתה הנבחרת שלנו חייבת לנצח את איטליה, על פניה משימה חסרת סיכוי. אבל בזכות התיקו 1:1 שחילצה ישראל ארבעה ימים קודם לכן משבדיה, נבחרת עם הצלחות ייחודיות בגביע העולמי, טיפחתי אמונה בבלתי אפשרי.
בין ייסורים לתקווה
מהלכי המשחק נעו בתזזיתיות בין ייסורים לבין תקווה. פעמיים איטליה הבקיעה, פעמיים נפסלו השערים עקב אי חוקיות. החלוצים האיטלקים הטילו מצור על השער שלנו והגיעו לעשרות מצבים קורצים. הכדורים שרקו שוב ושוב בסמוך לשערה של ישראל ואחת הבעיטות אף זעזעה את הקורה. משחק ההקרבה ההרואי של שחקני ההגנה ושל השוער הלאומי ויסוקר חילץ מגרונו של נחמיה בן-אברהם אוקטבות שיא, שחייבו אותי שוב ושוב להשקיט את שארית הווליום כדי לא להיתפס על חם…
היו גם התקפות ישראליות ואפילו החמצה גדולה, ורק כעבור שנים רבות, כשצפיתי בשידור המשחק לראשונה ביוטיוב, הבנתי עד כמה היינו קרובים באותו לילה להפתעה סנסציונית. אבל גם תיקו היווה תוצאה מרשימה, וגודל ההישג של ישראל התברר בהמשך הטורניר, כאשר איטליה הגיעה עד למשחק גמר המונדיאל מול ברזיל של פלה הגדול, שזכתה בגביע הנכסף. גם אני רשמתי הישג תקדימי: נשארתי ער עד שתיים בלילה, קמתי בזמן לבית הספר, סודי לא נחשף מעולם ונשאר רק ביני לבין נחמיה בן-אברהם שדיבר אלי ממקסיקו הרחוקה…
צחי הנגביצילום: שלו שלוםבעקבות ההצלחה במונדיאל 1970, הציפיות מנבחרת הכדורגל שלנו היו גבוהות, למרות ששחקנים ישראלים עדיין לא היו מבוקשים במדינות אחרות, והליגה הישראלית לא נחשבה לאיכותית במיוחד. אבל אז פרצה מלחמת יום הכיפורים ובעקבותיה החרם נגד ישראל שיזמו מדינות ערב ומדינות מוסלמיות. ישראל הודחה בהחלטה פוליטית ממסגרות הספורט של אסיה.
כתוצאה מכך שובצנו בהדרגה במסגרות האירופיות, והדרך להשתלבות בטורנירים הבינלאומיים היוקרתיים הפכה קשה מתמיד. לאורך למעלה מחמישה עשורים, החלום לחזור למונדיאל ספג רק אכזבות מרות. ועדיין, אסור לוותר על התשוקה העזה להגיע לפסגות הנישאות ביותר. בדיוק כמו שזעק נחמיה בן אברהם כששידר את שער השוויון הבלתי נשכח של שפיגלר במשחק ההוא נגד שבדיה: "שפיגלר עשה את זה! איזה יופי של השחקן שלנו! שער כזה יכול להיות גם בגמר!".
