בחודשים האחרונים, אחרי שמדינת ישראל הסירה את כל הגבלות הקורונה, רובנו מסתכלים על הימים שבהם המחלה השתוללה בישראל כעל זיכרון רחוק; אבל ישנם עדיין מקומות שחיים את רסיסי ההרס שהשאירה כאן המגפה העולמית, וביניהם בתי האבות. שנתיים בצל המגפה גרמו להידרדרות במצבם הפיזי והנפשי של קשישים רבים, ולטלטלה מסיבית במוסדות שאמורים להוות עבורם בית בשנותיהם האחרונות. מתנדבים הפסיקו לבוא, מטפלים נטשו בהמוניהם, והמוסדות מתמודדים עם קשיים כלכליים שמאלצים אותם לעשות לא מעט ויתורים כואבים על שירותים שאמורים לאפשר לדיירים להעביר את הזמן שנותר להם ברווחה ובכבוד.
שעת בוקר במעון נוה הורים בירושלים. אסתר (שם בדוי), כמעט בת 100, ישנה על הכיסא בחדרה. "עוד מעט ארוחת צהריים", אומרת לה המטפלת סיגי שרון, ומנסה לדרבן אותה להתעורר ולצאת קצת מהחדר. במסדרון קשישה אחרת ממררת בדמעות. רק לפני כמה ימים עברה לפה, וההסתגלות קשה עבורה. קשישה אחרת, שסובלת מדמנציה, עוברת בין המחלקות ומחפשת את התיק שלה. מבקרים כמעט לא מגיעים בשעות המוקדמות של היום, והקשישים תלויים כמעט לגמרי במטפלים.
"אנחנו משתדלים לשכנע אותם לצאת מהחדרים, להגיע לפעילויות, שלא יהיו לבד", מספרת שרון, שעובדת במקום שבע שנים. "חלקם דמנטיים, חלקם על כיסאות גלגלים, חלקם פשוט לא זוכרים. אנחנו משתדלים לשבת עם כל דייר ולנהל איתו שיחה. יש דיירים שלא טוב להם, שכואב להם, שלא קל להם עם העובדה שהם צריכים להיות פה. אנחנו משתדלים להיות עבורם אוזן קשבת. זה מה שהם צריכים".
בשעות שאני מבלה לצד שרון בבית האבות אני מגלה שמעבר להכלה ולאמפתיה שהתפקיד דורש, ישנם גם עומסים נפשיים רבים וגם לא מעט עבודה פיזית. "בבקרים אנחנו עושים מקלחות", היא אומרת, "חלק צריכים עזרה מלאה, חלק עזרה חלקית. אחרי המקלחות אנחנו מסדרים את החדרים, מחליפים מצעים, עושים כביסות. אנחנו רוצים שהדיירים יחיו בסביבה נקייה. יש דיירים עם טיטולים שצריך להחליף להם, יש כאלה שצריכים עזרה בהאכלה. משמרת היא שמונה שעות וזו עבודה לא קלה. אבל אני מסתכלת על כל דייר כמו על סבא וסבתא שלי, מתייחסת אליו כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אליהם".
הדיירים משתנים, התקינה לא
בנוה הורים חיים 195 קשישים, מתוכם 144 סיעודיים ותשושי נפש, המתגוררים בחמש מחלקות. במעון 120 חדרים, 33 אחיות, 62 מטפלים ושתי עובדות סוציאליות. בין 75 ל-80 אחוז מהדיירים שמגיעים לכאן נמצאים בקשיים כלכליים, והשהות שלהם בבית האבות ממומנת על ידי משרדי הרווחה או הבריאות. השאר פרטיים. "זה מגדיל את האתגר שלנו", מסביר אביטוב זלקין, מנכ"ל נוה הורים. "בן אדם שכל החיים לא היה לו, אני רוצה לתת לו בשנותיו האחרונות את הכי טוב שאני יכול. זה מאוד קשה. יש אתגרים עצומים בניהול בית אבות, ואולי הקשה ביותר מבניהם הוא ניהול הצוות".
זלקין, שנמצא בתפקיד עשור ומגדיר אותו כפרק הזמן היפה ביותר בקריירה שלו, מתאר תמונת מצב מטרידה. הוא מספר כי "אף אחד לא רוצה לעבוד בניקוי ישבנים של זקנים. להאכיל, לרחוץ, להחליף חיתולים. אף אחד לא רוצה לעשות את זה. מה שגורר את האוכלוסיות הכי חלשות לעבוד בתחום". לדבריו, "אנשים נשאבים למקצוע הזה כי אין להם אופציות אחרות. קיווינו שכשזה יוכר כעבודה מועדפת לחיילים משוחררים יגיע כוח אדם איכותי, אבל אף אחד לא בא. עדיף לעבוד בתחנת דלק".
זה כמעט בלתי נתפס, אבל לא צריך שום הכשרה כדי לעבוד בעבודה הרגישה הזאת. "אין היום תעודה למטפל", מסביר זלקין. "אין סטנדרט. יכול להיות שהיום היית עובדת ניקיון ומחר את רוצה להיות מטפלת. זו עבודה ללא אופק קידומי, השכר הוא שכר מינימום, והמחיר בין היתר הוא קושי בגיוס ותחלופה גדולה בצוות". זלקין סבור כי "זה בעיה. אנשים באים לגור פה, ואתה לא יכול שכל יום יעבוד פה מישהו אחר. וזה לא רק מטפלים. כל שנה מגיעות לפה סטודנטיות לפיזיותרפיה, לריפוי בעיסוק ולרפואה כדי להתרשם. אני שואל אותן אם מישהי הייתה רוצה לעבוד בגריאטריה. אחת משלושים מרימה יד מהוססת. זה לא תפקיד נחשב".
הקושי לגייס כוח אדם איכותי, אומר זלקין, נוכח במיוחד בסוגיית המטפלים. "במקצועות פרא-רפואיים וסיעוד קשה לגייס אבל אנחנו לא מתפשרים", הוא מסביר. "לגבי מטפלים, זו סוגייה קשה. אנחנו עושים כל מאמץ כדי לא להתפשר. צריכים להיות חמישה מטפלים במשמרת. אם אני נאלץ לפטר מישהו, אנשים צריכים לעשות משמרות כפולות. יש שחיקה וזה יבוא לידי ביטוי בפחות נעימות או פחות זמינות".
שכר העובדים הוא לא הבעיה היחידה. לטענתו של זלקין אין הלימה בין התקצוב של משרדי הממשלה לבין צרכי הדיירים. "אני מגייס תרומות, ויש לנו דיירים פרטיים שאנחנו גובים מהם יותר. נוצר אבסורד שדייר פרטי מממן דייר במימון המדינה. זו הדרך שלנו לא להתפשר על שום דבר שהמשרדים דורשים. אבל במקומות אחרים שלא יכולים לעשות את זה, לא כל דבר הפיקוח יכול לראות ולדעת".
זלקין מספר שהאוכלוסייה שמגיעה לבית האבות הולכת ומשתנה. "פעם רובם היו עצמאיים. היום רובם תשושים קשים, והגבול בינם לבין סיעודיים מיטשטש. הרבה אנשים דוחים את השלב של בית אבות עד שהם מגיעים לשלב שהם לא יכולים יותר, אז הם מגיעים במצב יותר קשה. זה מצריך יותר כוח אדם, אבל התקינה לא השתנתה".
דיאטנית על חשבון תרבות
כיום ישנם 101 בתי אבות לעצמאים ותשושים שנמצאים בפיקוח ורישוי של משרד הרווחה, מתוכם 84 קולטים דיירים בהשמות של המשרד, וכולם מופעלים על ידי חברות פרטיות, עמותות והקדשים. בבתי האבות מתגוררים כ-2,700 דיירים בהשמות של המשרד ועוד כ-2,400 דיירים במימון פרטי. קשישים סיעודיים ותשושי נפש ממומנים על ידי משרד הבריאות.
אסתי, עובדת סוציאלית, עובדת בנוה הורים כבר 42 שנה, היא אחת משתי עובדות סוציאליות שמטפלות בכמעט מאתיים דיירים. "הגעתי לעבודה עם קשישים בגלל תחושת שליחות", היא מספרת. "גם אז הרגשתי שזה תחום שלא רוצים לעבוד בו. היום מגיעות לבתי האבות אוכלוסיות מאוד מוחלשות. אנחנו בית אבות ציבורי, לא משהו יוקרתי, ואנחנו צריכים לתת המון מענים - רגשיים, חברתיים, תרבותיים, תעסוקתיים. אנשים לא מבינים את ההשקעה הענקית".
מה הצרכים הכי אקוטיים שלכם?
"תקציבים ותקינה, וכמובן שזה קשור אחד לשני. לא יכול להיות שלמחלקת תשושים לא תהיה תקינה לפיזיותרפיה או מרפאה בעיסוק, או דיאטנית. את כל אלו אנחנו מממנים. זה בא על חשבון תרבות ופנאי. בחודש האחרון קלטנו ארבעה פליטים מאוקראינה, והתחלנו להעסיק מלווה רוחנית דוברת רוסית רק בשבילם. אנחנו לא מתוקצבים על זה. מי שמשלם את המחיר על אוזלת היד זה הקשיש עצמו. דבר נוסף הוא המתנדבים. עד הקורונה היו לנו מתנדבים. לא הרבה, אבל היו. בקורונה היה אסור להכניס מתנדבים, ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל את הגיוס מחדש, שזה המון כוחות ומשאבים. זה קשר אישי. יש קשישים עריריים. אם אין לאדם ביקורים, לפחות זה".
לטענתו של מנכ"ל א.ב.א, נחי כץ, קיים מחסור של כ-8,000 מטפלים: "ישראלים לא מגיעים לעסוק במקצועות האלו, ומנגד המדינה לא נותנת רישיונות למטפלים זרים. המדינה כופה עלינו לקחת מטפלים סיעודיים ללא רקע בתחום. הם עובדים הרבה מאוד שעות, באחת העבודות הכי שוחקות במשק, והתחלופה גבוהה מאוד". כץ מסביר כי "כך נוצר מצב שלזקנים אין כוח אדם יציב שיטפל בהם. מדינת ישראל צועדת בצעדים איטיים בכל הקשור בטיפול לזקן. אוכלוסיית ישראל גדלה ומזדקנת, יש הרבה רצון טוב, אבל המדינה מונעת את התקצוב הנדרש לטיפול איכותי".
