כמעט שני עשורים חיה מדינת ישראל תחת סם הרגעה טכנולוגי שנקרא כיפת ברזל. המערכת הזו, עם כל גאוניותה, סיממה את הדרג המדיני והצבאי. היא הפכה את האיום הרקטי מרצועת עזה ומלבנון מבעיה אסטרטגית למטרד סטטיסטי: כל עוד המערכת רשמה אחוזי הצלחה פנומנליים, הדרג המדיני יכול היה להכיל "טפטופים", לקנות שקט זמני בכסף, ולהתעלם מהמפלצות שנבנות מעבר לגבול. קראו לזה "אין נפגעים", אבל בפועל זו הייתה פצצת זמן שמתקתקת בחסות ההגנה.
בלי כיפת ברזל, צה"ל היה נאלץ לכבוש את עזה כבר לפני עשור. המערכת העניקה לנו אורך נשימה מלאכותי, שהתברר בסוף כמלכודת דבש שפטרה אותנו מהצורך להכריע.
בניגוד לרקטה שיורה ונשכחת במסלול בליסטי צפוי, הרחפן הוא כלי טיס מנוהג, דינמי, זול, ומדויק להחריד. אם רקטה היא אגרוף עיוור, הרחפן הוא אזמל מנתחים. ובהיעדר "כיפת רחפנים" הרמטית, המשוואה משתנה לחלוטין.
מה שהתחיל כאירוע טקטי רחפן נפץ פוגע במבנה או בעמדה הופך לאיום אסטרטגי שמשתק חבל ארץ שלם. אי אפשר לנהל מדינה, כלכלה או שגרה תחת נחילים בלתי פוסקים שחומקים מתחת לרדאר ובאופן מודע ומכוון עוקפים את מערכות ההגנה שלנו. וכאן אנחנו מגיעים לנוסחה החדשה של המזרח התיכון: כעומק סיב הרחפן – ככה עומק ההסתבכות.
כדי לנטרל את הרחפנים, כבר לא מספיק להפציץ משגרים מרחוק באש סטרילית מהאוויר. כדי לעצור מפעיל רחפנים שיושב בבונקר עם משקפי VR, צה"ל צריך להגיע פיזית לקצה הסיב האופטי שממנו הוא שולט בכלי. ככל שהסיב שלהם ארוך יותר, ככל שהטכנולוגיה שלהם מעמיקה לתוך השטח, ככה עומק רצועת הביטחון שצה"ל ייאלץ לתפוס באופן פיזי.
ההיסטוריה פה חוזרת על עצמה, רק באבולוציה טכנולוגית. בשנות ה-80, הקטיושות של אש"ף על יישובי הצפון היו אירוע טקטי שאילץ את ישראל לצאת למבצע אסטרטגי, לדחוף את האיום אחורה, ולהגיע בסופו של דבר עד ביירות כדי לייצר רצועת ביטחון פיזית אליה חזרנו ב-2026.
היום, הרחפנים יעשו בדיוק את אותו הדבר. המרחקים התקצרו, היכולות השתכללו, והמסקנה ברורה: חוסר היכולת לייצר פתרון קסם טכנולוגי לרחפנים מהסוג שכיפת ברזל נתנה לנו, יאלץ את צה"ל לחזור למקורות תמרון קרקעי, כיבוש שטח ושהייה בו.
אם הדרג המדיני חושב שהוא יוכל להמשיך לנהל "סבבים" או "הכלה" בעידן הרחפנים, הוא פשוט מסרב להתעורר מההזיה
אם הדרג המדיני חושב שהוא יוכל להמשיך לנהל "סבבים" או "הכלה" בעידן הרחפנים, הוא פשוט מסרב להתעורר מההזיה. הרחפנים יגררו את צה"ל לשינוי תפיסה מבצעי עמוק, כזה שיחייב רצועות ביטחון פיזיות ורחבות בהרבה ממה שהכרנו מאז רצועת הביטחון ההיסטורית. והס מלהזכיר את יהודה ושומרון.
הציבור הישראלי צריך להבין את המשוואה החדשה: אין קסמים, אין הגנה אבסולוטית מהאוויר, ואי אפשר להילחם בסיבים אופטיים באמצעות מילים באו"ם או הצהרות לתקשורת. בהעדר פיתרון טכנולוגי, הדרך היחידה לעצור את נחילי הרחפנים הבאים תהיה לשלוח את החיילים שלנו לעומק השטח. בקצב הזה, הגבול הבא שלנו ייקבע לפי הטווח של המפעיל בצד השני, וכולנו עוד נמצא את עצמנו מנגבים חומוס בצור ובצידון.
