ישראל מצויה בתקופה זו בבידוד בינלאומי חסר תקדים שהודגם בנאום נתניהו באו"ם, אבל היא מאבדת גם את ארה"ב שבלעדיה היא לא תוכל לשרוד. בין ארה"ב לישראל התפתחו "יחסים מיוחדים", שנשענים על שילוב של נדבכים "קשים", כמו אינטרסים אסטרטגיים, ונדבכים "רכים", כמו היסטוריה דומה של בניין אומה בגלי הגירה; רוח חלוציות וכיבוש הסְפר; ערכים כמו משטרים דמוקרטיים-ליברליים; תמיכה מצד הקהילה היהודית ושתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקנית; ודעת קהל אוהדת. אף שחלק מהנדבכים האלה החלו להיסדק עוד לפני שפרצה המלחמה, במהלכה הם החלו להתפורר.
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו
(צילום: לע"מ)
נסיגת טראמפ מהנהגת המערב והתמקדותו ביבשת אמריקה צמצמו את חשיבות ישראל כבת ברית אסטרטגית ברמה הגלובלית. האינטרסים העסקיים של טראמפ במזרח התיכון הקטינו את חשיבותה באזור והעצימו את אלה של מדינות המפרץ העשירות. סעודיה קיבלה הסכם הגנה עם ארה"ב, כולל תשתית גרעינית, בלי נורמליזציה עם ישראל, וטראמפ רואה ברג'פ טאיפ ארדואן ידיד ושותף, ומתעלם מזהותו המוסלמית הקיצונית, משאיפותיו באזור והתקפותיו הארסיות על נתניהו.
העובדה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור תפסה מקום נכבד ב"יחסים המיוחדים". המהפכה המשפטית והמשטרית של יריב לוין פגעה קשות באחד הערכים המשותפים והחשובים של שתי המדינות. ישראל איבדה את התמיכה הדו-מפלגתית בקונגרס. מתוך הכרה בחשיבות השמירה על יחסים טובים עם הדמוקרטים והרפובליקנים, מנהיגים ישראלים נמנעו מהתערבות בפוליטיקה הפנים אמריקנית. נתניהו הפר את הכלל הזה כשהתייצב בבחירות לנשיאות 2012 לצדו של המועמד הרפובליקני מיט רומני, וב-2015, בנאום לפני שני בתי הקונגרס תקף את הנשיא ברק אובמה על הסכם הגרעין שגיבש עם איראן. בכל הבחירות לנשיאות שהתקיימו מאז, תמך נתניהו בטראמפ והעצים את ניכור הדמוקרטים ממנו ומישראל.
במקביל התחזק האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית שהוא עוין מאד לישראל. נוצר חיבור בין פרוגרסיביים, מוסלמים ושחורים שזכה להצלחות כמו בחירת זוהרן ממדאני לראש עירית ניו יורק. מועמדים פרוגרסיביים נצחו בפריימריז הדמוקרטים לבחירות האמצע בנובמבר הקרוב, כאשר הם תוקפים את ישראל בחריפות חסרת תקדים. מעולם לא קרה שבוחרים פרוגרסיביים וצעירים מתנים את תמיכתם במועמדים בכך שיוקיעו את ישראל ויתחייבו להצביע נגד הסיוע הצבאי שהיא מקבלת מארה"ב. גם במפלגה הרפובליקנית, פועלים משפיענים קיצוניים, חלקם אנטישמיים, שמבקרים בחריפות את ישראל וטוענים שהיא נטל על ארה"ב.
אובדן תמיכת הציבור באמריקה
במהלך המלחמה, קרסה כליל תמיכת הציבור האמריקאי בישראל. אם לפניה, כשני שלישים מהציבור התייחסו באהדה לישראל ולמאבקה בפלסטינים, היום התוצאות הפוכות. רוב גדול מתייחס לישראל בשלילה ותומך בפלסטינים. תופעה זו בולטת במיוחד בקרב הדמוקרטים, המיעוטים והצעירים שמתנגדים למלחמות, מחויבים יותר לערכים ליברליים ולצדק חברתי. הקריסה המשיכה גם לאחר שנחתמו הסכמים להפסקות אש. הדימוי השלילי של ישראל פוגע ב"יחסים המיוחדים" כי הוא משתקף בקונגרס ובממשל.
"היחסים המיוחדים" עם ארה"ב החזיקו מעמד בתקופות של משברים ומלחמות, אבל היום יש ספקות לגבי הסיכוי לסובב את הגלגל לאחור. בהחלט ייתכן שביידן וטראמפ יזכרו כנשיאים הפרו-ישראלים האחרונים בבית הלבן
לצד המפלגות ודעת הקהל, ישראל איבדה גם חלק גדול מהציבור היהודי בארה"ב, שעמד לצדה במשך דורות. יהודים אמריקאים הזדעזעו מטבח 7 באוקטובר ובתחילה הביעו סולידריות עם ישראל, אך אופן ניהול המלחמה בעזה הוביל בהדרגה להתרחקות ממנה. בד בבד, המאמצים של גורמים אנטי-ישראליים לקשור בין יהדות ארה"ב להתנהלות ממשלת נתניהו וצה"ל, עוררו גלי אנטישמיות בהיקפים שמעולם לא נראו באמריקה.
"היחסים המיוחדים" עם ארה"ב החזיקו מעמד בתקופות של משברים ומלחמות, אבל היום יש ספקות לגבי הסיכוי לסובב את הגלגל לאחור. בהחלט ייתכן שביידן וטראמפ יזכרו כנשיאים הפרו-ישראלים האחרונים בבית הלבן.
איתן גלבועבלי ארה"ב, ישראל לא תוכל להתקיים. נתניהו והקואליציה הנוכחית אינם מסוגלים לעצור את התפוררות ה"יחסים המיוחדים", באמירותיהם ובמעשיהם הם החריפו אותה. שיקום היחסים עם וושינגטון יחייב פעולה לתקן את היחסים עם הדמוקרטים המתונים ולהחזיר את התמיכה הדו-מפלגתית, להיאבק בגורמים הקיצונים והעוינים לישראל בשתי המפלגות, לפעול בקרב היהודים, הצעירים ואוכלוסיות המיעוטים, ולשמור על הדמוקרטיה והפרדת הרשויות בארץ.
תקציר של מאמר שהופיע ב"הזירה", כתב עת של אוניברסיטת רייכמן. פרופ' גלבוע הוא מומחה לארה"ב ולתקשורת באוניברסיטאות רייכמן ובר-אילן.
