בעוד עיני העולם נשואות לתוצאות המו"מ המתיש והמוזר בין ארה"ב לאיראן בסוגיות הגרעין, הורמוז והפיצויים ,דומה כי איש כמעט אינו נותן את דעתו למשמעותה ההרסנית של ההסכמה האמריקאית לכריכתו של התיק האיראני בזה הלבנוני. אם דרישת האיראנים להפסקת אש בכל הגזרות אכן תתקבל, טראמפ עשוי להרשם בדברי הימים כמגשים הגדול ביותר של קונספט אחדות הזירות מבית מדרשם של נסראללה וסינוואר.
אי שם באחד משבעת מדורי הגיהנום ודאי מתרווחים להם מנהיגי ההתנגדות הלבנונית-שיעית יחד עם חבריהם הפלסטינים בנינוחות, וצופים בהנאה בהתגשמות חזונם הלכה למעשה. 70 שנות ג'יהאד שיעי לקיבוע מעמדה של איראן בלבנון, שהחלו ב-1959 עם הגעתו אליה של מוסא אל-סאדר הצעיר יליד העיר קום שבאיראן, מתממשים הלכה למעשה. המהלך בו החל נשיא לבנון דאז פואד שיהאב לשילובה של העדה השיעית בחברה הלבנונית באמצעות מתן אזרחות לבנונית לאל-סאדר, ושפתח רשמית את הדלת לדריסת הרגל האיראנית בלבנון, הולך ונשלם באישור אמריקאי שגוי והרסני.
1 צפייה בגלריה
(צילום: Hamed Jafarnejad/ISNA/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS, shutterstock, AP/Alex Brandon)
חרף העובדה ש"מבול אל אקצא" לא תואם בין סינוואר לבין נסראללה, נרתם חיזבאללה למערכה בישראל בהיותו חבר בכיר ומשפיע בציר ההתנגדות. בשל כך מאז ועד היום הוא ספג אבדות משמעותיות ביותר אגב גרימת נזק אדיר לכפרי הדרום ויצירת בעיית פליטים אימתנית, שמכרסמות ללא הרף בעוצמתו הצבאית והפוליטית במדינה. כל אלו יצרו קונצנזוס פנים-לבנוני (נוצרי וסוני) כי על המדינה לקחת את המושכות לידיה, להתנתק סופית מהעטינים האיראניים, ולהגיע לפתרון סוגיית הנשק שבידי הארגון ולו באופן כפוי.
ממשלת לבנון הנוכחית בראשות סאלם והנשיא עאון מהווה את התגשמות החלום האמריקאי-ישראלי-סעודיף גם אם היא כושלת בביצוע החלטותיה שלה. חרף כהונת חמשת שרי גוש ה"נאמנות להתנגדות" בממשלה, היא נקטה בצעדים הצהרתיים משמעותיים ביותר החל מההחלטה על פירוק חיזבאללה מנשקו בדרום, ההכרזה על פעילותו הצבאית כפלילית, ההבהרה לנציגי איראן בלבנון כי הם אינם רצויים עד כדי גירושם, וההחלטה על ניהול מו"מ ישיר עם ישראל חרף איומי הצמד השיעי עליה. שר החוץ הלבנוני, איש מפלגת הכוחות הלבנונים, אף הגדיל לעשות ופתח חזית דיפלומטית מול הארגון באו"ם, אירוע חסר תקדים בהיסטוריה הלבנונית.
ככל שהמו"מ האיראני מול ארה"ב מתארך וטראמפ נתפס כמי שמחזר במרץ אחר האיראנים ה" מובסים", כך גובר והולך הביטחון העצמי החיזבאללאי, והברית בינו לבין איראן שנראתה כנחלשת, רק מתחזקת והולכת
מבצע שאגת הארי הוביל לסבב לחימה חדש בין ישראל לחיזבאללה ולשינוי גישה מצד הארגון אשר שב לנהל לחימה משמעותית מול ישראל ובהצלחה לא מעטה. את ההשראה לכוח העמידה שלו הוא שואב מהאח הגדול באיראן וממה שנתפס בדאחייה כניצחון איראני על ארה"ב עם או בלי הסכם. ככל שהמו"מ האיראני מול ארה"ב מתארך וטראמפ נתפס כמי שמחזר במרץ אחר האיראנים ה" מובסים", כך גובר והולך הביטחון העצמי החיזבאללאי, והברית בינו לבין איראן שנראתה כנחלשת, רק מתחזקת והולכת.
במקביל למו"מ המדיני המתנהל בין ישראל ללבנון, שיכלול מפגש בטחוני בימים הקרובים במטרה להסכים על הצהרת כוונות פומבית בין הצדדים, חיזבאללה מרבה להזכיר את הסכם "ההשפלה והבושה" מ-1983 שנחתם בזמנו בין ישראל ללבנון, ומתרה בממשלה לבל תעז להתקדם במו"מ מול ישראל ולהעלות על דעתה את פירוק הארגון מנשקו. דומה כי בוושינגטון כרגיל כלל לא מבינים את הדינמיקה הפנים לבנונית ורק מעוניינים באופן נואש להשיג "דיל", גם אם משמעותו הינה הורדה לטמיון של עשרות שנות מאבק דמים ישראלי לדחיקת האיראנים מלבנון.
שיאו של האבסורד הוא שבמקום שארה"ב תסיר לאלתר את הדרישה האיראנית החצופה לכריכת שתי הגזרות זו בזו ובזאת תפריד אחת ולתמיד בין המדינות, וכך גם תאפשר לנשיא עאון לקחת את הקרדיט על הפסקת אש בין המדינות כתוצאה מהמו"מ המדיני-בטחוני בינו לבין ישראל הפנימי, היא עושה את ההיפך הגמור ומחלישה את הממשלה, תוך שהיא מעניקה במו ידיה את מפתחות מדינת לבנון למשטר האייתולות. מעתה יידע סופית כל לבנוני באשר הוא על פי מי יישק דבר בלבנון מעתה ועד עולם.
בישראל עוסקים כרגיל בטקטי ולא באסטרטגי, ומתווכחים בסוגיית דרגת חופש הפעולה הצה"לי בלבנון אם יהיה הסכם כולל, וזאת במקום להפוך את השולחן ולהבהיר לארה"ב כי היא מחוללת נזק לדורות
בישראל עוסקים כרגיל בטקטי ולא באסטרטגי, ומתווכחים בסוגיית דרגת חופש הפעולה הצה"לי בלבנון אם יהיה הסכם כולל, וזאת במקום להפוך את השולחן ולהבהיר לארה"ב כי היא מחוללת נזק לדורות. הכרה במעמדה של איראן בלבנון דה יורה משמעה גזר דין מוות לסיכוי להופכה לפרטנרית עימה ניתן יהיה לכונן יחסי שכנות סבירים תוך חיסול הסרטן החיזבאללאי שאוכל בה בכל פה.
נאומו של נעים קאסם לרגל חג הקורבן ועזות המצח שהופגנה נגד ממשלות ישראל ולבנון, כמו גם נאומו של הנשיא עאון לרגל יום ה-25 לנסיגת ישראל מלבנון, שטרח לציין לשבח את לוחמי ה"התנגדות" שהובילו להצלחת האירוע הנ"ל, מסמנים את הדרך. בלבנון, בדיוק כמו בארה"ב, אוהבים winners ולא losers.
ד"ר חיים גולובנציץ הוא מזרחן ופרשן לענייני המזרח התיכון
