ביום הראשון למלחמת חרבות ברזל הותקפו במקביל מוצבי צה"ל הצמודים לגבול עם רצועת עזה, כאשר מחבלים רבים חצו את הגדר וחדרו לשטח ישראל במטרה להשתלט על המוצבים. אחד מסיפורי הגבורה הרבים במערכה הזו היה במוצב נחל עוז, כשסרן עדן נימרי ז"ל ניהלה קרב יריות עם המחבלים שחדרו ויחד עם צוותה הצליחה להציל את חייהן של מספר חיילות שהתחבאו יחד איתה במיגונית - ושילמה על כך בחייה.
ריאיון עם סגן ר' בן זוגה של סרן עדן נימרי ז"ל שנהרגה בעת הלחימה
(צילום: ירון ברנר)
סגן ר', מי שהיה בן זוגה של נימרי ומפקד בהכשרות של יחידת רוכב שמיים - יחידה שגם נימרי הייתה חלק ממנה ושימשה כמפקדת צוות - סיפר על העצב הגדול אחרי מותה של בת זוגו, אך הבהיר שזה לא הזמן להתאבל.
"ביום שישי האחרון אנחנו קברנו אותה וזה היה מאוד קשה כי היא הייתה האהבה של החיים שלי", סיפר סגן ר'. "אבל אנחנו צבא חזק, עם חזק ומדינה חזקה, ועכשיו התחושות האישיות שלי פחות משנות. עכשיו אנחנו צריכים להילחם על המדינה הזו ולשדר ביטחון לתושבים, וזה גם מה שעדן הייתה עושה - ולכן בשבת בצהריים קיבלתי את ההחלטה לחזור לצבא לפעילות מבצעית כי אנחנו צריכים להגן על המדינה. אין לנו מדינה אחרת ואנחנו צריכים להיות חזקים".
נימרי הייתה שחיינית תחרותית עד גיל 18 וחלק מנבחרת הנוער. היא ויתרה על האפשרות להתגייס כספורטאית מצטיינת ולהמשיך להתמקד בשחייה והתגייסה לקורס טיס. בסופו של דבר הגיעה נימרי ליחידת רוכב שמיים, שם פגשה את סגן ר', וכשסיימה את מסלול ההכשרה יצאה לקצונה וחזרה ליחידה כדי לפקד על צוות. "הייתה לה את האופציה להיות ספורטאית מצטיינת ולעשות תפקיד פחות משמעותי, אבל היא החליטה על הכי הארד קור, שזה קורס טיס. לא היה לי קשר מדהים כזה לפניה, יש לה הכול מהכול והיא פייטרית והיא גאונה. בן אדם באמת משכמו ומעלה, כל כך ערכית ודואגת לפקודים שלה", סיפר בן זוגה. "היינו בקשר זוגי מדהים של שנתיים, היו לנו המון תוכניות לעתיד - המשפחה שלי זו המשפחה שלה ואנחנו ביחד. ובאמת היא הייתה האהבה של החיים שלי".
סגן ר' הסביר שתיחקר את אירוע התקיפה של מוצב נחל עוז, שבו שירתה נימרי ושיחזר את מה שארע באותו בוקר יום שבת. "זה היה שבת וגם חג, עדן והצוות שלה ישנו על בגדי ספורט וכפכפים ושמעו פיצוצים, לכן הן רצו למיגונית עם הנשק שלהן. המיגונית בנויה עם שני פתחים, בשני הצדדים. וביחד עם הצוות של עדן, שמנה עוד ארבע לוחמות, הגיעו גם מלא תצפיתניות, שלא היו חמושות ופשוט עמדו שם חסרות אונים. עדן, בתעוזה ובקור רוח שלה, הבינה שזה לא צבע אדום, אלא פשיטה של מחבלים והבינה שהיא צריכה לכסות גם את הפתח השני.
"היא פשוט בצורה אמיצה ומטורפת, לא יודע מאיפה היה לה כזה אומץ אבל אני לא מתפלא, לוקחת את עצמה לבד, הולכת לפינה השנייה של החדר ומבינה שהמחבלים הולכים להיכנס משם - פשוט תפסה שם את הפינה בשביל להגן על הבנות שלה ועל התצפיתניות מבלי לקרוא לאף אחת. ולפי העדויות זה אחד הדברים שהציל לבנות האלה את החיים. היא הסתכלה על הבנות שלה ואמרה להן לכוון לפינה השנייה. היא דרכה כדור, ואז כולן אחריה, ומיד נכנס מחבל חמוש מהפתח שלהן והן הספיקו להרוג אותו. זה הציל להן את החיים. לאחר מכן נכנסו מהפתח של עדן כמה מחבלים והתחילו לזרוק רימונים. זה גרם לעשן ועדן התחילה לנהל שם קרב יריות עם המחבלים. מי שהיה שם הצליחו להימלט בזכות זה שעדן ספגה את האש והגנה עליהן בחיים שלה ובגוף שלה. הן נכנסו לחדר ופשוט חיכו שם עד שהגיע החילוץ, של צנחנים ומגלן".
