אחר הצהריים (שלישי) התקיימו הלוויותיהם של רב-סרן יבגני זינרשיין וסרן שגיא יעקב רובינשטיין, לוחמים בגדוד חיר"ם 9263 של חטיבה 226, שנפלו שלשום בדרום לבנון, ושל סמ"ר ברק דניאל הלפרן וסמ"ר עידו ז'נו מגדוד שקד של חטיבת גבעתי, שנהרגו אתמול בג'באליה.
11 צפייה בגלריה


מימין לשמאל: ברק דניאל הלפרן, שגיא יעקב רובינשטיין, יבגני זינרשיין ועידו ז'נו
(צילום: דובר צה"ל)
הלווייתו של רס"ן יבגני זינרשיין
(צילום: שרון צור)
אלפים ליוו למנוחות את רס"ן זינרשיין בחלקה הצבאית בבית העלמין בזכרון יעקב. הוא הותיר אחריו אישה, אלכסנדרה, ושלושה ילדים.
אשתו ספדה לו בבכי: "הוא תמיד היה הגבר במשפחה. הוא אהב מאוד את השירות בצה״ל ורצה שנדאג לילדים שלנו. בשירות מפרך עם דוגמה אישית, הוא לא חשש מאתגרים והלך תמיד בדרך שלו, עם נתינה ואהבה גדולה למדינה. הוא אהב ללמוד ולהשתפר בכל מה שעשה". היא הוסיפה: "אתה אהבת חיי, אבא מסור לשלושת הילדים. בדקת תמיד מתי יונתן יעבור אותך בגובה. אתה תמיד איתנו, תמיד עם סיפור לכל דבר. אנחנו נמשיך לספר את הסיפורים שלך, נגשים אותם ונוסיף עוד״.
יונתן, בנו הבכור, אמר בשם ילדיו: "אבא, שכנעת אותי תמיד להצליח. אנחנו נמשיך בדרך שלימדת אותנו להצליח, שתהיה גאה בנו״. החברים של יבגני סיפרו על החיוך הגדול שלו, ולילדיו - יונתן, אורן ונינט - אמרו: "תדעו שאביכם אהב אתכם מאוד והיה נערץ מאוד על חבריו בפלוגת המסייעת . הוא היה אב וחבר שהוביל את החיילים. הייתם עבורו הדלק והלב שאיתו ממשיכים הלאה".
מרק, חברו הקרוב, ספד לו: "אני עומד כאן ולא מעכל. תמיד היית לוחם אמיתי. היית חלק מחיי, אני אוהב אותך. אני מרגיש כמו בחלום ואולי אתעורר ונמשיך ביחד. היית גיבור ונפלת כגיבור. השראת חותם ענק אצל כולנו. תנוח אח יקר ואל תחשוש - נשמור על סשה והילדים. אוהב אותך לנצח״.אלכסיי, חבר נוסף, אמר: ״אח יקר ואהוב, תודה לך על הדרך הארוכה שעשינו ביחד. היית אב למופת עם קריירה למופת. כמו בסרט 300, היית לוחם בכל רמ״ח איבריך. לוחם למופת, תמיד בנעם ובאופטימות. דיברנו המון, היה לנו קשר מדהים. בחרת במפתיע לעלות למעלה. אלוהים לוקח את הטובים. באמת אתה תחסר לי מאוד״.
אסף קרפול, חבר מהעבודה, ספד לו: "מעולם לא דמיינתי שאדבר מעל הקבר שלך. עם חוש הומור וחיוך תמידי, אמרת לי שסבתא קיבלה רישיון לא תצטרך להסיע יותר ילדים לחוגים. סחפת את כולנו לכל מקום בנחישות המיוחדת שלך. תמיד הפשלת שרוולים כדי לסייע ולעזור לכולם. תמיד היית עמוד הטווח של כולנו - עולה חדש מאוקראינה, קצין בצנחנים, מצטיין בטכניון. פחות ממקום ראשון זה לא מספיק. היית מחויב לכל משימה שלקחת, עם הרבה סבלנות. בזכות אנשים כמוך יהיה בסדר - אתה הגיבור של כולנו".
יו"ר המחנה הממלכתי, ח"כ בני גנץ, הגיע להלוויה. "לא הכרתי את יבגני, אבל מי שהגיע לסבב שלישי, מי שהגיע לבד עם אמא מאוקראינה ויצא לקצינים בשירות מפרך בצנחנים - לא ביקש הנחות", אמר. "הוא צעד עם חברים מהחברה הישראלית, לא סיפר הרבה על מה שקורה למשפחתו. הוא אהב את המדינה, לטייל בה ולהכיר אותה ברגליים. הוא היה בעל אוהב ואבא למופת. הוא הגיע לעוד סבב, לעוד סבב ולעוד סבב. ישראלי קיצוני פטריוט, שדיבר ועשה. להיות ישראלי זה להיות יבגני. ראיתי את התמונות של יבגני, עם החיוך. סשה התאהבה בו בגלל החיוך. הוא ימשיך להיות בליבנו לעד".
מפקד גדוד 9263, סא״ל מאיר ליפשיץ, ספד לו: "מפקדנו הנערץ, יבגני איש המשפחה. היית גאה במשפחה שלך, בסשה אשתך, ביונתן, אורן ונינט. כשדיברת על הילדים העיניים שלך הסבירו הכול, את האהבה הגדולה למשפחה. הגעת לכל המילואים, היית מצוין במילואים ובכלל בדרך שלך - 276 ימי מילואים שירתת השנה. היית חבר עם חיוך, והמפקדים והחיילים לקחו ממך תמיד דוגמה עם חיוך גדול. תמיד הפכת את הקושי לאתגר. היית בפשטות כל יום נחוש לכל משימה. הובלת משימות שישאירו חותם לביטחון גבול הצפון עם מקצועיות ודאגה לכל החיילים. השארת חלל גדול אצל כולנו. תהיו גאים ביבגני. אני מצדיע לך בפעם האחרונה, יהי זכרך ברוך".
"במקום הודעה כמו תמיד, שלחת לי הודעה אחונה לתמיד"
אלפים הגיעו לחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה בפתח תקווה כדי ללוות למנוחות עולמים את סרן שגיא יעקב רובינשטיין. רובינשטיין, בן 31 מקיבוץ לביא, הותיר אחריו את רעייתו טל ושלושה ילדים קטנים.
אשתו טל ספדה בבכי: "הבוקר פתחתי עיניים וחשבתי שתכף תשלח לי הודעה כמו תמיד, ואז קלטתי ששלחת לי הודעה אחרונה לתמיד. כתבת לי שאתה מתגעגע, כאילו ידעת שהגעגוע יהיה לתמיד. אבל אנחנו לא נפרדים. נהיה איתך כאן. תמיד אמרת לי שאתה רוצה לעשות דברים משמעותיים, זה מה שכיוון אותך. למדת גיטרה וחלמתי שנשב ביחד ותנגן לי.
"בכל מקום היית פוגש מישהו שמכיר אותך. רק אתמול שלחה לי חניכה מבית הגלגלים הודעה ואמרה לי כמה היא אהבה אותך. התחברת לאנשים. תמיד פרגנת לי, רצית שיהיה לי תמיד טוב. כיבוד הורים היה חשוב לך. היה לך לב טוב, זה הדבר הראשון שגרם לי להתאהב בך".
הלווייתו של סרן שגיא יעקב רובינשטיין
רועי, אחיו התאום, ספד לו: "איך מסכמים 31 שנים שאנחנו חיים יחד? חווינו את אותן חווית, אותן מסגרות ואותם חברים. אח מגיל אפס, עשינו הכול יחד. גם בצבא היינו ביחד. היית שם בשבילי. היה לך טוב בצבא, פרחת. תמיד תמכנו אחד בשני. נלחמת להשיג כל חלום שרצית. מאז תחילת המילואים ב-7 באוקטובר נפצעת פעמיים והיית מאושפז בבלינסון, אבל התעקשת לחזור להילחם.
"כיבוד הורים היה תמיד בראש מעייניך. תמיד דאגת שההורים לא יישארו לבד בשבתות וחגים. ההורים אהבו לבוא אליכם לקיבוץ. הילדים שלך היו הדבר הכי חשוב, נתת להם תחושה שכל אחד מהם הוא כל עולמך. למרות עיסוקיך, מצאת זמן להיות איתם. אנו מודים לך על מי שהיית ונשמור אחד על השני. אני בטוח שסבא וסבתא שמחים איתך שם למעלה. אוהבים ומתגעגעים אליך".
נציג צה"ל ספד לשגיא: "משפחה יקרה, תהיו גאים בשגיא. אנו גאים שהוא היה מפקד בגדוד שלנו, אח שלנו, בשר מבשרנו. שגיא, בשם עם ישראל כולו ובשם צבא ההגנה לישראל, אני מצדיע לך. למענך נמשיך להילחם ונהיה איתנים".
האח צרח בכאב: "למה?"
מאות חברים, בני משפחה ומכרים ליוו היום למנוחות את סמ"ר ברק דניאל הלפרן, שנהרג אתמול מפגיעת טיל נ"ט בג’באליה, בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
הלווייתו של סמ"ר ברק דניאל הלפרן
אביו, ניר, ספד לו בקול חנוק מדמעות: "בן אהוב שלי, איזה בן אדם אתה. אני לא מצליח לעכל את הבשורה הקשה, איך הלכת לנו. היית צריך להיות בבית ברגילה. איך מתמודדים עם זה? אני לא מסוגל. כל מה שעשית בחיים, עשית מושלם. חינכת כמדריך כמו אח בצופים, חינכת לערכים, עצמאות ואהבת המדינה. כדורסל - איך אהבת את המשחק. זכית עם הקבוצה שלך באליפות המדינה, שיחקת בנבחרת של התיכון והיית השחקן האהוב בקבוצה".
אימו, גלית, ספדה לו במילים שכתבה עבורו לפני שהתגייס: "ברקי שלנו, אתה כבר ממש גדול, אוטוטו חייל. הגעת לעוד שנה בחיים שכולם עוברים - הגיוס לצה"ל. עוד רגע תיפרד מהבגדים האזרחיים ותעבור למדים הירוקים. סוף סוף מדים, רובה, שמירות, מפקדים. תהיה קצת לחוץ וגם חמוץ, ומה שבטוח – יהיה שם הרבה לרוץ. אך בין כל הטרוארים, אנחנו מקווים שתעשה גם חיים וגם קטעים, ותרכוש חברים חדשים. תדע דבר או שניים על החיים. אנחנו סמוכים ובטוחים שהגעת מוכן לשרת את האומה שלך בענווה כמו שאתה, ללא תמורה. בכל זאת, ארזנו לך כמה דברים לא כבדים שתוכל להכניס לתיק הגדול שתיקח איתך, וגם כמה כלים שילוו אותך. הדבר היחיד שהכנסנו לתיק שלך זו אהבה גדולה מכולנו, שתיקח אותך לכל מקום. אהבה היא זו שתעטוף אותך בכל מצב".
אימו של ברק הלפרן: "ידעתי שהוא לא יחזור מעזה"
(צילום: מיקי שמידט)
אחיו, אופיר, נפרד ממנו בכאב: "אני לא מאמין שאני מדבר עליך בזמן עבר. אי אפשר להסביר במילים איזה אח היית, איזה חבר היית. ברק שלי, אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך. אני מצטער שלא הייתי שם, מגן עליך בגופי כמו שאתה היית עושה. היית בן אדם מלא אור, אושר ושמחה, תמיד מפיץ אהבה לכל מקום שאתה הולך. אני מצטער שלא התעקשתי באותו יום, כשהתייעצת איתי לאיזה תפקיד ללכת - להיות קשב מג"ד. אבל הוא התעקש איתי ואמר לי שהוא רוצה להילחם. בתור אחיך הבכור, מטרתי העליונה היא לשמר את שמחת החיים שלך, את האהבה ואת החיות שהיית זורק על הדרך לכל אחד".
אחיו, סהר, הוסיף: "רשמתי הרבה דברים, אבל אני לא אגיד שום דבר/ אתה הולך איתי לאורך כל הדרך. היית ונשארת חתיך. אני מצטער בשם כולם. אני רוצה לעשות משהו שרציתי לעשות מקודם, כשקיבלתי את ההודעה כשהייתי בחו”ל". לאחר מכן צרח בכאב: "למה?".
מעיין, בת זוגו, ספדה לו: "ברק, הנפש התאומה שלי, שמחבר אנשים. אולי הלב שלי לא שלם, חתיכה ממני גדלה בתוכך. ״הוכחת לי כל דקה כמה האהבה שלנו חזקה, אמיתית ומיוחדת - אהבה שמסובבת ראשים. היופי הטהור שלך, השקט הפנימי, הלב האינסופי. איך אתה יודע לגעת באנשים. הילד הכי יפה ונקי שקיים".
"מחכה שתתקשר ותגיד שהכול בסדר, העולם ריק בלעדיך"
מאות בני משפחה ומכרים ליוו היום למנוחות בבית העלמין ביהוד מונוסון את סמ"ר עידו ז'נו בן ה-20, חובש קרבי מגדוד שקד של גבעתי, שנהרג אתמול מפגיעת טיל נ"ט בג'אבליה.
הלווייתו של עידו ז'נו ז"ל בבית העלמין יהוד מונסון
אביו יוסי, ספד לו: "עידו היקר שלנו. שותף שלי, הלב מסרב להאמין. קשה לתאר את הכאב. זכינו במתנה נדירה, מתנה ששינתה את חיינו והביאה לחיינו אושר, אור ושמחה. עידו שלנו, כל רגע איתך היה מלא חיים, אהבה ותקווה. בחרת לשרת את המדינה באומץ ובנחישות. הלכת עם הלב ועם הערכים שלך עד הסוף. החלל שנוצר הוא עצום. אני מבטיח לך, בן יקר ואהוב, שנשמור את זכרך בליבנו תמיד – את האישיות המיוחדת שלך".
עומר, אחיו הקטן של עידו, נפרד ממנו: "אח שלי, החצי השני שלי. רציתי להגיד לך בפעם האחרונה ביחס על החיים – היינו ביחד. סיפרתי לך הכול, ואתה ידעת מה להגיד. לא אשכח את מוצ"ש לפני שנכנסת שאמרת לי: 'נקנה ביחד שרשרת לי ולך, שיהיה לשנינו'. תמיד אזכור אותך. תמיד אדע שהיה לי אח גיבור".
שליו, אחותו של עידו, ספדה לו: "אהוב שלי, אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה. אין לי מושג איך לעכל את זה שאני מדברת עליך בזמן עבר. היית תמיד עם החיוך. כשנכנסת לכל חדר, כולם אהבו אותך – איך אפשר שלא? היית דמות שהיה כל כך קל להעריץ. מעולם לא ביקשת לעצמך תהילה וכבוד; היית עושה הכול בשקט ובצניעות. היית מרגיע את כולם ברגעים הכי קשים. כל פעם שחזרת הביתה היית משמיע לי את השיר 'הצבא שלי לך זמן', ותמיד צחקתי עליך שאתה 'צהוב'. בשירות שלך הבנת שתמיד צריך להגן על הסובבים אותך".
"עידו שלי, המלאך שלי, אני לא מאמינה שאני צריכה לכתוב עליך בזמן עבר", ספדה לו זוגתו שיר. "אתה כל כך חי בתוכי. עידו, איזה סרט רע. לא האמנתי. לא רציתי להאמין כשבישרו לי את הבשורה הכי נוראית. עידו, אני מחכה שתתקשר אליי ותגיד לי שהכול בסדר. אני מחכה. אני אוהבת אותך".
בן דודו אושר נפרד ממנו: "עידו היקר שלנו, איך אפשר לנסח במילים את הכאב העצום של אובדן שכזה? מאז שהיית קטן, תמיד היה בך משהו מיוחד – לב רחב, חיוך ואנרגיה שהאירה כל חדר. כשהייתי שומר עליך בילדות, לא האמנתי שנגיע לרגע שבו תעזוב אותנו כל כך מוקדם. היית השראה. הייתי מתקשר כל שישי לראות אם אתה חוזר הביתה כדי לשבת ולספוג ממך כוחות. המוטיבציה שלך הייתה ללא גבולות. השירות שלך לא היה שירות חובה אלא שליחות מבחינתך. העולם מרגיש ריק יותר בלעדיך. נשארנו עם זיכרון מהלב הענק שלך".