"ההורים נכנסו לפרופיל שלי בפייסבוק, ראו את התמונה, ועוררו סערה בקבוצות ההורים והצוות. אף שהסברתי לצוות כי אל-אקצא הוא מקום קדוש למוסלמים, ההורים התעקשו, וסירבו שאחזור לחנך את הכיתה ואף לבית הספר כולו. לבסוף, נאלצו להעביר אותי ללמד בבית ספר אחר (מורה ערבייה בבית ספר עברי בצפון המדינה)".
עדות זו היא אחת מיני רבות של מורות ערביות בחינוך העברי, אשר חוו הדרה והשתקה במקום עבודתן מאז 7 באוקטובר. רבות מהמורות דיווחו כי לא קיבלו כל גיבוי ממנהלי בתי הספר או מהרשויות, ונאלצו לשלם מחיר אישי ומקצועי כבד. ומשרד החינוך? למרות שהיה ברור שמדובר בתופעה שהיקפה חסר תקדים, מאז פרוץ המלחמה המשרד לא פעל באופן יסודי ומערכתי בתמיכה במורות או בצוותים, שמצאו את עצמן לבד במערכה. שילובן של מורות ערביות בבתי ספר יהודיים הוא לא רק צורך אלא גם הזדמנות: בפתחה של שנת לימודים שלישית בתוך מלחמה, במדינה בה מתקיים סכסוך לאומי מדמם, מורות ערביות בחינוך יהודי, הן ההיכרות העמוקה שאזרחי העתיד ואזרחי ההווה היהודים והערבים כה זקוקים לה.
העדויות הקשות של המורות הערביות שעלו בראיונות העומק שערכנו בעמותת סיכוי-אופוק, באמצעות מכון נאס, לא התרחשו בריק. הן חלק ממגמה רחבה שהלכה והחריפה מאז 7 באוקטובר, במסגרתה התעצמו אירועי הרדיפה, ההסתה וגילויי הגזענות נגד החברה הערבית, תוך הגבלות חמורות על חופש הביטוי מטעם גורמי הממשלה.
כשחופש הביטוי והשייכות החברתית של קבוצה שלמה נמצאים תחת מתקפה, הנוכחות של אישה ערבייה במערכת החינוך העברי נתפסת כאיום על ידי עמיתיהן היהודים, התלמידים והוריהם
כך, כשחופש הביטוי והשייכות החברתית של קבוצה שלמה נמצאים תחת מתקפה, הנוכחות של אישה ערבייה במערכת החינוך העברי נתפסת כאיום על ידי עמיתיהן היהודים, התלמידים והוריהם. עדותה של נור (שם בדוי) מורה לחינוך מיוחד בחינוך העברי, מדגימה את אווירת הפחד והצנזורה העצמית: "שמרתי על שתיקה או נמנעתי משיחות; פשוט עניתי בתשובות כלליות וקצרות, לא הגבתי גם כי פחדתי. שמעתי הרבה סיפורים על מורות שזומנו לחקירות – אז אני פשוט שתקתי, לא דיברתי ולא הבעתי דעה”.
בניגוד למקרה של נור, בבתי ספר שבהם ההנהלה גיבתה את המורות הערביות ועודדה דיאלוג פתוח, נרשמה עלייה בתחושות השייכות והביטחון, לרבות חיזוק הקשרים עם התלמידים והצוות - כך עולה מניתוח הראיונות שערכנו.". זה לא מקרי – למנהלי בתי ספר יש תפקיד קריטי בהצלחת השילוב. אולם ללא גיבוי מערכתי ומובנה מצד משרד החינוך מנהלים אלו התמודדו לבד או מצאו מענה בעמותות וארגונים שסייעו להם.
הזדמנות כפולה
כיום, מעל 12 אלף מורות ערביות מוסמכות מחוסרות עבודה. במקביל, מתמודדת מערכת החינוך העברי עם מחסור חמור במורות וכח אדם איכותי. השילוב בין שני האתגרים האלה מהווה הזדמנות כפולה – חיזוק החיים המשותפים במערכת החינוך תוך פתרון מצוקת כוח האדם. מורות ערביות בבתי ספר בחינוך העברי לא "רק" מלמדות, הקשר האנושי והיומיומי שנוצר בין מורות ערביות לתלמידים יהודים, המושתת על מקצועיות והיכרות עמוקה, מהווה הזדמנות חשובה. " הנוכחות המקצועית של מורות ערביות בחינוך העברי מאפשרת להפריך סטריאוטיפים, לקיים שיח מורכב, ולייצר היכרות עמוקה בין התלמידים והצוותים היהודיים לחברה הערבית, לעיתים אף מדובר בהיכרות ראשונה מעמיקה בין יהודים לערבים.
מחמוד עואדעם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית,משרד החינוך אינו יכול עוד לשבת בחיבוק ידיים. עליו לקחת אחריות כוללת על שילוב המורות הערביות ולייסד תוכניות הכשרה וליווי לצוותי הוראה וניהול בבתי-ספר בהם קיימים צוותים מעורבים. כמו כן, עליו לגבש מנגנוני הגנה למורים שנפגעים מהתעמרות או גזענות. רק כך יוכל להצליח ואף לגדול מספרית תהליך שילוב מורות ערביות בחינוך העברי - צעד חשוב בהשקעה בחברה דמוקרטית, בה קיים מקום לכולם.
הכותב הוא רכז פרויקט חינוך לחיים משותפים בעמותת סיכוי-אופוק, הפועלת לקידום חברה שוויונית ומשותפת בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה
