לאחר שמדינות ערביות ומוסלמיות הטילו וטו על מינויו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר לעמוד בראש מועצת השלום שתנהל את רצועת עזה, בארצות הברית מחפשים מועמדים אחרים. כעת מוזכר שמו של דיפלומט בינלאומי אחר כמועמד מוביל להחליף את בלייר בתפקיד: ניקולאי מלאדנוב הבולגרי, שכיהן משנת 2015 ועד 2020 כשליח מזכ"ל האו"ם למזרח התיכון, וכיום משמש כראש האקדמיה הדיפלומטית לצוערים של איחוד האמירויות באבו דאבי.
מלאדנוב (53) הוא אחד הדיפלומטים המנוסים בעולם בקונפליקט במזרח התיכון ובסכסוך הישראלי-פלסטיני, וזכור היטב כמי שבמסגרת תפקידו הצליח מספר פעמים למנוע עימותים בין ישראל לחמאס. מלאדנוב זוכה כעת לאמון רב גם של ישראל וגם של הפלסטינים.
מלאדנוב זכור כאמור כאחד המתווכים הדומיננטיים ביותר בין ישראל והפלסטינים, והוא גם צבר ניסיון רב בשיקום רצועת עזה אחרי העימתים הקודמים. לאחר אירועי הגדר וטרור העפיפונים והבלונים בשנת 2018, מלאדנוב היה דמות מרכזית במאמצים למנוע עימות אלים בין ישראל לחמאס, ולפחות פעמיים הצליח בעבודה דיפלומטית מאומצת וביחד עם המצרים לתווך בין הצדדים ולמנוע פיצוץ.
בירושלים הייתה אז הסכמה שמלאדנוב הוא ללא ספק שליח האו"ם הכי פעלתן שהיה בישראל זה שנים רבות, וניתן לומר שמדובר במחמאה גדולה - שכן ישראל בדרך כלל מתייחסת בחשדנות גדולה מאוד כלפי נציגי האו"ם, שנתפסים כפרו-פלסטינים ואנטי-ישראלים כמעט באופן אוטומטי.
כך היה גם בתחילת שליחותו של מלאדנוב, שנכנס לתפקיד ב-2015 לאחר שקודם לכן מונה לנציג האו"ם בעיראק, ולפני כן כיהן כשר החוץ ושר ההגנה בממשלות בולגריה. מלאדנוב נתפס על ידי ישראל כמתווך הוגן, והיא אף הסכימה שהוא יהיה הנאמן - הגורם שיקבל מהמדינות התורמות את הכסף לשיקום עזה - והאמינה כי הוא יוודא שהכסף לא יזלוג למנהרות ולטרור. מלאדנוב הצליח בעבר לזכות גם באמון חמאס, כשבכל פעם שהייתה הסלמה ארגון הטרור היה ממהר לפנות אליו ולהציע הפסקת אש. מלאדנוב לא חסך ביקורת גם מישראל וגם מחמאס, מה שאולי הקנה לו את האמון שכל כך היה חסר למתווכים מטעם האו"ם.
בהופעות הרבות שלו במועצת הביטחון הוא ביקר רבות את ישראל על השימוש המופרז שלה בכוח, ובעיקר על הרג ילדים והרחבת הבנייה בהתנחלויות. מנגד, הוא לא נרתע מלגנות את חמאס על ירי הרקטות ועל הפרובוקציות לאורך הגדר. באחד מנאומיו באו"ם הוא קרא לקהילה הבינלאומית לגנות באופן חד משמעי את מתקפות חמאס על ישראל, ולא אחת הצליח להכעיס מאוד את ישראל כשגינה אותה כאמור על הרג פלסטינים.
למלאדנוב היה קשר מיוחד ליו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. חבר משותף הכיר ביניהם ב-1999, השנה שבה ליברמן נכנס לראשונה לכנסת, ומאז הם שמרו על קשר הדוק. כשמלאדנוב כיהן כשר החוץ של בולגריה, ליברמן היה שר החוץ של ישראל, ובתקופה זו חלה התקרבות נוספת ביחסי ישראל-בולגריה. בספטמבר 2011, בעת ביקור באנקרה, הביע מלאדנוב הסתייגות מקווי מדיניותה של טורקיה כלפי ישראל בעקבות אירועי משט המרמרה לעזה.
3 צפייה בגלריה
טוני בלייר לצד טראמפ. מדינות ערב התנגדו למינויו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר
(צילום: Yoan VALAT / POOL / AFP)
מלבד ליברמן, למלאדנוב היכרות עמוקה עם בכירים ישראלים נוספים, ובהם נשיא המדינה יצחק הרצוג ושרת החוץ לשעבר ציפי לבני. מלאדנוב היה כאמור שליח או"ם פעלתן, שהיה מדלג בין ירושלים לרמאללה ועזה. הוא גם היה בקשר הדוק עם איסמעיל הנייה, מנהיג חמאס שחוסל בשנה שעברה בטהרן. כמו כן, היה לו גם קשר מיוחד לצוות השלום שלנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בקדנציה הקודמת שלו, ובמיוחד לחתנו ג'ארד קושנר. לא פלא שלאחר שטוני בלייר ירד מהפרק - האמריקנים חשבו מיד על מלאדנוב.
קטאר וטורקיה התחזקו מול טראמפ, בלייר לא יעמוד בראש מועצת השלום
עד כה, טוני בלייר היה האיש היחיד שהוזכר כחבר במועצת השלום של הנשיא טראמפ, אבל המדינות הערביות והמוסלמיות התנגדו למינויו, בין השאר בעקבות תמיכתו בפלישה לעיראק - וחשש שהפלסטינים יידחקו לשוליים. בלייר נהנה מהאמון של ישראל, והיה מהגורמים הבודדים בקהילה הבינלאומית שדיברו עם ישראל והתחשבו בעמדות שלה ובצרכים הביטחוניים שלה. ההתנגדות למינויו, כך ייתכן, נובעת מהתחזקות קטאר וטורקיה מול טראמפ, שכן הן ראו בבלייר כמי שמשתף פעולה עם ישראל ורצו לדחוק אותו הצידה.
בלייר עסק לראשונה בסוגיית ישראל והפלסטינים עם כניסתו לתפקיד ראש ממשלת בריטניה ב-1997. כמעט שלושה עשורים שלמים לאחר מכן, בלייר בן ה-72 הפך, לפי דיווחים, לדמות מפתח בתוכנית לסיום המלחמה. בין היתר, ב"וושינגטון פוסט" דווח כי הוא אחראי ל"גורמים משמעותיים" ששולבו בתוכנית שהציג טראמפ לסיום המלחמה בעזה.
בעיתון האמריקני ייחסו לבלייר את "השרטוט הראשוני" של תוכנית 20 הנקודות, הכוללת כאמור את "מועצת השלום" שתנהל את הרצועה עד שברשות הפלסטינית יבוצעו רפורמות שיאפשרו לישראל להסכים שתיקח את מושכות השלטון. ב"פוסט" נטען כי מעורבותו של בלייר גרמה למפח נפש בקרב "רבים בצד הפלסטיני", שזוכרים אותו לרעה בשל מעורבותו במלחמת עיראק, וכן עקב תמיכתו בישראל לאורך שנים.
