כלי תקשורת בעולם מדווחים היום (ב') על סיפורו יוצא הדופן של דייג שחולץ בחיים אחרי שהעביר יותר משבועיים כשהוא לכוד במערה תת-ימית. מחלצים שמתמחים בצלילת מערות והוזעקו להשתתף בחיפושים אחריו היו בטוחים שהם מצטרפים למבצע לאיתור גופה, אך נדהמו לגלות לבסוף את הדייג יושב בעלטה בכיס אוויר גדול בעומק המערה – ומחכה שיצילו אותו, כמעט באפיסת כוחות.
ארסטו בבית החולים. "רדפתי אחרי דג, ולא מצאתי את היציאה"
הדייג, ארסטו קריסטנו ואלדס בן ה-31, נעלם ב-23 ביולי, כשיצא עם אביו לדוג בסנוטה, כלומר בולען טבעי, בסן פרנסיסקו לה פאס שבמקסיקו. סנוטות הן בולענים הנפערים בסלעים ומוצפים בחלקם במי תהום, ורבות מהן מהוות שער כניסה למערכת מערות תת-קרקעיות מוצפות, ולכן הן גם אתרים פופולריים לצלילת מערות. האב ובנו באו אל הסנוטה כדי לקיים דיג בצלצל, שיטת דיג שבה דגים לא באמצעות חכה, אלא על-ידי צלילה ושימוש בכלים חדים לתקיפת הדגים.
כשנעלם במים ניסה אביו של ואלדס למצוא אותו, ומשלא הצליח הזעיק עזרה, כשבהדרגה מצטרפים לחיפושים עוד ועוד גורמים, בהם מומחי מערות ממקסיקו, גרמניה, ארה"ב והרפובליקה הדומיניקנית. שישה ימים אחרי היעלמותו מצאו המחלצים בעומק של כ-65 מטרים צלצל שנשא עמו ואלדס ביום ההיעלמות, ובחלוף שמונה ימים נוספים, ב-6 באוגוסט, מצא צולל המערות האמריקני המנוסה הארי גאסט גם מכל אוויר רזרבי בעומק של כ-100 מטרים בתוך מערכת המערות.
גאסט סיפר לאתר Divernet כי המכל הזה נתן לו אינדיקציה לגבי המסלול שבו ייתכן שוואלדס עבר, ולמחרת, ב-7 באוגוסט, הוא חזר לאותה נקודה ואיתר מערה יבשה גדולה. כשקרא בקול "יש כאן מישהו?" שמע את ואלדס משיב: "כן!". הוא עצמו לא ראה בשלב הזה את ואלדס, אבל הבטיח לו שישוב עם עזרה נוספת. אחר כך חזר עם צולל אחר, והם ציידו את ואלדס במכל חמצן והעבירו אותו אל מעל לפני השטח, 15 ימים אחרי שנעלם.
מי הנחל עזרו להישאר בחיים. מבצע החילוץ בסנוטה
ואלדס הובא אל מעל לפני המים כשהוא סובל מהתייבשות חמורה ומתת-תזונה אחרי יותר משבועיים שבהם לא אכל. למרבה המזל במערה שבה נלכד עברו מי נחל, וכך התאפשר לו לפחות לשתות ולהישאר בחיים. הוא פונה באמבולנס לבית החולים, ובריאיון לרשת NMás, שחלקים ממנו הובאו ב"דיילי מייל", אמר: "תודה לאל שנתן לי הזדמנות נוספת לחיות ואפשר לי לראות שוב את ילדיי ואת משפחתי. זה היה נס – נס שלא ייאמן".
בדיעבד סיפר ואלדס כי נלכד במערה כשרדף אחרי דג בניסיון לתפוס אותו, וכי כשניסה לחזור על עקבותיו הבין שאיבד את דרכו. "הייתי בהלם כי לא הצלחתי למצוא את היציאה", אמר לפי הדיווחים, "זה היה פרק זמן שפשוט נקטע, כאילו הזמן עצר מלכת". המערה שבה נלכד ואלדס לא נחקרה או מופתה מעולם, והיא מתאפיינת בראות לקויה, שלא אפשרה לראות יותר ממטר אחד קדימה, ובסלעים חדים, מה שלא אפשר לפרוס חבל, והפך את החילוץ למאתגר במיוחד.
החילוץ בדרך לבית החולים. ואלדס קיווה והתפלל
גם ההישרדות בחושך, בקור ובלחות של המערה הייתה קשה ביותר, וואלדס סיפר שמלבד שתייה הוא העביר את זמנו בתפילות ובשינה. הוא איבד לחלוטין את תחושת הזמן, וכשחולץ חשב ששהה במערה שלושה ימים בלבד, ולא 15. העובדה שהחלל שאליו נקלע היה חלל גדול יחסית ומלא אוויר, ולא רק כיס אוויר קטן, אפשרה לו לשרוד.
החוקר המקסיקני קרלוס חימנס, שהשתתף גם הוא בחיפושים, הגדיר את החילוץ המוצלח כלא פחות מנס. "היינו ערוכים למצוא את הגופה שלו, אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות", סיפר. ואלדס מצדו אמר כי בשום שלב לא איבד תקווה לצאת מהמערה בחיים.
