את מה שהכחישו נמרצות בישראל רק לפני שבוע כבר אי-אפשר יותר למסמס: אם לא תהיינה הפתעות של הרגע האחרון, אזי ישראל וחמאס קרובות מאי פעם לעסקת חטופים נוספת - שתכלול בשלב הראשון שלה רשימה של 33 ישראלים חיים ומתים, ורק בהמשך כנראה את החטופים כולם. כך נותרו באי ודאות משפחות 65 החטופים (הרשימה המלאה) שנותרו מחוץ לשלב א', שהוגדר כ"פעימה הומניטרית" - ושהוסר ממנו החטוף יוסף אל-זיאדנה שגופתו הושבה לארץ במבצע.
(צילום: ירון ברנר)
צריך להדגיש: בצל הציפייה לשובם של 33 החטופים בשלב א', יש סיבות מוצדקות לחשש של המשפחות מכך ששלב ב' - שהמו"מ לגביו יתחיל ביום ה-16 לעסקה -לא יֵצא אל הפועל. לנוכח העובדה שבין העסקה הקודמת לזו שנראה שתגיע בקרוב חלפו יותר משנה ושלושה חודשים, ושהמו"מ לשחרור גלעד שליט נמשך יותר מחמש שנים, מוצדקת גם הדאגה מכך שהסכם נוסף יצא לפועל רק בעוד זמן רב. ובעוד יש מי שמדבר באופן לא ריאלי על שחרור חטופים ללא שחרור מחבלים מהכלא, בפועל ברור שזה לא המצב - וכשמוסיפים לכך את המחירים הכבדים שכולל שלב ב' עבור ישראל, דרוש מרחב תמרון דיפלומטי גדול מאוד כדי שבסופו של דבר הוא יצא אל הפועל.
העמדות והפערים: מהו שלב ב'?
על פניו, ועל אף שעוד רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לפרטי המתווה, כבר כעת ברור שלאורך שלב א' צה"ל יישאר באזור החיץ ברצועת עזה, יחזיק בעמדות בציר פילדלפי ויפנה את אזור נצרים רק תוך הפעלת מנגנון בידוק לעזתים שיבקשו לחזור לצפון הרצועה. לצד זאת, ברור כי השלב כולל גם סיוע הומניטרי מקיף ונרחב. ואולם, שלב ב' שכולל את סיום המלחמה מהווה בפועל את תחילת "היום שאחרי" ברצועת עזה - ולפיכך רשימת הדרישות שהציג חמאס בעבר בנוגע אליו חצתה שוב ושוב את כל קוויה האדומים של ישראל.
הדרישה המרכזית של ארגון הטרור, כדי להסכים לשחרור 65 החטופים הישראלים והזרים שהם עבורו קלף מיקוח אחרון, היא לסיים את המלחמה. מדובר בסיום מוחלט, "שקט בר-קיימא" ללא סייגים, שבמסגרתו ישראל תיסוג באופן מלא מרצועת עזה ותאפשר הזרמת מיליארדי דולרים ממדינות אחרות לשיקומה. בנוסף, חמאס צפוי לדרוש שחרור מספר גדול יותר של אסירים עבור כל חייל שלא נכלל במתווה שלב א' - בזמן שגם את הגברים הצעירים הוא מגדיר כ"חיילים". ארגון הטרור, שרוצה להציג הישג כלשהו למתקפת הפתע הרצחנית שביצע ושהמיטה אסון גם על הרצועה, צפוי לדרוש מישראל גם לשחרר אסירים "כבדים" יותר בשלב ב'. בהם, למשל, מנהיגים פלסטינים כמרואן ברגותי, או חסן סלאמה - חברו של מוחמד סינוואר ומבכירי הזרוע הצבאית של חמאס, שמרצה 46 מאסרי עולם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, מצידו, חזר בחודשים האחרונים שוב ושוב על כך שלא יסכים לסיום המלחמה בלי השגת כל מטרותיה, ובהן אומנם השבת כל החטופים - אך גם מיטוט שלטון חמאס. שר הביטחון ישראל כ"ץ אף דרש מצה"ל להציג לו "תוכנית להכרעת חמאס" אם לא ישוחררו חטופים, וטען כי כל שיח "היום שאחרי" אינו רלוונטי כעת, שכן אף כוח אחר לא יחליף את חמאס כל עוד ארגון הטרור שומר על כוחו הצבאי. ואולם, צה"ל נמנע בהוראת הדרג המדיני מלתמרן באזורים ברצועה שבהם לפי ההערכות מצויים חטופים, ולא ברור איך ניתן לחסל את ארגון הטרור ללא הצגת חלופות שישלטו ברצועת עזה ביום שאחרי. לדברי ירון בלום, מי שהיה מתאם השבויים ונעדרים של המדינה בין 2017 ל-2022, אחת הבעיות העיקריות של המגעים היא ההימנעות של ישראל מדיון ב"יום שאחרי".
לכך יש להוסיף בעיה נוספת של אותו שלב ב', שתצוץ ככל הנראה עוד בשלב א': ארגון הטרור מנהל את המשא ומתן באופן ציני ואכזרי, וכפי שהיה בעסקה הקודמת הוא צפוי לנסות להכניס "עיזים" במהלך יישום ההסכם. הדברים הללו עלולים להעמיד את מקבלי ההחלטות בישראל בפני דילמות קשות מנשוא, ולייצר דינמיקה של חוסר אמון שתפוצץ את המגעים. בישראל נערכו לכך מראש, ולכן במהלך שלב א' נותרים בידיה מנופי לחץ משמעותיים על חמאס - כמו ההישארות באזור החיץ שבשטח הרצועה ובפילדלפי. אבל, אם שלב ב' ייצא לפועל, מנופי הלחץ הללו יתפוגגו לאיטם, וכדי שכל החטופים ישתחררו במהלכו יש צורך להבטיח שלחמאס יהיה מה להפסיד. מצב כזה אפשר ליצור, למשל, באמצעות השלב השלישי שכבר דובר בעבר - ומבטיח שיקום מלא של הרצועה רק אחרי שחרור החטוף האחרון.
בלום מתאר מנוף לחץ נוסף: בעוד חמאס פנים מנסה לשרוד ולשמור ככל האפשר על כוחו ברצועת עזה, חמאס חוץ מעוניין להישאר בקטאר ובטורקיה. לכן, אם ארה"ב תסכים ללחוץ על המדינות הללו בנושא, ובכך למוטט את ארגון הטרור מבחוץ - ייתכן שחמאס פנים יסכים למתווה גם אם יפגע בו משמעותית ברצועת עזה.
המכשולים שבדרך והשאלות הפתוחות
אחד הקשיים המרכזיים שבו נתקלו המתווכות היה היעד שעליו הכריז כל צד - שגורם לכך שמתווה סיום המלחמה צריך לאפשר גם לישראל וגם לחמאס להכריז על "ניצחון". כלומר, אם לא יקרה הבלתי צפוי, וחמאס לא ייסוג מדרישתו לסיים את המלחמה, עולה השאלה מהן הערובות שתקבל ישראל לכך שארגון הטרור אכן לא ייקח חלק פעיל בשלטון בעזה. בנוסף, גם דרישותיה הביטחוניות של ישראל צריכות להתקיים: המלחמה, מבחינת הממשלה, צריכה להסתיים בכך שאין ברצועת עזה עוד כוח שמהווה עליה איום.
מתנגדי הגישה הזו, גם במערכת הביטחון עצמה, גורסים כי קודם יש להשיב ארצה את אלו שהופקרו - ואת מטרות העל האסטרטגיות לא לנסות להשיג על חשבונם. בצה"ל טוענים כי יֵדעו להתמודד היטב גם עם נסיגה מלאה. בלום היטיב לתאר את התפיסה: "רצועת עזה לא הולכת לשום מקום, ואפשר יהיה לחזור להילחם. חמאס ייתן לנו את הנסיבות לעשות כך". עד כה, ראש הממשלה ורבים משריו לא הסכימו לכך.
בכל מקרה, גם בהנחה שהצדדים יסכימו ללכת לשלב ב', שכולל כאמור חזרה לשקט בר-קיימא והפסקה של הפעולות הצבאיות, עולה השאלה מה יקרה כאשר משתתפי הטבח יחלו לנוע ברצועה - ולישראל יהיה מודיעין על מקומותיהם? זה יכול להיות מח"ט עזה, עז א-דין חדאד, או מח"ט רפיח מוחמד שבאנה, ואפילו מוחמד סינוואר שהחליף את אחיו יחיא כמנהיג חמאס עזה. לכל ישראלי ברור שהאנשים הללו הם בני מוות, אך חמאס צפוי לדרוש שישראל לא תוכל לפגוע באנשיו.
שאלה נוספת היא כיצד תמנע ישראל את התעצמות חמאס המחודשת, ועד כמה המנדט שתקבל לכך יהיה נרחב? בלבנון, למשל, צה"ל עדיין תוקף יעדי חיזבאללה מעת לעת בנימוקים שונים. לא ברור עד כמה חמאס יסכים למעורבות ישראלית כזו אחרי סיום המלחמה, או אם ישראל תפעל במקביל לתהליך שחרור החטופים באופן שעלול להוביל לעצירתו.
"היום שאחרי" וסעודיה
בניסיון להתגבר על כך, מנסות המתווכות להציג חלופה לשלטון חמאס ב"יום שאחרי". אבל, בעוד שחמאס והג'יהאד האיסלאמי הסכימו לכאורה לכך שתקום ועדת טכנוקרטים תושבי עזה שתנהל את הרצועה, בשליטת הרשות הפלסטינית, דווקא אבו מאזן הוא זה שמסרב. בפתח אומרים כי לא ישתפו עם ועדה כזו פעולה, שכן מדובר לטענתם בדרך של חמאס לחזור אל השלטון - דרך הצבת דמויות שמזוהות איתו בעמדות מפתח. בנוסף, ומאחר שכוחו הצבאי של חמאס לא חוסל עד תום, וארגון הטרור לא צפוי להסכים לפירוק מנשק, הוא יכול להערים קשיים אדירים על כל שלטון שיגיע במקומו.
7 צפייה בגלריה
סעודיה צפויה לדרוש "נתיב" למדינה פלסטינית, ונסיגה ישראלית מרצועת עזה
(צילום: AFP PHOTO / HO / SAUDI PRESS AGENCY SPA)
כל אלה מביאים למסקנה המתבקשת שכדי לצאת לדרך אל שלב ב' ו"היום שאחרי", ישראל צריכה לקבל חופש פעולה ביטחוני מסוים ברצועת עזה, דבר שחמאס עד כה מסרב לו. הוא כן עשוי לאפשר לוועדה שלא מטעמו לנהל את עזה, ולוותר על מקומו כארגון השולט, אך הדבר כאמור לא ימנע לחלוטין את התעצמותו, ולא יאפשר לישראל את השקט הביטחוני שלו היא מצפה.
אבל למרות כל אלה, לסוגיית "היום שאחרי" ברצועת עזה יש הרי ציר נוסף: סעודיה לא צפויה לנרמל את יחסיה עם ישראל כל עוד המלחמה נמשכת. היא גם צפויה לדרוש "נתיב" למדינה פלסטינית, ונסיגה ישראלית מרצועת עזה - לצד הסכמות לגבי שלטון הרשות הפלסטינית בה - יכולות לשמש לה כעוגן. בנוסף, אם ישראל תסכים לנוכחות סעודית ואמירותית ברצועת עזה, המדינות הללו יכולות לסייע לאכוף את מתווה הפסקת האש וגם למנוע את עליית חמאס. בשבוע שעבר כבר דווח כי איחוד האמירויות הסכימה להשתתף בניהול עזה באופן זמני, יחד עם ארה"ב ומדינות נוספות, ולדאוג לטיפול בענייני ממשל, ביטחון ושיקום ההרס - וגם לשליחת כוחות בהזמנת הרשות הפלסטינית. ואולם, במכתב ששלחו לאחרונה חברי קואליציה לנתניהו, הם דרשו שישראל לא תסמוך על אף גורם זר - ולא תאפשר לכוח אחר להחליף את צה"ל בעזה.
7 צפייה בגלריה
הערכה: אם טראמפ יראה שחמאס מפר את ההסכם - צה"ל יקבל אור ירוק "להיכנס בו"
(צילום: SCOTT OLSON / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בכל הבעיות שצוינו כאן עוסק בשבועות האחרונים בין השאר השר רון דרמר, שמנסה להגיע להבנות עם ממשל טראמפ בנוגע למה שיקרה אם יתממשו תרחישים שונים. בישראל אומרים כי בעוד ממשל ביידן לא העניק לישראל גיבוי מלא, והגביל אותה לא פעם בחימושים, עם טראמפ הדבר צפוי להיות קל יותר; ההערכה היא שאם נשיא ארה"ב החדש יראה שחמאס לא מתנהג כמו שצריך ומפר את ההסכם, אז יהיה לצה"ל אור ירוק "להיכנס בו", אבל גם כאן מדובר על הערכות בלבד, וגורמי ימין מחו לאחרונה על ה"לחץ" שמפעיל לדבריהם טראמפ על ישראל להגיע להסכם.
אז מה עושות המתווכות?
המתווכות וכלי התקשורת הערביים מקפידים להדגיש את שלב א' בהתייחסויות לעסקה, ולא בכדי. ארה"ב, מצרים וקטאר מאמינות שהשלב הראשון הוא "מכת הפתיחה" הקשה ביותר, שתוביל לדינמיקה שתפיל את המכשולים בדרך לסיום סופי של המלחמה. לכן הן מעדיפות "להכניס את הצדדים להיריון" - ולדון בסוגיות המורכבות ביותר בזמן של הפוגה במלחמה, שבמהלכה ישתחררו חטופים מעת לעת.
בלום מצדד בגישה הזו, ואומר כי חרף כל הבעיות "לא צריך לדבר על שלב ב', אלא להניע את הצד השני להסכים לשלב א'. זה יגרום ליחסי אמון בין ארגון הטרור הרצחני לישראל, שצריכה לשחרר את כל 98 החטופים - מהם ארבעה ששם כבר כ-11 שנים". הוא מסביר כי בשלב הראשון ישנן ערבויות בינלאומיות, ומעריך כי "הצדדים יתחילו לדבר בעצימות נמוכה, מתוך רצון לא לפוצץ את המגעים".
לצד זאת, מצרים מנסה להאיץ את ההסכמות בין פתח לחמאס, כדי להציג חלופה שלטונית ראויה שתוכל לשקם את רצועת עזה מבלי שהכספים יזלגו בהמוניהם לייצור אמצעי לחימה. לפי דיווח באל-ערבי אל-ג'דיד הקטארי בנובמבר, קהיר פועלת למעשה מול חמאס בשני צירים מקבילים: הראשון הוא ציר המשא ומתן, והשני הוא ציר שמתמקד בשיחות הפיוס הפנים-פלסטיניות, מתוך אמונה כי הצלחת מאמציה בעזה תלויה בהשגת הסכמה פנים-פלסטינית ובהקמת הוועדה שתנהל את הרצועה.
בנוסף, גורמים שמעורבים במשא ומתן מאמינים שאם דונלד טראמפ יקבל את רצועת עזה ללא מלחמה, הוא לא יאפשר לישראל לחדש אותה בקלות. לאור הרטוריקה התקיפה שלו בימים האחרונים, לא נראה כי הנשיא הנבחר יוותר בקלות על שחרור 65 החטופים הנותרים - מה גם שהמשך המלחמה יסכן את הנורמליזציה עם סעודיה, וזה מבחינתו לא בא בחשבון. אבל, יש לכך סייג עיקרי: מדובר בנשיא שכמעט בלתי אפשרי לחזות את צעדיו, ובוודאי שלא להסתמך עליהם. כמו כן, לא ברור מה הבטיחו אנשי טראמפ לנתניהו, ואם ראש הממשלה הסכים ל"עסקה קטנה" כי הוא מאמין שהנשיא הרפובליקני ישיג לו הרבה יותר בהמשך.
חוזרים לאי הוודאות
"לא היה משא ומתן כזה אף פעם, משום בחינה שהיא", אומר עו"ד אורי סלונים, מי שהיה היועץ לענייני שבויים ונעדרים של שמונה שרי ביטחון בעבר, ואף ניהל את המגעים לשחרור הנווט הנעדר רון ארד. לדבריו, העובדה שהממשלה כורכת את שחרור החטופים בפירוק חמאס חסרת תקדים גם היא, ולכן קשה מאוד להעריך מה יקרה בשלב השני. "יש כל כך הרבה מרכיבים נוספים במשא ומתן הזה, כמו הנסיבות הייחודיות שהוא נערך תוך כדי לחימה או היקף השבויים. מלחמה היא דבר דינמי, ודברים יכולים להשתנות בשטח בשנייה".
בלום, לצד זאת, מציע למדינה לעשות את כל מה שהיא יכולה כדי לשחרר את החטופים ולא לפוצץ את ההסכמים. "יצרנו מצב שהאיראנים לא באזור, ותהיה להם בעיה להעביר כספים לחמאס", אמר. "הבידוד של ארגון הטרור עוזר לנו, ויש גם את החשש של המתווכות מטראמפ והרצון שלנו להתחיל איתו ברגל ימין".
לכן, הוא מסכם: "אם אכן יחתמו על שלב א' אני אהיה אופטימי, כי המומנטום יהיה לטובתנו". בצה"ל, בכל מקרה, נערכים לכלל האפשרויות - נסיגה מלאה או חלקית - וגם לאפשרות של הישארות וחידוש הלחימה אחרי שלב א'.
