ביום ראשון התגודדו תובעים וסניגורים, נאשמים ובני משפחותיהם, כתבים וצלמים - וכמובן גם שופטים, באולם שהיה כמעט צר מלהכיל את כולם. "כל דבר טוב סופו להסתיים", פתח ראש ההרכב נתן זלוצ'ובר, הידוע בציניות היבשה שלו, "וגם כל דבר לא טוב". ספק אם היה מישהו באולם שיכול היה לא להסכים איתו.
אחרי יותר משבע שנים של דיונים הגיע שלב הכרעת הדין בתיק מסע הנקמה של ראש ארגון הפשע ניבי (יניב) זגורי, מסע נקמה שהוביל לרצח שלושה עדים: העבריין טל קורקוס, גרושתו דבורה הירש ועד התביעה אלישע סבח. שנים של איסוף מודיעין וראיות על ידי חוקרי ימ"ר נגב, לצד גיוס עדי מדינה, הובילו לרגע הזה.
במסגרת ההליכים נשמעו 218 דיוני הוכחות. פרשת התביעה נפרסה על פני 192 ישיבות ופרשת ההגנה על פני 26 ישיבות. זגורי העיד על פני 10 ישיבות. במסגרת פרשת התביעה העידו 117 עדים, ובתקופת הקורונה הועתק הדיון לחצי קומה בהיכל, המשמש בימים כתיקונם כמועדון שופטים. בתחילת המלחמה, בשל טענות הסניגורים שהם חוששים לנסוע לדיונים בבאר שבע, נסעו השופטים עצמם לתל אביב וקיימו דיונים שם.
ניבי זגורי, רב-עבריינים
ביום ראשון הורשעו הנאשמים, וזגורי בראשם, כמעט בכל העבירות שיוחסו להם. השופטים קבעו כי זגורי היה מעין "רב-עבריינים". הוא עמד בראש התוכנית העבריינית לרצוח את מי שהעז לשתף פעולה עם המשטרה - מנהיג החבורה העבריינית, זה שכולם סרו למרותו, בעל מניע אישי בלעדי, ומי שרתם את יתר הנאשמים לביצוע העבירות. הוא ידע שאם הנאשמים לא יבצעו את הרצח, יבצעו אותו אחרים במקומם, אך המשימה תבוצע - טל קורקוס, דבורה הירש ואלישע סבח ימותו.
הפרקליטים העומדים מאחורי ההרשעה הם רבים, אך בהם בולטים עורכי הדין סיגל דהן-הירש, מוחמד סולימאן, מירית נוימן ורחל אלמקייס. לרוב הם אינם מתראיינים. הראיות מדברות, לא הם. אבל התיק הזה שונה. בחודש יולי 2017 פנה יואב קישון, המשנה לפרקליט מחוז דרום דאז, לפרקליטה דהן-הירש. הוא הודיע לה שבימ"ר הצליחו לגייס עד מדינה שהוביל לפריצת דרך בפענוח רצח עד המדינה טל קורקוס. באוגוסט היא הצטרפה לתיק, כשכבר החלו בגיוס עד מדינה נוסף.
הכרעת הדין, בתחילת השבוע
(צילום: הרצל יוסף )
"התיק הזה היה דינמי מאוד והתפתח באופן בלתי צפוי", משחזרת דהן-הירש. "נקודת ההתחלה - רצח אחד - לא דמתה לנקודת הסיום, שכללה מעורבות של גורמים רבים, כמו העבריין מיכאל מור ואריק איטל. גיוס עדי מדינה נתן תעוזה לאחרים לשתף פעולה והוביל לחשיפת פרטים נוספים, כולל רצח דבורה הירש שלא הייתה בתמונה כשהתיק החל. אי אפשר היה לדמיין בנקודת ההתחלה שכך תהיה נקודת הסיום. הרצח של דבורה יצר אפקט דומינו".
בסופו של דבר, בימ"ר גייסו עדת מדינה שהובילה לפענוח הרצח של טל קורקוס ולגיוס עד המדינה מ', שהבין שעליו לשתף פעולה או לבלות את ימיו בכלא. העד והנאשם אריק איטל הטמינו מטען חבלה ברכבו של טל כשהלך לדירת הימורים באשקלון. הרצח היה אכזרי. המטען הופעל וטל נשרף בעודו בחיים, כשהוא צועק "אימא, אימא".
איטל, אחד הנאשמים המרכזיים בתיק, היה תחת חסותו של זגורי. האח של אדם איטל, רוצח שמרצה מאסרי עולם בגין כמה מעשי רצח שביצע. אחד מהם פוענח בזכות סבח - שנרצח אחר כך בעצמו, במסעדה בנתניה. הוא וזגורי הורשעו ברצח סבח וטל קורקוס, וזגורי הורשע ביחד עם אנשי ארגון הפשע שלו משה רובין ועמיר בן שימוש ברצח דבורה הירש. ארבעתם הורשעו גם בעבירות נוספות, ובהם הדחה בחקירה, הטרדת עד, עבירות נשק ושיבוש הליכי משפט.
נאמנות על תנאי
זגורי סיפר שאת אריק איטל הכיר מילדותו. אחרי שאדם נעצר היחסים ביניהם התהדקו והם היו, לדבריהם, כמו בני משפחה. בילו יחד בחופשות, אכלו סעודות שבת וחגגו ימי הולדת, על אף פער הגילים ביניהם. "אריק עשה הרבה יותר למשפחה שלי. אני הייתי בבית סוהר שבע שנים, והוא לא עזב לי את הבית שבע שנים. הוא תמך באישה, תמך בילדים, כאילו שזו האחריות שלו. יש לי המון הכרת תודה לאריק. זה גרם לי לאהוב אותו".
זירת רצח עד המדינה טל קורקוס: "צעק 'אימא, אימא'"
בסופו של דבר, זגורי, שמצטייר כמעין טוני סופרנו באר שבעי, טיפח את האנשים שהוציאו לפועל את תוכנית הנקמה שלו. הוא אדם כריזמטי שהצליח לגייס סביבו אנשים רבים שנשאו אליו את עיניהם. אבל הנאמנות הזו שלהם, כך נראה, הייתה על תנאי.
"אדם ניסה להציל את אחיו. הציע לו להיות עד מדינה בעצמו. אבל אריק לא הקשיב לו. גם עד המדינה, ולא רק אריק, נשבה בקסם שלו", מספרת הפרקליטה דהן-הירש כשהיא מתכוונת לזגורי. "בסוף הוא נתפס כטיפוס רב עוצמה, חזק. מי שנמצא בקרבתו מרגיש מוגן. ומעבר לזה, זו הייתה מלכודת דבש. הוא היה מפזר להם המון שפע, מפזר כספים, דואג לילדים, לנשים ולהורים. וכשאתה נשאב לכל 'הטוב' הזה, אתה לא מבין שיש לזה תמורה. והתמורה היא בדרך כלל ביצועים. והביצועים זה לרצוח, לעשות דברים עבורו, לקנות כלי נשק. הוא הכניס אותם לעולם הזה, והם ראו כי טוב, כולם מכבדים אותם. וגם טל קורקוס נפל בפח הזה. ועד המדינה ואריק. הם עשו מעשים שלא היו להם שום סיבה שבעולם לעשות. רק כי הוא הצליח להכניס אותם למלכודת הזו".
עד המדינה מ' סיפר בעדותו בבית המשפט כי עזר לזגורי "בגלל שאהבתי אותו. הוא ביקש, אנחנו דיברנו, היו לנו שיחות מאוד ארוכות ואישיות, ואחרי זה לא שמתי את זה כהתניה - 'תעזור לי ואני אעזור לך'. זה לא היה ככה. באותה תקופה הוא נתן לך להרגיש שיש אהבה גדולה. קודם כל אני הצעתי לניבי את עצמי. אני אהבתי אותו וכיבדתי אותו והייתי מוכן לעשות כל מה שהוא יבקש. עשיתי את זה בשביל ניבי. ניבי לאורך כל הדרך התייחס בכבוד. הוא היה שואל אותי אם אני צריך עזרה, הוא היה מנסה לסדר לי פרנסה. דרך הקשרים שלו היה מזמין אותי למסעדות. הוא נתן לי להרגיש כאילו אני כל העולם בשבילו. הוא שיחק לי ברגש. ידעתי שביום שאצטרך ממנו עזרה הוא יעזור לי כמו שהוא הבטיח לי".
העדות של עד המדינה, והשנאה של זגורי
הפרקליטה הסבירה כי שיתוף פעולה הדוק בין חוקרי הימ"ר לבין הפרקליטות היה קריטי להצלחת התיק. המפגש הראשון עם עד המדינה מ' היה מלא בחשדנות. הוא בא מרקע שראה את המערכת כאויב והתקשה לבטוח בפרקליטות: "הוא תמיד היה בצד השני של המתרס. הוא היה סופר-חשדן כי לא באמת ידע מי עומד מהצד השני, ונורא מהוסס. מצד אחד אין לו ברירה, מהצד השני הוא מבין שהאינטרסים שלנו יכולים לשרת את הצרכים שלו. זה היה תהליך. בסופו של דבר הוא העיד במשך עשרות ישיבות ועדויות לא קלות, כשהאנשים שהוא מכיר ואוהב נמצאים בצד השני".
היום האחרון בחיי דבורה הירש - לפני שנרצחה בבאר שבע
הפרקליטה מירית נוימן טיפלה בפרשיות הרצח וניסיונות הרצח והעבירות הנוספות, והייתה שותפה בהכנת עדי המדינה ועדים נוספים לקראת מתן עדותם בבית המשפט. "העדות שלו הייתה מאוד ארוכה", פירטה על עד המדינה מ'. "הוא סיפר על הקשרים שלו עם זגורי, הקשר לארגון של מיכאל מור, איך ניבי בעצם בנה אותו כאיש ביצוע שלו. הוא מאוד אהב אותו. היה ביניהם קשר חם, ולא רק בפשע. הם הכירו בכלא ובמשך תקופה ארוכה הקשר נבנה והעמיק. שיתוף הפעולה עם המשטרה ממש שבר את החלק הזה באישיות שלו. היה שם משהו מאוד שטני בשנאה ובכעס של זגורי. זו הייתה ממש שנאה יוקדת, כמו אש בוערת. זה העביר אותו על דעתו. שיידע כל עבריין שתופס עצמו כמי שיודע הכול ויכול הכול, שיש חוק במדינה. אתה לא יותר חכם מכולם. לאורך כל הדרך הוא היה מאוד מחושב ושומר על עצמו. גיוס עד המדינה הייתה נקודת מפנה".
העדות בבית המשפט הייתה לא קלה, ורצופה בהערות שנזרקו מצדו של זגורי ואנשיו. "כל אחד עשה את התפקיד שלו. הייתה אלימות באולם. זה לא הפתיע אותנו", אמרה ונתנה דוגמאות למעשיו של זגורי: "היה דיון אחד שהוא ממש נתן אגרוף לזכוכית של תא העצורים. היו פעמים שקם בזעם ויצא. היו הרבה מאוד הערות וצעקות, הוא היה מסתכל במבט מאוד מאיים על העדים. לא רק הוא. גם שאר הנאשמים. הערות מאוד מזלזלות. קללות. גם כלפי בית המשפט".
זה לא מפחיד אתכם? בכל זאת עומדים מולכם עבריינים, ואתם הולכים לשלוח אותם למאסר עולם.
עו"ד מירית נוימן: "לא. זו לא המטרה. המטרה שלנו היא שיהיה משפט צדק ושהאמת תצא לאור, ושמי שביצע עבירות יישא בעול הדין על הדברים שהוא עשה. המטרה היא לשמור על החוק במדינה. אין לנו פה שום מטרה אישית או ספציפית כלפי אף עבריין. היו רגעים שהסיטואציות האלה היו לא נעימות. הווליום באולם היה מאוד-מאוד גבוה לפרקים. אבל אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה פחד. סך הכול אנחנו מרגישים מוגנים. אנחנו מייצגים את המדינה".
עו"ד מוחמד סולימאן: "זה התפקיד שלנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כשאני נכנסתי לצוות ראיתי רק את הצורך להוכיח את האמת. זה מה שעניין אותנו".
הגיס, עד המפתח
הפרקליטה רחל אלמקייס הצטרפה לצוות התביעה בשנת 2019, לאחר הגשת כתב האישום אבל לפני תחילת ההוכחות, ולבקשת פרקליט המחוז דאז אלון אלטמן. היא הייתה אחראית בעיקר על ניהול פרשת הרצח של דבורה הירש. אלמקייס הכינה גם את עד המפתח, גיסה של דבורה שגם ארגן את "פגישת הפיוס" הקטלנית עם זגורי.
"זה היה רצח מאוד חריג מבחינת הביצוע והאכזריות", אומרת אלמקייס. "הגיס העיד במשך כ-50 ישיבות. פגשתי אותו הרבה שנים אחרי הרצח. הוא החזיק בבטן את כל הדברים תקופה ארוכה והיה מאוד טעון. הוא סיפר סיפור שמשתרע על זמן רב, כי כל הקשר עם זגורי התחיל עוד לפני שהוא פנה אליו לראשונה ואמר לו שהוא כועס על דבורה. הוא דרש פיצוי כספי, ותוך כדי היו התארגנויות לבחון את האפשרות לפגוע בטל קורקוס, והוא מסר הרבה פרטים. הוא רצה לספר. הוא לא היה מהמקורבים, אבל היה ביחסים מאוד טובים עם משה רובין (מבצע הרצח, א"ק). הוא חווה בגידה של חבר טוב והכאב הזה היה מאוד מאוד ניכר".
נוימן: "הרצח של דבורה לעיני הילדים שלה הייתה סיטואציה כל כך קיצונית ומפתיעה, שברגע הראשון חשבו שזה פיגוע. הרצח הזה השאיר חותם".
סולימאן נכנס לתיק לפני שלוש שנים, אחרי ששני העדים המרכזיים העידו, בשל היקפו העצום של חומר החקירה. עם כניסתו התיק כבר כלל למעלה מ-10,000 עמודי פרוטוקול, שהגיעו לבסוף ליותר מ-20 אלף עמודים. העבודה שלו כללה מעבר על אלפי סרטונים, פירוט שיחות טלפון, התכתבויות, מחקרי תקשורת ואיכונים.
"כל מה שניבי ראה לנגד עיניו זה הרצון לנקום"
"נדהמתי מההתאמה בין הראיות האובייקטיביות לבין העדויות. זו אינדיקציה למהימנות שלהם", סיפר סולימאן. "מעשי הרצח עצמם היו מזעזעים. זה רוע בלתי נתפס. אני זוכר שקראתי בפעם הראשונה את העדות של שכנה ששמעה את טל צועק בעודו נשרף ברכב: 'אימא, אימא'. זה משהו שנצרב בראש ובנפש. אי אפשר לתאר את הרוע שיש לאנשים. הרצח של דבורה לעיני הילדים. רואים את התמימות של הילדים, והקושי של מי שאיבד גם את אימא וגם את אבא. כל החיים שלהם נעצרו ברגע. וזו טראומה שתלווה אותם לכל החיים. ארגונו של ניבי זגורי הטיל אימה על אזור הדרום, על באר שבע בפרט, תוך שילוב ארגונים נוספים מצפון ומרכז הארץ. בתיק עלו קשרים עם ארגוני פשיעה נוספים. הכרעת הדין הזו יכולה לגרום לאנשים להרגיש יותר בטוחים בעיר הזו".
"כל מה שניבי ראה לנגד עיניו זה הרצון לנקום, ולא עניין אותו אף אחד ושום דבר", הוסיף עו"ד סולימאן. "הוא רצה שאותם אנשים לא יהיו בין החיים. כתב האישום ייחס לו גם קשירת קשר וניסיונות רצח של אנשים אחרים שהיה להם חלק בהפללתו. ומזה אנחנו לומדים מי האיש".
השופטים קבעו כי זגורי היה המוביל והיוזם של הרציחות, אובססיבי בנוגע למימושם. השנאה שלו לטל קורקוס בלטה מעל לכל. בעדותו בבית המשפט, הוא עשה מאמץ להציג מצג כאילו טל לא עניין אותו, שהוא מחל לו על שהיה עד מדינה נגדו ופיתח כלפיו אדישות. אבל היה קשה לו להסתיר איך הוא באמת מרגיש. "לא חברים ולא אויבים. הוא בחר את הדרך שלו ואני מכבד את הדרך שלו", אמר בתחילה - אבל כשנשאל על הרצח שלו, הודה: "אם שמחתי באותו רגע? כן, שמחתי באותו רגע".
אפילו אשתו מיכל כעסה: "כי אישה מן הסתם הכול רגש אצלה וזה צף לה כל הזמן. לקחו לה את בעלה מהבית, זה גרם לנו להתגרש. כל החיים שלנו השתנו בעקבות הבן אדם הזה. אז מן הסתם שיהיו כעסים ויהיו מרמורים". במהלך השיחות שלו עם עד המדינה, סיפר זגורי על הכעס שלו כלפי טל. מ' סיפר כי זגורי אמר לו: "שבע שנים לא גידלתי את הבנות שלי. היצר שלו לנקמה חזק יותר מכל דבר אחר, והוא היה חייב לממש את זה כמה שיותר".
במהלך המשפט עלה לדיון השימוש בתוכנת "פגסוס". הסניגורים דרשו לבטל את ההליך הפלילי וזיכוי הנאשמים עקב השימוש ברוגלה, אבל השופטים קבעו כי הפגם שנפל לא מצדיק נקיטת אמצעי כה קיצוני. "השימוש נעשה על אנשים איזוטריים במכשירים שגם כך נתפסו ופורקו, לרגע לא חששנו", אמרה הפרקליטה דהן-הירש. "לא היה שם כלום ושום דבר, לא היה חשש שהדבר פגע בהגנת הנאשמים, וגם בית המשפט הבין זאת".
