מזה זמן שוררת תחושה שדברים תמוהים מתרחשים במערכת השלטון בישראל. לאחרונה החל הערפל להתפזר והתברר שחילופי השלטון, שרבים בציבור הישראלי כמהים להם, התרחשו לפתע, אם כי לא בדרך המקובלת. אבל הנה זה קרה. טראמפ הפך לראש ממשלת ישראל, אמנם לא בהליכי בחירות הקבועים בחוק, אלא בדרך מוזרה אחרת (אף שהסברה המקובלת היא שאילו יתייצב טראמפ לבחירות בישראל, יזכה ברוב מוחץ).
המהלך שהוכיח שזכינו בראש ממשלה חדש התרחש זה עתה כאשר טראמפ פרסם את ההודעה המשמחת שישראל מסכימה להפסקת אש זמנית בלבנון. בימים רגילים היו מכנסים את הקבינט כדי ליצור לפחות אשליה שהקבינט הוא שהחליט על כך. אבל המסיכות נפלו וכולם הבינו שזו הצגה מיותרת. נכון, ההחלטה בדבר הפסקת האש ניצבת בסתירה להכרזות ששמענו מפי בנימין נתניהו, בדבר התנאים שבהם יוכל הדבר לקרות, וביניהם פירוק חיזבאללה מנשקו. אבל כבר התרגלנו לכך שאין קשר בין הכרזות אלה למה שקורה במציאות. וכפי שציין בן דרור ימיני, תושבי הצפון הוטעו על ידי ההצהרות של נתניהו ושל שר הביטחון כ"ץ להאמין שישראל מסוגלת לפרק את חיזבאללה מנשקו וכי היא תעשה זאת. האוטונומיה הישראלית בהנהגתו הכושלת של נתניהו לא הצליחה במשך שנתיים וחצי של מלחמה להביא להפלת שלטון החמאס בעזה ולפירוק נשקו, ואם כך, כיצד תעשה זאת בלבנון שבה נהנה חיזבאללה מתנאים נוחים בהרבה מאלה של חמאס בעזה?
הכרזתו של טראמפ על הפוגה בלבנון הבהירה שנתניהו הוא כיום ראש ממשלת האוטונומיה שנותרה בישראל, וכי הסמכות להחליט בענייני חוץ וביטחון של המדינה הועברה לראש ממשלה חדש, היושב בבית הלבן בוושינגטון. נכון שגם בעבר היתה ישראל תלויה בנשיא האמריקאי. אולם היו זמנים שבהם היה בידינו להתמודד עם החלטות לא נוחות שהתקבלו בוושינגטון. אפשר היה לפנות למפלגה השנייה, הנמצאת באופוזיציה לנשיא האמריקאי, אפשר היה גם להעזר בלובי היהודי, וניתן היה אפילו לצפות לסיוע ממדינות אירופה. כל האפשרויות הללו נגוזו בתקופת נתניהו שבה קרס לחלוטין מעמדה הבינלאומי של ישראל. נתניהו שרף את יחסינו עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, ובמקביל אנו חווים ירידה דרמטית בתמיכת הציבור האמריקאי בישראל. חלקים נרחבים ביהדות האמריקאית חדלו להאמין במדיניות הישראלית ובאלה המנהלים אותה. המלחמה האינסופית בעזה וההרס שנגרם שם החריבו גם את יחסיה של ישראל עם שורה של מדינות באירופה. התלות של ישראל בטראמפ היא מוחלטת, וממשלת ישראל לא טורחת אפילו לחשוב מה יהיה עלינו עם סיום כהונתו בעוד כשנתיים וחצי.
ובינתיים, קואליציית נתניהו ממשיכה בהרס מעמדה של ישראל. הטרור היהודי ביהודה ושומרון ממשיך לפרוח. יו"ר הוועדה לביטחון לאומי בכנסת, שהוא ח"כ מעוצמה יהודית, הפגין הרבה עוצמה ומעט מאוד תבונה כשהכריז שטראמפ "יצא ברווז" (ואחר כך התנצל). שר האוצר, שגם הוא חזק בדיבורים, תקף בבוטות את קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, אחד הידידים הבודדים שעוד נותרו לישראל. סמוטריץ' הסביר לו שעליו "להתנצל אלף פעמים בשם גרמניה", והוסיף ש"לא תכניסו אותנו שוב לגטאות". לטעמי מי שצריך להתנצל, לפני שהוא מטיף לזולת, הוא שר האוצר בעצמו, על אחריותו כחבר ממשלה לאסון ה-7 באוקטובר, ועל שהסביר לעם ישראל ש"חמאס הוא נכס".
לעובדה שישראל איבדה את עצמאותה והפכה לאוטונומיה יש בטווח הקצר יתרונות שלא ניתן להתעלם מהם. טראמפ מנהל את מדיניות הביטחון שלנו טוב בהרבה ממה שעושה זאת ממשלת הכישלון של נתניהו. בזכות של טראמפ זכינו, אמנם באיחור רב, להפוגה בעזה. בזכותו זכינו גם להפוגה מירי הטילים מאיראן, והצפון זכה להפסקה מירי הרקטות של חיזבאללה.
צילום: טל שחרובכל זאת קצת עצוב שאחרי יותר ממאה שנות ציונות איבדנו את עצמאותנו ונותרנו עם אוטונומיה. לא פחות עצוב שגם את האוטונומיה יודעת ממשלת הכישלון של נתניהו לנצל כדי להעביר את חוק ההשתמטות וכדי להזרים כספים לחרדים שאינם משרתים בצה"ל. נותרה גם שאלת חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי של טראמפ לבין האוטונומיה שנותרה לישראלים. כך, למשל, טראמפ סבור שנושא החנינה עבר לתחומו. יש בינינו כאלה המרהיבים עוז לחשוב אחרת. העניין יתברר בהמשך.
נותרה גם בעיית חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון שלמרבה הצער נותרו, אחרי שנתיים וחצי של לחימה, כשהם חיים, בועטים ומסוכנים. תפיסת שטחים בסוריה ובלבנון לא תפתור את הבעיה. כדאי לחשוב על אמצעים מדיניים, ובהם התמודדות עם חיזבאללה באמצעות הסכמים מתאימים עם סוריה, עם סעודיה ומדינות המפרץ, עם ממשלת לבנון ועם ארה"ב וצרפת. הסכם מדיני יהיה כרוך, בהכרח, בוויתורים גם מצד ישראל. נמתין ונראה מה יחליט ראש ממשלתנו דונלד טראמפ.
פרופ' דניאל פרידמן כיהן כשר המשפטים
