"כבר איננו אזרחים, אלא נתינים". במילים חריפות אלה השתמש אמש (יום ה') נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק, בנאום תוכחה נגד הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו. על רקע בקשת החנינה הרשמית שהגיש נתניהו לנשיא יצחק הרצוג, והמעורבות בעבר של ברק במגעים הכושלים להסדר טיעון לסיום משפטו של ראש הממשלה, הייתה ציפייה כי הוא יתייחס אל ההתפתחויות האחרונות; אך במקום זאת, בחר ברק למקד את נאומו בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי בישראל, שנערך בחיפה, בסכנות שלדבריו ניצבות בפני הדמוקרטיה הישראלית, שחלקן כבר התרחשו בפועל.
באותו כנס נשא נאום חריף במיוחד גם הנשיא הנוכחי של העליון, יצחק עמית, ובו הוא תיאר את החרם עליו מצד שר המשפטים יריב לוין כחרם על מערכת המשפט כולה ועל הציבור הישראלי שנפגע מהשיתוק במערכת – והזכיר את דבריו של השר עצמו מאפריל השנה: "מה שבנו פה בעשרות שנים לוקח זמן לפרק, זה לא נגמר ביום אחד". לדברי עמית, "הדברים מדברים בעד עצמם". אלו נאומי התוכחה של מנהיגי המערכת בעבר ובהווה אל מול המהפכה המשפטית המחודשת, והתגובה הנזעמת של השר לוין, שהאשים ש"עמית וחבריו" חושבים ש"הכול מותר להם" וטען שמה שהוא פועל לפרק הוא "מבצר שקר".
8 צפייה בגלריה
רה"מ נתניהו, השר לוין, נשיא העליון בדימוס ברק ונשיא העליון עמית. "ישראל כבר לא אותה דמוקרטיה"
(צילום: שלו שלום, רויטרס, עמית שאבי, נחום סגל, נתי בורין)
נשיא העליון בדימוס אהרן ברק פתח את נאומו במה שכינה "הצגת הבעיה": "תשאלו אדם ברחוב 'מהי דמוקרטיה'. התשובה שתקבלו במרבית המקרים היא: 'דמוקרטיה היא בחירות' או 'דמוקרטיה היא שלטון הרוב'. כך בוודאי חושבת הקואליציה, וכך בוודאי חושבים הממשלה וראשה. אך לא. דמוקרטיה אינה רק בחירות ואינה רק שלטון הרוב. לדמוקרטיה, כפי שאנו מבינים אותה כיום – שני אדנים. האדן הראשון הוא שלטון העם. הוא מתממש בבחירת נציגים, בדרך הגונה, שוויונית וחשאית. יש המכנים זאת ההיבט הפורמלי של הדמוקרטיה. האדן השני הוא שלטונם של ערכים, ובהם זכות האדם, הפרדת רשויות, שלטון החוק, ועצמאות הרשות השופטת. יש המכנים זאת ההיבט המהותי של הדמוקרטיה".
ברק הדגיש כי שני ההיבטים הללו, הפורמי והמהותי, חיוניים לדמוקרטיה: "חוזר אני בפניכם על המובן והידוע לכל אחד מכם. עושה אני זאת כדי להצביע על כך שהיבטים מהותיים של הדמוקרטיה הישראלית, נמצאים תחת התקפה קשה. שכן זאת יש לזכור: דמוקרטיה אינה הופכת לדיקטטורה בין לילה. הדמוקרטיה הולכת ונחלשת, והיבטים משמעותיים שלה הולכים ונעלמים", הוא הזהיר, ואז החל לפרט אותם מאפיינים שלדבריו נמצאים תחת מתקפה. בנוגע להפרדת הרשויות, הוא טען, המצב האידיאלי הוא שבו יש מערכת של בלמים ואיזונים בין שלוש הרשויות השונות, "כדי שאף רשות לא תוכל לעשות ככל העולה על רוחה: הממשלה אינה כל יכולה, עליה לפעול על פי חוקי היסוד, חוקי הכנסת ופסקי הדין של בתי המשפט; גם הכנסת אינה כל יכולה, גם עליה לפעול על פי חוקי היסוד ופסקי הדין של בתי המשפט; וכמובן גם בית המשפט אינו כל יכול, שכן הוא מוגבל בסמכויותיו על ידי חוקים וחוקי היסוד. בין שלוש הרשויות צריך להתקיים איזון".
אהרן ברק תוקף את נתניהו: "אנחנו נתינים"
(צילום: נחום סגל)
אולם לדברי ברק, עקרון הפרדת הרשויות "התמוטט לחלוטין בימינו אלו". הקריסה הזו, הוא טען, מתבטאת בין היתר בכך ש"הכנסת חדלה לבקר את הממשלה. הממשלה שולטת בכנסת". הוא הוסיף: "שיטת הבחירות היחסית שלנו, המשמעת הקואליציונית והמשטר הקואליציוני המעניק כח רב יחסית לקבוצות מיעוט – כל אלה הביאו את ההשתלטות של הממשלה על הכנסת ועל החקיקה של הכנסת. כך, למשל, הממשלה קובעת, הלכה למעשה, את ההרכב של ועדות הכנסת. אם יושב ראש הוועדה או חבר כנסת יפעל בכנסת באופן עצמאי, הממשלה יכולה להחליפו באחר או לדאוג להקמתה של ועדה חדשה בראשות ח"כ הפועל לפי הוראותיה. העם בחר את הכנסת, אך הממשלה – שולטת בכנסת".
ברק טען כי גם בתוך הממשלה עצמה, כבר אין יכולת התנגדות מצד השרים לראש הממשלה: "ראש הממשלה שולט בחברי הממשלה. מנחם בגין היה אומר כי כראש ממשלה הוא ראשון בין שווים. הוא הסביר: 'הם רואים אותי כראשון ואני רואה אותם שווים לי'. ימים אלה חלפו ועברו. ראש הממשלה של היום רואה עצמו ראשון, והוא אינו רואה את השרים כשווים לו. לתפיסתו, הוא שממנה אותם, וביכולתו לפטר אותם. בפועל החלטות הממשלה הן בדרך כלל החלטות ראש הממשלה, להן ניתנת כדבר שבשגרה הסכמת הממשלה. כך למשל, למרות שמספר שרים הביעו עמדה שתומכת בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לפי החוק הקיים, ראש הממשלה החליט אחרת וכל השרים התיישרו לפי החלטה זו".
ברק טען כי שילוב בין שתי התופעות שלטענתו קיימות – השתלטות הממשלה על הכנסת, והשתלטות ראש הממשלה על הממשלה – מביא ל"תחתית של ההידרדרות שלנו, כלומר, למשטר סמכותי של שלטון יחיד. ראש הממשלה – השולט בממשלה – השולטת בכנסת – שולט, הלכה למעשה, לבדו במדינה".
8 צפייה בגלריה
"ראש הממשלה, השולט בממשלה, השולטת בכנסת – שולט, הלכה למעשה, לבדו במדינה"
(צילום: נועם מושקוביץ/ דוברות הכנסת)
במצב כזה, הוא הוסיף, תפקידה של הרשות השופטת הוא לעמוד בפרץ. "עליה להבטיח כי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת יפעלו במסגרת סמכותן ולא יחרגו מהן. תפקיד השופטים הוא בין השאר להגן על הדמוקרטיה. הכנסת, הממשלה וראש הממשלה יודעים זאת. מה הם עושים במצב דברים זה? הם מחפשים דרכים להשתלט על השופטים, ולמנות שופטים 'משלנו'. בכך נפגעת קשות העצמאות האישית והמוסדית של השופטים.
"הממשלה עושה זאת בדרכים שונות: כך למשל, הם משנים את שיטת מינוי השופטים – בעיקר לבית המשפט העליון. בשיטה החדשה הפוליטיקאים הם שימנו את השופטים. ועל פי המציאות הישראלית עליה עמדתי, בסופו של יום מי שיוכל למנות את השופטים כרצונו, הוא ראש הממשלה, והשופטים שימונו יהיו לפי המצופה – השופטים שיממשו את האינטרסים של השלטון.
"שרי הממשלה מפגינים זלזול ברשות השופטת, יש קריאה שלא לקיים פסקי דין, השתלחות בשופטים ודה-לגיטימציה עקבית של הרשות השופטת. מעצם מהותו של בית המשפט כמי שמגן על זכויות האדם, על הפרט ועל המיעוט מפני החלטות הרוב, הוא נמצא במתח תמידי עם הרשויות האחרות. זהו מתח בריא ורצוי שעליו מבוססת הדמוקרטיה. כל הרשויות אחראיות לוודא שהמתח ימשיך להיות בריא ושיהיה דיאלוג בין הרשויות. היום אין דיאלוג, יש מונולוג ויש שבירת כלים".
בנאומו התייחס ברק גם למתקפות של שרי הממשלה וחברי הקואליציה על בכירי מערכת המשפט, בפרט נשיא העליון המכהן יצחק עמית והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. ברק אמר כי עמית נבחר "כדת כדין", על רקע טענת לוין שפסק הדין של בג"ץ, שהורה לאפשר את ההצבעה שהשר חסם במשך זמן רב בוועדה למינוי שופטים (כיוון שידע שיש בוועדה רוב למינוי עמית לנשיא), היה פסק דין לא-חוקי. "מבחינת הממשלה, אין לבית המשפט נשיא, ואין לרשות השופטת ראש, ומי שקורא לעצמו נשיא הוא לדבריה שמאלן שאין להאמין באובייקטיביות שלו", תיאר ברק את עמדת הממשלה. "ממילא אין לסמוך עליו בפעילותו כנשיא. על כן אין להכיר בסמכותו למנות את חבריה של ועדת החקירה הממלכתית. ליצחק עמית אומר: חזק ואמץ; אל תיכנע; אתה הנשיא של בית המשפט העליון, ויש לנו אמון מלא בך כשופט וכנשיא".
בנוגע למתקפה על היועמ"שית, הוא אמר כי היא ושאר היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה הם נדבך קריטי נוסף בדמוקרטיה. "הם שומרי הסף, ועליהם לוודא שכללי המשפט המנהלי והחוקתי מתקיימים ושהחוק לא נרמס. הממשלה הנוכחית פועלת לחוקק חוקים שיפרקו את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה ואת עצמאות היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, הממשלה חותרת תחת התפקיד של היועצת המשפטית לממשלה. היא ניסתה לפטר בהליך לא-חוקי את היועצת המשפטית ולבחור יועץ משפטי לממשלה שהוא 'משלנו'. לשם כך נהרס לא רק בג"ץ אלא גם הייעוץ המשפטי לממשלה, גם הוא אחד ממוסדות הפאר של השיטה המשפטית הישראלית", הוא אמר, תוך תיאור לכאורה של תוכנית הממשלה. "כל עוד תהליך הרס זה לא הסתיים, נמרר את חייה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, העומדת על משמר הדמוקרטיה שלנו", הוא המשיך בתיאור עמדתם לשיטתו. ליועמ"שית הוא אמר: "עמדי בעוז על משמר חיינו הדמוקרטיים, המשיכי כפי שאת עושה כיום. בלעדייך, היכן היינו?".
ברק הזהיר כי המהלכים השוחקים לדבריו את הדמוקרטיה גורמים גם פגיעה קשה בשירות לציבור. "בדמוקרטיה, הרשות המבצעת, הממשלה, היא נאמן של הציבור. על הממשלה לפעול לטובת הציבור. על איש השלטון לפעול – וכך כתבתי באחד מפסקי הדין – 'בהגינות, ביושר, מתוך שיקולים עניינים בלבד ובסבירות'. על בסיס זה נבנה כל המשפט המינהלי שלנו, הקובע את אופן הפעלתה של הסמכות המינהלית. כל אלה נעלמו ואינם עוד. השאלה היחידה המעניינת את השרים היא השאלה הפורמלית האם החוק העניק להם סמכות. ברגע שהסמכות ניתנה, הם יכולים להפעילה כרצונם. לטענתם יש להם שיקול דעת מוחלט, טענה שכבר לפני 60 שנה נדחתה על ידי בית המשפט העליון. במדינה דמוקרטית אין לאף רשות שיקול דעת מוחלט. המשפט המינהלי – אחד מיצירות הפאר של המשפט הציבורי הישראלי – לא קיים עוד, וכל שנשאר זו רק שאלת הסמכות הפורמלית. כך למשל, שר המשפטים לא מכנס את הוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון, כל עוד הוא לא שוכנע שהיא תמנה את המינויים שהוא רוצה בהם. מבחינת הממשלה הנוכחית – המשפט המנהלי הוא חלק מה'דיפ סטייט' שנגדו יש להילחם".
הוא הוסיף: "בבסיס הדמוקרטיה עומד הפרט, האדם. על זכויותיו מגן בית המשפט העצמאי. הוא מבצרו של הפרט. כאשר בית המשפט הוא 'משלנו', לא תהא הגנה על זכותו של הפרט. שלטון הרוב עלול להפוך לעריצות הרוב".
עוד הזהיר ברק מהקיטוב ההולך וגובר בשיח הציבורי: "הדיון הציבורי אינו ענייני עוד. הקיטוב מסוכן לדמוקרטיה. הוא מגביר את המתח בין הרשויות והוא מעצים את התחושה של 'משחק סכום אפס': כשאחד זוכה, האחר מפסיד. משתרשת האמונה שההצלחה של אחד תלויה בהפסד של האחר. הקיטוב משבש את האפשרות להגיע להחלטות בהסכמה. חברה מקוטבת היא חברה שמאבדת את החוסן שלה להתמודד עם איומים".
לטענתו, במציאות הישראלית כיום הופרה "האמנה החברתית" שעל בסיסה הוקמה המדינה, והוא התייחס בכך גם לחוק ההשתמטות שמקדמת הממשלה, שמטרתו לפטור מגיוס לצה"ל רבבות צעירים חרדים. "במציאות שלנו יש אמירה ברורה שהשליטים פועלים לטובת אינטרסים מגזריים", הוא האשים. "הממלכתיות הישראלית נתפסת בעיני ראש הממשלה כ'דיפ סטייט' שיש להילחם בו. את הממלכתיות והאחדות החליפו המפלגתיות והבדלנות. את השוויון בנטל המלחמה החליפה העסקה הפוליטית המנציחה את ההבחנה בין דם לדם, ומשחררת אוכלוסייה שלמה של חרדים גם אם תורתם אינה אומנותם, מחובת הנשיאה בנטל. שוב איננו מדינה שערכיה הם ערכים יהודיים ודמוקרטיים.
"היחס בין הדרג הפוליטי לבין הצבא, המשטרה והשב"כ, השתבש לחלוטין. ראש הממשלה רואה עצמו מוסמך להורות לדרג הביצועי כיצד עליו לפעול בכל אחת מהזירות. היחס למפגינים הוא כאל עבריינים. אני חושב, שכבר איננו אזרחים, אלא נתינים".
ברק הזהיר גם מהמהלכים שמקדמת הממשלה נגד התקשורת, ואמר כי מדובר ב"מדרון" ושכבר כעת ישראל אינה הדמוקרטיה שהייתה בעבר. "אני חושב שיש כאן אסטרטגיה. אסטרטגיה של שיטפון – מגיני הדמוקרטיה בונים סכר במקום אחד, סותמים חור (בבג"ץ, בביטול מינוי, בחקירה במח"ש) – אבל יש אינסוף חורים. זו מדיניות שבסופו של דבר מתישה את הציבור ואת שומרי הסף ומקעקעת את יכולתם להגן על הדמוקרטיה. האם ניתן לעצור ההידרדרות זו? האם בכוחנו להגן על הדמוקרטיה השברירית שלנו? אני יודע ששאלה זו מטרידה את כולנו".
את נאומו סיכם בכך שלשיטתו ניתן לעצור את התהליך – דרך הפגנות ובחירות. "מי שיכול לעשות זאת, הוא העם. בית המשפט, בכוחותיו הוא בלבד, לא יוכל לאורך זמן למנוע את ההידרדרות שלנו. בית המשפט – לא יוכל להגן על הכרזת העצמאות ועל האמנה החברתית שלנו אם העם אינו רוצה בהן. אבל העם יכול לעצור את ההידרדרות – העם יכול לעשות זאת בשיח ציבורי ער, בהתארגנויות אזרחיות, בהפגנות. חשוב שהעם יגן על בית המשפט ועל שומרי הסף. חשוב שהתקשורת תדון בסוגיות המהותיות מתוך ראייה רחבה. חשוב שהמפלגות שמתמודדות בבחירות, יתחייבו שיעצרו את ההפיכה המשטרית ויפעלו לביטול חוקים והסדרים שפוגעים בדמוקרטיה. עליהן להתחייב שיפעלו להגן על בית המשפט, על מערכת המשפט ועל שומרי הסף. עליהן להתחייב שינהגו על פי כללי המשפט המנהלי, ושידאגו לאיזון ראוי של עקרונות היסוד של המדינה כיהודית ודמוקרטית ולהשלמת המפעל החוקתי כדי לבצר את המבנה החוקתי שלנו. בכך תקוים ההבטחה שניתנה בהכרזת העצמאות לכונן חוקה".
נאום עמית: "החרם לא עליי"
בכנס אמש בחיפה נאם גם נשיא העליון השופט יצחק עמית, וגם הוא נשא דברי תוכחה חריפים. כבר בפתח נאומו הזכיר את מה שתיאר כ"מתקפה על מערכת המשפט", והוא הדגיש שהיא נעשית כעת על רקע סיומה בפועל של המלחמה בעזה. "בזהירות ובתקווה ניתן לומר כי המלחמה העֲצימה אשר הייתה חלק ממציאות חיינו בשנתיים האחרונות, שינתה את פניה. עתה נגלית מציאות חדשה-ישנה בצבעים חדים וברורים יותר, ואין כל ספק כי המתקפה על מערכת המשפט, על השופטים ועל עובדי מערכת אכיפת החוק – נמשכת במלוא עוזה", אמר עמית, והזכיר את דבריו מפסק דין עילת הסבירות, שבו כתב: "בשנים האחרונות, נראה כי מטוס הדמוקרטיה של מדינת ישראל נקלע לתוך מערבולת מטלטלת, שממנה טרם נחלצנו".
נשיא העליון עמית: המלחמה העצימה הסתיימה, חזרה המתקפה על מערכת המשפט
(צילום: נחום סגל)
עמית הדגיש כי ביקורת על בתי המשפט היא "לגיטימית ואף הכרחית", ולדבריו מדובר ב"נשמת אפה של חברה דמוקרטית חפצת חיים", אולם לדבריו המתקפה על המערכת היא כיום "חסרת תקדים". הוא הזכיר את ההתפרעויות בדיוני בית משפט העליון – עם התפרצויות גם מצד חברי כנסת – וטען כי מדובר ב"ניסיונות, מאורגנים ומתוזמנים, להפריע ולשבש דיונים באולמות השיפוט". לדבריו, "אין להשלים עם ניצול עקרון פומביות הדיון כדי לחתור תחת הדיון עצמו. אין לקבל ניסיונות למנוע מבתי המשפט לעשות את תפקידם – תפקיד שאותו הם ממלאים בשירות הציבור, בהתאם לעקרונות היסוד של המדינה. חשוב להבהיר: בית המשפט קיים עבור הציבור. כאשר ההפרעות באולם משבשות את היכולת לשמוע את טענות הצדדים, הן מסכלות את זכותם של בעלי הדין – של העותרים, התובעים, הנתבעים והמשיבים – ליומם בבית המשפט. הפגיעה אינה בבית המשפט עצמו, אלא בציבור שפוֹנה לבירור רציני ומעמיק של המחלוקת המשפטית".
בשל כך, הוסיף עמית, קיבלו שופטי העליון את החלטתם השבוע ולפיה אם ישנו חשש כי דיון כלשהו יופרע – ניתן יהיה להגביל את כניסת הקהל לאולם. "התופעה של הפרעות והתפרעויות באולם בית המשפט, עד כדי שיבוש הדיון, היא חלק ממגמה מצערת ורחבה יותר שמתרחבת בשנים האחרונות – של דחיקת ביקורת עניינית לטובת השתלחויות נטולות-רסן כלפי הרשות השופטת, וכלפי נושאות ונושאי המשרה המכהנים בה. לעתים נדמה כי השיח המשפטי הענייני מצוי בסכנת הכחדה, ואת מקומו תפסה רדיפה פופוליסטית ומסוכנת אחר השופט עצמו".
עמית הדגיש כי "מתחת לגלימת השיפוט פועם לב אדם" והוא שיבח את השופטים בישראל ככאלו שעובדים מבוקר עד ערב, "תחת עומס בלתי נתפס", כדי לספק צדק באלפי סכסוכים משפטיים שנדונים במערכת. "יש לזכור כי ארגז הכלים השיפוטי אינו בלתי-מוגבל. חוק-יסוד: השפיטה קובע כי 'בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין'. משמעות הדבר היא כפולה: השופט אינו כפוף לשיקולים חיצוניים כגון דעת הקהל, ובמקביל הוא נדרש לשמור על מסגרת הדין, גם אם נטיית לבו האישית היא אחרת. השופט אינו רשאי להרשיע אדם כאשר נותר ספק סביר ביחס לאשמתו, גם כאשר הלב זועק נוכח כאבו של נפגע העבירה. השופט אינו רשאי להתחשב בראיות שלפי הדין אינן קבילות.
ח"כ גוטליב מתפרצת לדיון בבג"ץ, ב-11 בנובמבר
(צילום: לע"מ)
"שופטי ישראל יושבים בתוך עמם, והם חווים ונושמים את אותה מציאות ישראלית מורכבת המלווה את כולנו. בסופו של יום העבודה, הם שבים אל ביתם, אל משפחתם, ואל הקהילה שלהם כשהם נושאים עמם את משא ההכרעות שקיבלו ושעליהם לקבל. לא אחת, הטקסט היבש של פסק הדין צר מלהכיל את לבטי הנפש שקדמו לו. המילה הכתובה אינה מסגירה את אותם לילות ארוכים של התחבטות, ואת הבדידות וכובד האחריות המונחים על כתפי השופט. גם החלטה קצרה בת כמה שורות, עשויה להיות תולדה של ימים ארוכים של התלבטות ומחקר.
"במציאות הזו בולט הניגוד בין הבקיאות, העומק וכובד הראש שמאפיינים את העשייה השיפוטית – ובין השטחיות והמהירות שמאפיינות חלקים בשיח הציבורי. המרחב הדיגיטלי מוצף כל העת בכותרות, בדיווחים, בטענות ובספקולציות שאין להם מקום בהליך המשפטי, אשר מתנהל כאמור לפי כללי הדין המהותי וכללי הראיות. קיים פער עצום, כמעט בלתי ניתן לגישור, בין פסקי הדין המפורטים והמנומקים, ובין 'תרבות הציוץ' שבה היד קלה על המקלדת. הרשתות החברתיות אינן מותירות מקום למורכבות או למחשבה שנייה, והמרחב הדיגיטלי משטיח ומרדד את המציאות לכדי סיסמאות קליטוֹת".
עמית האשים כי יש גורמים המבקשים לנצל את הפער הזה "כדי לקדם שיח משתלח, שקרי ופוגעני כלפי השופטים עצמם. השיח הזה אינו מסתפק רק באלימות מילולית כלפי שופטים – דבר חמור כשלעצמו – אלא הוא מאמץ גם דפוס מסוכן של תיוג וקִטְלוּג. התהייה אינה עוד על נימוקי פסק הדין, אלא על קנקנו של השופט עצמו – על מוצאו, על מקום מגוריו, על אמונותיו, ואפילו על בני ובנות משפחתו. השיח הזה מתייחס לשופט כסמל – סמל של 'מערכת', של צד פוליטי או של שיוך עדתי. וכאשר הופכים אדם לסמל של קבוצה מסוימת, ומתעלמים מנימוקי ההחלטה או מפסק הדין לגופו, מותר הרסן למתקפה אישית כלפי השופט".
כאמור, עמית טען שמדובר בחלק ממתקפה מכוונת נגד מערכת המשפט, מתקפה שלטענתו נועדה לפגוע בעצמאותה. "חלק בלתי-נפרד מאותו מסע לפגיעה ברשות השופטת הוא החרם שבו נוקט שר המשפטים נגד נשיא בית המשפט העליון. בפועל, אין מדובר בחרם עליי, על יצחק עמית, בתפקידי כנשיא בית המשפט העליון. החרם הוא על מערכת השפיטה כולה ועל תפקידה בחברה דמוקרטית", הוא אמר.
"מעטים זוכרים, אבל החרם של שר המשפטים החל עוד בימי קודמי, ממלא מקום הנשיא פוגלמן. מזה כשנה וחצי מחרים שר המשפטים את מערכת המשפט, ובכך מחרים את הציבור הישראלי שפונה לערכאות. לאורך תקופת החרם, חזרתי וקראתי לשר המשפטים לשוב לשולחן השיח ואל נתיב שיתוף הפעולה. במעמד הצהרת האמונים שלי לתפקיד נשיא בית המשפט העליון הדגשתי כי 'אנו נכונים להידברות לשיח ולשיתוף פעולה ענייני, ששם את הציבור והשירות לאזרח בראש מעייניו – ואני מקווה כי נפגוש בהקשר זה יד אחות'. על קריאה זו חזרתי מאז בהזדמנויות שונות, אך היא נותרה ללא מענה. לא יד אחות, אלא הפניית עורף.
"סירובו של שר המשפטים להגיע לפגישות עבודה מעכב שורה ארוכה של עניינים מהותיים. בין היתר, שר המשפטים מסרב לקדם הקמת ועדת איתור למינוי נשיא לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד; השר מסרב לקדם הקמת ועדת איתור להמליץ על סגני נשיאים – ובעת הזו חסרים במערכת לא פחות מ-19 סגני נשיאים; השר מסרב למנות שופטים בכירים לבתי המשפט; ולאייש עוד שורה ארוכה של תפקידים הכרחיים.
"מדובר בתפקידים חיוניים לקידום הטיפול בהליכים משפטיים תלויים ועומדים, ולניהול העומס השיפוטי. הנשיאים והסגנים אחראים על הניהול השוטף של המחוז כולו: על חלוקת תיקים, ויסות עומסים בין שופטים, והבטחת פעילותם התקינה של בתי המשפט בשגרה ובחירום. אני תמה: איזו עילה יש להימנע מלמנות סגן נשיא לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים? מדוע להימנע ממינוי סגן נשיא לבית משפט השלום בקריות? מדוע לפגוע בכל ציבור המתדיינים במחוז מרכז, במניעת מינויו של נשיא לבית המשפט המחוזי? חשוב להדגיש: נשיאים וסגני נשיאים אינם רק תארים שניתנים לשופטים – מדובר בגורמים מקצועיים ומנוסים, שמקדמים תהליכים להתמקצעות ולשיפור השירות המשפטי שניתן לציבור. ההימנעות מקידום מינויים כאלה היא חלק מהניסיון לפגוע בעשייתה, בחוסנה ובעצמאותה של הרשות השופטת.
"אזכיר גם את סירובו של השר למנות שופטים עמיתים. מדובר בשופטים שפרשו ומוכנים לחזור למשרתם השיפוטית, כדי להטות כתף ולסייע בעומס העבודה. בשנת 2024 כיהנו במערכת 33 שופטים עמיתים, אשר תרמו תרומה ממשית לקידום שמיעת תיקים ולמתן מענה לציבור. לעומת זאת, בסוף השנה הקרובה ייוותרו רק 16 שופטים עמיתים. כלומר, 17 תקני שופטים עמיתים, שאינם מאוישים עקב סירובו של השר. מי שטוען שמחסור של 17 שופטים 'לא משפיע על האזרח' – או שאינו מבין את העומס העצום על מערכת בתי המשפט, או שהשירות לאזרח פשוט לא מעניין אותו.
לטענתו, "להתנהלותו של שר המשפטים יש תכלית אחת ברורה, אשר עליה הוא הצהיר בעצמו בחודש אפריל האחרון: 'מה שבנו פה בעשרות שנים לוקח זמן לפרק, זה לא נגמר ביום אחד'. הדברים מדברים בעד עצמם".
בסיכום נאומו ביקש עמית לשמור על נימה אופטימית, וציטט מדברים שנשא בכנס הנשיאים וסגני הנשיאים של הרשות השופטת בשבוע שעבר, שבו דיבר על מושג התקווה. "אני רואה בתקווה כלי עבודה – שלי, ושלנו. המשמעות של ניהול מתוך תקווה היא היכולת להסתכל למציאות הקשה בעיניים – להכיר בחסר בכוח אדם, להכיר בעומס, להכיר במתחים – ועדיין לייצר תוכנית פעולה, לשאוף קדימה, לא לוותר".
לדבריו, "אחת המשימות החשובות ביותר בניהול תקווה, היא לוודא שהרוחות הקרות מבחוץ לא יחדרו פנימה. עלינו להקפיד שבית המשפט יישאר 'תיבת נוח' של שפיות. עלינו לייצר בידוד – לא בידוד של ניתוק מהמציאות, אלא בידוד שמגן על התרבות המקצועית והארגונית שלנו. גם כשבחוץ השיח מתלהם – בפנים אנחנו שומרים על השיח מכבד, מכיל ומקצועי. כשבחוץ יש שיח על 'אנחנו והם' – בפנים יש רק 'אנחנו', משרתי ציבור המאוחדים תחת שליחות וממלכתיות".
תגובת לוין, עם האשמה מרומזת בגזענות
שר המשפטים יריב לוין פרסם בעקבות נאומו של עמית תגובה חריפה, שבה טען כי הוא לא מכבד את נשיא העליון מפני שנשיא העליון לא מכבד את הדמוקרטיה. "השופט יצחק עמית, מה חשבת שיקרה כאשר אתה וחבריך, בצו בלתי חוקי, השתלטתם על הוועדה לבחירת שופטים? למה ציפית כאשר מנעתם בדיקה של התלונות החמורות שהוגשו נגדך? מה תיארת לעצמך כשכפיתם על אזרחי ישראל 'נשיא' בית משפט, שרומס שוב ושוב את רוב הציבור?
"אתה שם את עצמך ואת חבריך מעל החוק. לכם הכול מותר. במשך למעלה משנתיים אתה מונע מוועדת הרוגלות לפעול, ועכשיו אתה עושה את אותו הדבר כדי למנוע חקירה בפרשת הפצ"רית. אתה מנהיג תרבות של 'סגור לי ואסגור לך'. אז מה אתה מצפה? שאשתף עם זה פעולה? על בהרב מיארה – אתה מגן. אבל ביטון, בקשי, בן חמו – כולם פסולים אצלך", הוא הוסיף, באמירה שממנה משתמעת האשמה מרומזת בגזענות.
8 צפייה בגלריה
"עמית - תכבד את הדמוקרטיה, ואהיה הראשון שיכבד אותך". שר המשפטים יריב לוין
(צילום: עמית שאבי)
"בכל זאת, היה דבר אחד נכון שאמרת הערב: אני באמת מפרק. אני מפרק לבנה אחר לבנה את מבצר השקר שאתה וחבריך יושבים בו. אבל, אני גם בונה. בונה מחדש את מערכת המשפט כפי שהייתה בימי גדולתה תחת נשיאים כלנדוי ושמגר. השופט עמית, כל פשרה שהוצעה לך דחית בזלזול. אז אני מבקש בכל זאת להציע הצעת פשרה נוספת: תכבד את הדמוקרטיה, ואהיה הראשון שיכבד אותך".
