יש לא מעט משתנים שיכריעו את מערכת הבחירות הקרובה: הריצה המשותפת של המפלגות הערביות, כניסתו הצפויה של עופר וינטר לזירה, המפץ הפוליטי במרכז שטרם הבשיל, ומשתנים רבים נוספים. אבל המשתנה החשוב והקריטי ביותר יהיה אחוז ההצבעה - כמה מצביעים, מכל אחד מהצדדים, יגיעו ביום הבחירות להצביע.
הדרך האפקטיבית ביותר להנעת מצביעים הייתה ועודנה קמפיין הפחדה: מסמנים דמון שאפשר למקד את כל המחנה נגדו, דמון עוצמתי ודורסני שאם לא נכריע אותו בקלפי הוא יכריע אותנו בחיים עצמם. אבל מה עושים כשבצד השני במקום דמון מפחיד יש את חבורת קונילמל? הרי החידלון האופוזיציוני להעמיד אלטרנטיבה פוליטית אחרי האסון הגדול בתולדותינו בארץ ישראל, מאיין את היכולת להפחיד את ציבור המצביעים מפניהם - אתה לא יכול להציג את לפיד, בנט, איזנקוט או גנץ כזאב הרע, ולהיראות אמין באותו הזמן.
כשהאופוזיציה חלשה ולא מפחידה, הולכים על אופציה ב׳, וכאן יש לנו לא רק דמון, כי אם מפלצת של ממש - ברקודה ושמה מערכת המשפט. המהפיכה החוקתית של אהרן ברק חוקקה ונפסקה לפני למעלה מ-30 שנה, וחוץ מכמה פרופסורים למשפט חוקתי ויריב לוין אחד זה לא עניין אף אחד במשך כמעט שלושה עשורים. הרפורמה המשפטית שינתה את המציאות ללא הכר, ובמשך שנה עשרות אלפי אנשי שמאל צעדו והפגינו והציתו שריפות באילון בגרון ניחר מחד, ופאנליסטים וצייצנים מטעם ערוץ 14 ליהגו באכילת ראש מאידך, מבלי שיש לאלה או לאלה מושג ירוק בדקדוקים המשפטיים שבגינם ״קרסה הדמוקרטיה״ ו״בית המשפט חזק מדי״.
מבלי להיגרר לנימי הנימים של הנימוקים המשפטיים - לי אין מספיק בקיאות בנושא, ולכם אין מספיק קשב - מה שנקבע בשנת הרפורמה וקיבל חיזוק עקב כישלון האופוזיציה בשנתיים של המלחמה הוא שמערכת המשפט תעמוד בלב ליבה של מערכת הבחירות הקרובה - כי הקואליציה צריכה לשנע מצביעים, כי מצביעים מגיעים אם מפחידים אותם, וכי אם אין פוליטיקאים מפחידים באופוזיציה נפחיד אתכם עם שופטים.
הראשונים לזהות את המגמה ואת הדמון הם מתמודדי הליכוד בפריימריז. מעקב קרוב אחרי הקמפיינים שלהם אינו מותיר מקום לספק
הראשונים לזהות את המגמה ואת הדמון הם מתמודדי הליכוד בפריימריז. מעקב קרוב אחרי הקמפיינים שלהם אינו מותיר מקום לספק: תקיפת פוליטיקאים מהשמאל - אאוט; תקיפת מערכת המשפט והנשיא עמית - אין. כוכבת סקרי הפריימריז טלי גוטליב והכוכב העולה משה סעדה ומתמודדים נוספים זיהו את הבון-טון של מערכת הבחירות - והם מפליאים במכות, חרצובות וקללות ככל שניתן.
חרם ט״ו בשבט בכנסת הוא הזדמנות מצוינת עבור יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לשפר מיקומים בליכוד, מירי רגב בונה על טקסי יום העצמאות על מנת להביא על ראשו של עמית את מכת ההשפלה שלה, בצלאל סמוטריץ׳ כבר דיבר על דריסה ואיתמר בן גביר מושך בשולי גלימתה של היועמ״שית עד שזו כבר נקרעת.
נבו כהןהערכה מושכלת לגבי העתיד לבוא עלינו בבחירות: על כל נאום נגד יאיר לפיד, יבואו שלושה נגד בג״ץ; על כל ציוץ נגד נפתלי בנט, חמישה נגד היועמ״שית; בסרטונים יככבו החלטות בג״ץ משנות ה-90, תמונות של אהרן ברק ולחשי וודו נגד יצחק עמית. החלטות ממשלה, חקיקה והתנהלות השרים ימוקדו כמעט כולם במאמצים להוביל לעתירות שיכריחו את בג״ץ לפסוק - או בלשון הקמפיין: ״להתערב״ ו ״לשלוט״.
נבו כהן הוא אסטרטג פוליטי. לשעבר יועץ לשר איתמר בן גביר ולרה"מ לשעבר נפתלי בנט
