ב-1 במאי 2019, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יצא ישראל הלוי (תומר טקשה), בן 42, מביתו בבת ים – ונעלמו עקבותיו. אימו, יהודית, הייתה זו שראתה אותו בפעם האחרונה, ומאז היא מחפשת אותו ללא הרף - נקרעת בין תקווה לייאוש.
יהודית, כיום בת 70, מספרת כי "לא היה שום סימן חשוד באותו יום. הוא אמר שהוא יורד למטה לגינה, ואמרתי לו - 'תומר, מה יש לך לעשות ביום השואה בחוץ? הכול סגור'. הוא אמר 'אני יושב בגינה'. הוא לא ילד קטן, לא הייתי יכולה לרוץ אחריו. אז הוא ירד עם 50 שקל בכיס, ואז קרא לי מהמרפסת וביקש שאזרוק לו עט ודף. הוא אהב לכתוב".
שעה רדפה שעה, ותומר לא חזר הביתה. בשעות הבוקר, הגישה האם תלונה במשטרה, והתבקשה לשוב אחרי 24 שעות. כשפרק הזמן הזה חלף, התחילה המשטרה לחפש אחר הבן האובד. אביו של ישראל, גרשון, סיפר בעבר ל-ynet כי ידוע שיום אחרי שבנו יצא מהבית, ב-2 במאי, הוא נסע בקו 25 של "דן", וירד ברחוב המחרוזת בדרום תל אביב - לצורך קניית סמים.
"השוטרים לקחו בגדים שלו, עשו איכון לטלפון שהצביע על אזור התחנה המרכזית בתל אביב, הביאו כלבים לשם - ובלי קצה חוט", אומרת יהודית. "הם לא ידעו לאיזו כיוון ללכת, ובאיזשהו שלב הרימו ידיים. תלינו פלייארים בתחנה המרכזית, בשכונה שלנו ואפילו בירושלים, אבל איש לא פנה אלינו. מאז אנחנו לא יודעים עליו כלום".
ישראל, בנה הבכור של יהודית מבין ארבעה ילדים, התגורר עם אימו עד יום היעלמותו. מאז שהתגרשה, היא חיה רק איתו. אחרי שנעלם, בני המשפחה שינו את שמו מתומר לישראל בעצת רב, אבל בשבילה הוא עדיין "תומר". שם המשפחה השתנה ל"הלוי" אצל כל בני המשפחה, אחרי שגילו שהסב שינה אותו במקור ל"טקשה" בברית המועצות רק כי חשש מאנטישמיות.
יהודית מספרת כי הייתה לבנה ילדות רגילה, אך לדבריה, מצבו החל להידרדר בתיכון: ״כל הילדים היו מעשנים ומשתמשים בסמים, ותומר איתם. היו לו חברים מהשכונה ובנות זוג לאורך השנים. הוא התגייס לצה"ל ורצה לשרת בקומנדו הימי אבל לא קיבלו אותו. אז הוא עשה בעיות ושחררו אותו מהצבא".
כשהיה בן 22, באוקטובר 2004, הוא ישב בגינה מתחת לביתו וביקש סיגריה מעוברת אורח. לדברי האם, "שלושה אנשים קפצו עליו ואמרו לו 'למה אתה מתחיל עם חברה שלנו', התחיל ויכוח ואז מכות ובלגן. תומר שלי דקר אחד מהם. אחרי עשרה ימים מישהי קראה לו למטה שיירד, שהבחורים רוצים לדבר איתו. אני והבת שלי התחננו שלא ילך, אבל הוא התעקש לרדת אליהם. איך שירד - תקפו אותו חמישה. חלקם נפצעו. אחרי עשרה ימים דפקו לי בדלת שלושה שוטרים, שבאו לעצור את תומר. הם אמרו שאחד מהם מת".
בכלי התקשורת פורסם אז כי האירוע התרחש בזמן שניסו לערוך "סולחה" בין ישראל לנרצח, בן 18 מיפו, שלא צלחה. תומר הואשם בהריגת הצעיר ובפציעתם של שלושה מחבריו במהלך הקטטה. הוא ישב שנה במעצר, אלא שאז השופט עודד מודריק קיבל את טענת עורך דינו ירום הלוי להגנה עצמית - וזיכה אותו. כך, לפתע, השתחרר ישראל ממעצר ממושך כשהוא חף מכל אשמה.
האם אומרת כי מאז ששוחרר, בנה נכנס לפחדים וחרדות ולא הצליח לתפקד. "הוא פחד שרודפים ועוקבים אחריו", היא מספרת. "אשפזנו אותו באברבנאל לתקופה, ונתנו לו שם כדורים פסיכיאטריים. במקביל הוא היה משתמש בסמים. כל השילוב הזה דפק לו את המוח לגמרי. הוא היה הולך ליפו וקונה שקית של סם כלשהו בחמישים שקל. זה עלה לו בבריאות. הוא היה הולך לבית החולים וחוזר לבד. הוא לא היה מסוכן, אבל חי בסרטים".
"אחרי שיצא מאברבנאל, כל החברים התרחקו ממנו", מוסיפה האם בכאב. "לרוב הוא היה בבית. אני הייתי בעבודה, אז לא ידעתי מה הוא עושה, אבל ידעתי שהוא משתמש בסמים. אחים שלו גדלו, התחתנו ועזבו, אבל הוא אף פעם לא עזב את הבית. נשארנו אני והוא לבד אבל זה לא הפריע לי, הוא הבן שלי. לא היו בינינו מריבות. מה שהיה מבקש - הייתי מביאה לו. היינו נוסעים קצת לטייל בחיפה ובירושלים, אוכלים במסעדות".
יהודית מספרת כי היא עובדת ניקיון, וכל מה שהייתה מרוויחה הייתה נותנת לבנה, בתקווה שיצליח להשתקם. "בשבילי הוא היה הכול, כל החיים", היא אומרת. "הבן הבכור שלי. אני מתגעגעת אליו, כל הזמן מתפללת שיחזור. כל יום מדליקה נר והולכת לרבנים".
"איפה לא היינו?", ממשיכה האם, "אומרים לי 'הוא חי והוא יחזור', אבל אני מתגעגעת לצחוק שלו ולטמטום שלו. אני אוהבת אותו כמו שהוא, בטוב וברע. הולכת ברחוב ומדברת עם עצמי, חצי בן אדם, חיה-מתה. כשאחיין שלי נפטר, אמרתי לאחותי שאני מקנאה בה, כי יש לה לפחות איפה ללכת לבכות. לי אין, אני באוויר. הגעתי למצב כל כך מכוער. הלוואי שהייתי יודעת מה קרה לו".
האם בת ה-70 ממשיכה לעבוד בכל בוקר, ובלילות נוטלת כדורי שינה כדי להצליח להירדם. "אני חיה לבד וצריכה לפרנס את עצמי", היא אומרת. "אני צריכה לאכול ולשלם מיסים. הכול עליי. אני לא מאחלת לאף אמא את מה שאני מרגישה. וכבר אין לי תקווה כמו פעם שהוא יחזור".
החלומות, בכל זאת, לא מרפים ממנה. "אני חולמת ומדמיינת כל הזמן שהוא דופק לי בדלת, ולא יודעת מה לעשות", היא מספרת. "אני יושבת במרפסת ורואה בחורים בגינה, ויום אחד ראיתי הומלס לוקח בקבוק מהפח ואמרתי שזה הוא. ירדתי בריצה ארבע קומות, ובסוף זה לא היה הוא, אז עליתי הביתה באכזבה. החיים שלי זה סרט".
"אני מתגעגעת אליך תומר", אומרת האם. "החלום שלי לפני שאני אעצום את העיניים זה לראות אותך, לדעת אם אתה חי או מת, כדי שאוכל למות בשקט. רק שאדע את זה".
כשיצא מהבית, היה מבנה גופו של ישראל הלוי מלא. גובהו 1.79 מטר, והוא היה בעל שיער שחור קצוץ עם מעט שיבה. עיניו חומות, והוא הרכיב משקפי ראייה. כל היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש לפנות למוקד 100 של משטרת ישראל או למשטרת מרחב איילון בטלפון 03-5555222/6.
