שלוש תמיד היו אהבותיו: המשפחה, החברים ובעלי החיים.
אתחיל בבעלי החיים – איש ממכריו הרבים לא הופתע, שכשהכול מסביב בוער ומתפוצץ, צ'רצ'יל הולך לטפל בסוסות האהובות שלו. הוא אהב חיות והחיות אהבו אותו – סוסים, כלבים, פרות וכל השאר. הוא היה מומחה גדול וידע כל מה שאפשר לדעת על הזנה וטיפול בבעלי חיים, אבל היתרון העיקרי שלו היה האהבה הגדולה אליהן – הן מרגישות ויודעות מי אוהב אותן ומשיבות אהבה. מפאת כבודו של צ'רצ'יל, שהיה כמו אח גדול בשבילי, ומפאת כבודן של הסוסות האומללות, שנבזזו על ידי המחבלים והאספסוף ונלקחו לחאן-יונס, לא אכביר במילים על איכותן של הבהמות שלו. הוא אהב אותן, וזה מה שחשוב.
על חברים - במשך תשעה חודשים אחרי שהנבלות רצחו לנו אותו ליד הסוסות, עמדה האורווה שוממה. לחברים של צ'רצ'יל זה הספיק והוחלט לעשות מעשה. הם, יחד עם בני המשפחה ועם אנשי ניר עוז, שיפצו את האורווה. שפי החבר הנאמן הביא סוסה וסוס ממרום גולן, אריאל (כבודו) הוסיף סוסה משלו, והסוסה של שפי כבר המליטה סייח נחמד. ככה שעכשיו בקצה השני של הקיבוץ, שוב נשמעות צהלות סוסים – ויסלחו לי אלוהים והמנוח, אבל איכות הסוסים בניר עוז השתפרה מאוד.
חבורת הרוכבים של צ'רצ'יל, שאיתם רכב עשרות שנים, ממשיכה לרכב. בין האוכפים, הראשיות, החבלים ושאר ציוד הרכיבה שלוקחת איתה החבורה, נוסף עוד משהו – תמונה של צ'רצ'יל. הם לא יוצאים בלעדיה. גם למסעות הרכיבה בחו"ל התמונה מצטרפת, החבר'ה פשוט לא מוכנים לוותר עליו. וכשהם יושבים סביב שולחן במסעדה אחרי יום ארוך של רכיבה, על כיסא במקום המרכזי מונחת תמונתו של צ'רצ'יל. כמי שמכיר אותו לגמרי לא רע, אני קובע בביטחון מלא שהתמונה לוגמת הרבה פחות מהמקור, ובעיקר אוכלת הרבה פחות. האיש ידע לאכול ואהב לאכול. תאמינו לי, אני בא ממשפחה שמפורסמת ביכולת הזו.
משפחה - צ'רצ'יל אהב את דפנה אשתו, אהב את נועה, דני ונילי ילדיו, והיה כל כך גאה בהם. הנכדים פשוט המיסו אותו. הוא לא היה דברן גדול ואין לי מושג כמה אתם, בני משפחתו שמעתם זאת (בכל זאת, קיבוץ, השומר הצעיר, לינה משותפת). אני שמעתי הרבה. אתם הייתם בליבו ואתם בליבנו. אני וכל החברים אוהבים אתכם ואנחנו איתכם תמיד.
בית הקברות של ניר עוז גדל מאוד בחטף ושלא בדרך הטבע. הרוצחים היו שעות בקיבוץ באין מפריע, וכשסיימו פשוט הלכו. הם לא פגשו כאן את צה"ל. הקיבוץ הופקר, אין דרך אחרת לתאר זאת. ניצחון הוא לא דיבורים וסיסמאות ריקות מתוכן, ניצחון אמיתי הם שדות מעובדים עד הגבול, ילדים משחקים על הדשא, וצהלת סוסים באורווה. ובעיקר, כולם חוזרים הביתה, בני המזל למשפחתם, והאחרים כמו צ'רצ'יל שלנו, לקבר ישראל.
חקלאות ישראלית, פרות וסוסים, רכיבות עם לגימות וגם עם כמה ביסים, זה מה שהחבר שלנו אהב, ואת זה נמשיך לעשות.
