במשך שנים הזהירו אותנו שהרובוטים באים. דמיינו מכונות דמויות אדם שצועדות למשרדים, יושבות ליד המחשב במקומנו. לא קרה.
2026 התחילה והמהפכה נראית אחרת לגמרי. אין אבטלה המונית בן לילה. יש משהו אחר, סדק שמתחיל להיפתח בשוק העבודה הישראלי, ישר באמצע. יש מעצבים גרפיים שמרוויחים היום 25 אלף שקל בחודש יותר מהקולגות שלהם. יש כותבי תוכן שעדיין מתחבטים אם כדאי להם ללמוד את הכלים החדשים בכלל. ההבדל ביניהם? לא כישרון ולא ניסיון. מי אימץ את ה-AI ומי עדיין מסתכל מהצד.
הסדק שאי אפשר לראות במספרים
כן, במבט על המספרים נראים יציבים. אין קטסטרופה. אפשר להמשיך לישון בלילה. אבל בתוך המספרים היציבים מסתתרים שני שינויים חדים: ירידה בכמות המשרות הזוטרות, אלה התפקידים שבוגרים טריים נכנסים אליהם בלי ניסיון, עושים את העבודה השחורה, לומדים את המקצוע מלמטה. עכשיו? הרבה מהעבודה הזו עוברת ל-AI. ופתאום יש דור שלם שמגלה יותר ויותר דרישות מוזרות במודעות דרושים. פתאום גם מזכירה צריכה “ניסיון בכלי AI”. מה שהיה פעם יתרון נחמד הפך לתנאי סף. ומי שלא קלט את זה עדיין, עומד להבין את זה בדרך הקשה.
מלכוד היעילות
בבית קפה בהרצליה, לפני שבועיים, ישב מולי מנהל פיתוח. קוראים לו יובל. עשרים שנה בתעשיית ההייטק. ילדים, משכנתא, אופציות שהפכו לנייר. הוא הזמין אספרסו כפול, כמו תמיד, אבל משהו בו השתנה.
"את יודעת מה הבעיה?" הוא אמר. "אני לא מבין למה הם עדיין צריכים אותי".
הוא לא פוטר. עדיין לא. אבל הוא רואה את הסימנים. הצוות שלו הצטמצם. משימות שפעם לקחו שבוע נגמרות ביומיים. יובל הוא לא טיפוס שמפחד. הוא שרד את משבר הדוטקום, את 2008, את הקורונה. תמיד היה עבודה למי שיודע לכתוב קוד. תמיד. עד עכשיו.
מה שקרה בשנתיים האחרונות הוא "מלכוד היעילות". אם פעם צוות פיתוח היה זקוק לעשרה ג’וניורים כדי לכתוב קוד בסיסי, היום סניור אחד עם סוכן AI עושה את אותה עבודה בחצי מהזמן. התוצאה? שוק הג’וניורים בישראל נכנס לקיפאון. אנחנו רואים ירידה חדה בביקוש למתכנתים מתחילים, לאנשי שירות לקוחות ולכותבי תוכן בפורמט המסורתי. האיום האמיתי הוא לא שהמכונה תחליף אותך. זה שהעובד לידך, הזה שכן למד להשתמש בכלים, יעשה עכשיו את העבודה של עשרה אנשים. אז המעסיק צריך רק אחד מתוך ארבעה. נחשו מי נשאר בחוץ.
35% מחברות ההייטק כבר פיטרו. הם קוראים לזה "התייעלות"
נתון חם מהתנור מתוך סקר המעסיקים של רשות החדשנות וצבירן לבחינת השפעות הבינה המלאכותית על שוק העבודה 2026: 35% מחברות ההייטק דיווחו על פיטורים בחצי השנה האחרונה. הם קוראים לזה התייעלות.
לפני שנתיים שוחחתי עם מנהל בכיר בחברת תוכנה. הוא סיפר שהמהנדסים שלו מספיקים לעשות ביום מה שפעם לקח שבוע. שאלתי אותו מה זה אומר לגבי מספר המהנדסים שהוא צריך. הוא שתק. “זאת שאלה שאני מנסה לא לחשוב עליה,” אמר בסוף. עכשיו, שנתיים אחרי, הוא כבר לא יכול להימנע מלחשוב.
לא רק בהייטק
אבל השינוי אינו מוגבל למתכנתים בלבד. ה-AI חודרת לכל שדרות המשק הישראלי: בנקאות, קמעונאות ותעשייה. אנחנו לא נמצאים ב”סוף העבודה”, אלא ב”סוף העבודה כפי שהכרנו אותה”. השוק עובר "ריבוט" כואב, שבו הגדרות התפקיד הישנות מתפרקות.
כשמסתכלים מקרוב, הביקוש בשוק מתפצל לשני קצוות. מצד אחד עבודות שירות, תפעול ומכירות, כאלה שהמשק תמיד צריך. מצד שני תפקידים חדשים שמוגדרים סביב AI, כאלה שלא היו כאן לפני רגע. ובאמצע, האזור שהיה פעם “המסלול הבטוח” של הרבה עובדים, נשחק. לא בבת אחת. בקצב איטי מספיק כדי שאפשר יהיה להתעלם ממנו, ומהיר מספיק כדי שאנשים ירגישו שהוא כבר מתרחש.
הפער הזה הוא לא רק כספי, הוא מהותי. אנחנו עוברים מכלכלה של "מה אתה יודע לעשות" לכלכלה של "כמה טוב אתה יודע להפעיל את מי שעושה"
מה שבאמצע נשחק
פגשתי בשבוע שעבר עורכת דין צעירה. שנה אחרי ההתמחות. היא סיפרה שבמשרד שלה קיצצו את צוות המתמחים. המערכת כותבת את הטיוטה הראשונה, היא אמרה. אני רק מתקנת. לפעמים אני לא בטוחה למה הם צריכים שאני אתקן.
היא צודקת. אם היא רק מתקנת, היא חלק מהמכונה. אם היא מנהלת אסטרטגיה משפטית, היא המפעילה. ההבדל הזה, הקטן לכאורה, הוא כל הסיפור.
וזה לא נשאר רק במשרדי עורכי דין. יש משהו שמתחיל להצטבר בשקט סביב מי שסיימו עכשיו אוניברסיטה. בוגרות ובוגרים עם תארים טריים, כאלה שעשו "הכל נכון", מגלים שהדלת הראשונה קשה יותר לפתיחה. המשרות הזוטרות בטכנולוגיה, בייעוץ, בפיננסים, נעלמות ראשונות או מתכווצות. אלה בדיוק המשימות שהמכונה עושה הכי טוב: קידוד בסיסי, ניתוח נתונים ראשוני, כתיבת דוחות, סיכומים, מצגות.
רפואה מתקדמת מבוססת AI
אילון מאסק אמר לפני זמן מה שרובוט “אופטימוס” ינתח טוב יותר מכל מנתח אנושי. אנשים צחקו. אבל כבר היום רובוטים מבצעים פעולות אוטונומיות ברקמות רכות. הרופא של 2026 כבר לא חייב להיות האיש עם ידי הזהב. הוא יותר ויותר מפקח שיושב מול המסכים. האבחון הפך לבעיית נתונים. הניתוח הפך לבעיית דיוק.
ממשלת ישראל חייבת להתעורר. אנחנו צריכים רפורמה בחינוך. ללא השקעה מאסיבית בהכשרות טכנולוגיות למגזרים הלא-טכנולוגיים, הפער החברתי בישראל יהפוך למכתש שאי אפשר לגשר עליו
אנחנו מבינים היום שהבינה המלאכותית יכולה להיות רופא מצוין במשימות שגרתיות ועורך דין מצוין בחוזים סטנדרטיים, בזכות היכרות עמוקה עם נתוני עבר. ברגע שהנתונים מטעים או חסרים היא מועדת, ולעולם אינה ממציאה את הדבר הבא. היא כלואה בסטטיסטיקה של מה שכבר היה.
האקדמיה חייבת להשתנות
מודל התואר של ארבע שנים נבנה לעולם אחר. ישן. צריך תארים קצרים וממוקדים. פחות תיאוריה, יותר שאלות.
הפירמידה הארגונית הישנה קורסת. במקומה עולה מבנה של מחט. אדם אחד, מצויד בסוכנים אוטונומיים, שמחזיק בבעלות על הלוגיקה ועל התוצאה. חברות של אדם אחד שמקימות מוצרים גלובליים תוך שבועות. זה לא חזון עתידני. זה קורה עכשיו.
למה הפריפריה תשלם את המחיר הכבד ביותר
וכאן נכנסת הפריפריה, לא כסיסמה אלא כמציאות. לא מדובר רק במרחק גיאוגרפי. מדובר גם במרחק של גישה להכשרה, לרשת קשרים, למעסיקים, וליכולת לעשות “קפיצה” כשמשהו משתנה. כשאין מסלולי הכשרה מחדש זמינים, כשאין גשר אמיתי בין לימודים לעבודה, מי שמשלם ראשון הוא מי שיש לו הכי פחות מרווח לטעות.
ממשלת ישראל חייבת להתעורר. אנחנו צריכים רפורמה בחינוך. ללא השקעה מאסיבית בהכשרות טכנולוגיות למגזרים הלא-טכנולוגיים, הפער החברתי בישראל יהפוך למכתש שאי אפשר לגשר עליו.
מה הערך שאנחנו מביאים כבני אדם
האיש מהרצליה סיים את הקפה. הוא אמר שהוא לא מפחד רק מהפיטורים. מעבר לכסף, ישנה בעיה עמוקה יותר: משבר הזהות והכבוד האנושי. העבודה היא מקור לזהות, ואנשים עלולים לאבד לא רק את פרנסתם אלא את הערך העצמי והכבוד שהם שואבים מעבודתם. אובדן משרות המוני ייצור טלטלה חברתית שאי אפשר לפתור רק באמצעות קצבאות או העברת כספים. בלי תחושת נחיצות ותרומה, החברה תעמוד בפני שבר נפשי חסר תקדים.
זו שאלה שעומדת עכשיו מול רבים. מה הערך שאנחנו מביאים, שהמכונה לא יכולה להביא.
מה ישראל צריכה לעשות עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי
מדינות כמו ישראל, שמתגאות בתעשיית הייטק חזקה וב”ראש יהודי” שממציא פטנטים, חייבות להוביל את המהלך הזה ולא רק להיגרר אחריו. זה מתחיל כבר בבתי הספר. הגיע הזמן שקורסי AI יהיו חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים, בדיוק כמו מתמטיקה או אנגלית. במקביל, המדינה חייבת לתמוך באוכלוסיות המוחלשות שחשות את האיום מקרוב, ולקדם רגולציה חכמה שמגנה על זכויות העובדים מבלי לעצור את החדשנות.
אם נבחר להתעלם מהסיכונים, אנחנו נשלם מחיר חברתי כבד ששום צמיחה כלכלית לא תוכל לכסות. מה שנדרש מאיתנו עכשיו זו “אנושיות קיצונית”: אמפתיה, שיקול דעת מוסרי ויכולת לקבל החלטות במצבים של אי-ודאות מוחלטת. אלו הכישורים שלא ניתנים לאוטומציה.
נפרדים מהעובד הממוצע
אבל אנחנו גם חוגגים את לידתו של דור חדש. אל תנסו להיות רובוטים יעילים. בזה הפסדתם מראש. תהיו בני אדם: תהיו יצירתיים, תהיו ביקורתיים. העתיד בסוף תלוי בנו.
קרן שחרהבינה המלאכותית היא כלי עבודה עוצמתי, אולי הכי עוצמתי שיצרנו אי פעם, אבל היא כלי, לא גורל.
אסיים עם המשפט הקבוע. נכון לדקות אלו ה-AI אולי לא יגנוב לכם את העבודה, אבל אדם שיודע להשתמש בו טוב מכם בהחלט כן.
קרן שחר היא מדריכה לשימוש בבינה מלאכותית יוצרת
