במשטרה מבטיחים "לגרוס" את ארגוני הפשיעה, מכריזים על מבצעים עם שמות תקיפים ומציגים תפיסות נשק וכסף מזומן. אבל ביישובים הערביים יש משפחות שמבחינתן המדינה כבר הפסידה: קרוביהן שיתפו פעולה עם רשויות האכיפה, הפכו לעדי מדינה בתיקים פליליים חמורים - ומאז הן חיות בפחד מתמיד. חלקן מוקפות באבטחה, אחרות נמלטו למקומות מסתור, וכמה מהן כבר שילמו מחיר דמים.
שלשום (שלישי) נרצח ביריות גבר בן 67 מטמרה, בעת שהיה בדרכו לעבודה בכביש 70, סמוך ליישוב כאבול שבגליל המערבי. במשך חודשים, לפי בני משפחתו, ספגה המשפחה איומים בשל העובדה שקרוב משפחה משמש עד מדינה נגד ארגון פשיעה. בבית הוצבה אבטחה כבדה, אך בני המשפחה טוענים כי העבריינים הצליחו לעקוב אחר התנועות, לזהות את רגע היציאה - ולפגוע בו בכביש מרכזי, לעיני נהגים.
קרוב משפחה אמר ל-ynet: "העד הזה הכניס את כולנו לאותו בור, והחיים שלנו הפכו למאוימים. רבים מבני המשפחה קיבלו איומים. נכון שהמדינה הציבה אבטחה כבדה סביב הבתים שלנו, אבל החיים של מי שנמצאים בכלא טובים יותר משלנו". לדבריו, "ארגוני פשיעה עובדים יותר חזק מהשב"כ".
קרוב המשפחה הוסיף כי הקורבן נשאר בבית במשך חודשים מחשש לחייו, אך בימים האחרונים ביקש לשוב לשגרה. "הוא אמר, 'אני לא יכול להמשיך לחיות כך, רוצה לחזור לעבודה. אני לא מדבר עם העד. ביקשנו ממנו שלא ייצא, אבל הוא התעקש - ובסופו של דבר נורה למוות בכביש 70. זה מוכיח שהעבריינים עוקבים אחרינו לפרטי פרטים, יודעים את תנועות המשטרה והמאבטחים ומקבלים מידע שוטף על כל צעד שלנו".
קרוב משפחתו של הנרצח מטמרה: "הוא לא רצה למות כמו זבוב"
כשבני משפחות של עדים ומתלוננים הופכים למטרות, והמסר של ארגוני הפשיעה ברור - מי שישתף פעולה עם המדינה יסכן גם את קרוביו - ההשוואה למקסיקו כבר לא נשמעת כמו דימוי מוגזם, אלא כמו אזהרה מפני אובדן הרתעה. דפוס הפעולה במדינה שבמרכז אמריקה דומה: ארגוני פשיעה מטילים אימה לא רק על יריביהם - אלא גם על עדים, מתלוננים ובני משפחותיהם - במטרה להרתיע מפני כל שיתוף פעולה עם הרשויות.
"העד במקום בטוח, אנחנו משלמים את המחיר"
הרצח בטמרה אינו מקרה בודד. גם זיאד אבו נאג'י, בשנות ה-60 לחייו מנצרת, נרצח לפני כחודשיים בבית העסק שלו לתיקון כלי רכב שפעל מתחת לביתו, לאחר שקרוב משפחתו הפך לעד נגד ארגון פשיעה. מקורבים למשפחה אמרו: "ציפינו שאחד מבני המשפחה ישלם בחייו. הם רצחו את האדם הכי טוב והכי נקי במשפחה. איננו שוללים פגיעה באחרים".
לדבריהם, "העד נמצא במקום בטוח, בעוד בני המשפחה והקרובים משלמים את המחיר. אף אחד לא מספק לנו הגנה, והחיים שלנו הפכו למאבק יומיומי בין חיים למוות. חלק מבני המשפחה עזבו את נצרת ועברו להתגורר במקומות מסתור, אך גם שם ארגוני הפשיעה ממשיכים לחפש אחריהם".
זיאד אבו נאג'י וזירת הרצח. "ציפינו שאחד מבני המשפחה ישלם בחייו"
באזור הצפון נרצח לפני כמה חודשים אדם נוסף, לאחר שקרוב משפחתו הפך לעד נגד ארגון פשיעה. קרוב משפחה סיפר: "אנחנו אפילו לא יכולים לדבר עם כלי התקשורת מחשש לחיינו, ונאלצנו לקצר את ימי האבל והניחומים כדי שלא נהפוך למטרה".
המכנה המשותף, לפי המשפחות, ברור: ההחלטה לשתף פעולה עם המשטרה ועם הפרקליטות אינה מסכנת רק את העד עצמו. היא עלולה להפוך גם את הוריו, אחיו, דודיו ובני משפחתו הרחבה למטרות. עבור ארגוני הפשיעה, המסר הוא פשוט ואכזרי: מי שמעז לדבר עם המדינה - כל סביבתו תשלם.
לפני כמה ימים נורו למוות ביישוב בוקעאתא מרוואן אבו שאהין וחברו סעאדה סעאדה. לפי גורמים שונים, אבו שאהין סירב לשלם פרוטקשן והתלונן במשטרה לאחר שקיבל איומים - אך בסופו של דבר נורה למוות. קרוביו הדגישו כי מבחינתם טרם התברר הרקע לרצח, וכי הם אינם מצביעים על אדם מסוים.
מימין: סעאדה סעאדה ומרואן אבו שאהין. אבו שאהין סירב לשלם פרוטקשן, התלונן במשטרה - ונורה למוות
גם בטייבה אירע בעבר מקרה דומה: צעיר הפך לעד נגד ארגון פשיעה מג'לג'וליה, וזמן קצר לאחר מכן נרצח אחיו. בני המשפחה קשרו בין הרצח לבין שיתוף הפעולה עם המשטרה.
במציאות הזו, נשאלת השאלה מי יסכים לשתף פעולה עם רשויות האכיפה, אם המדינה אינה מצליחה להגן על בני משפחתו? מי יתלונן על סחיטה באיומים, מי יעיד נגד רוצחים ומי יסייע לפענח תיקי פשיעה חמורים - אם ארגוני הפשיעה מצליחים להגיע גם למעגלים שסביבו? הפחד הזה הפך לאחד הכלים המרכזיים של ארגוני הפשיעה. לא רק רצח, ירי והצתות - אלא הטלת אימה על משפחות שלמות.
המבצעים מתחלפים, הפחד נשאר
רק לפני כחודש הכריז המפכ"ל, רב-ניצב דני לוי, על מבצע "רשת ברזל" נגד ארגוני הפשיעה. "נגרוס אותם ונפגע בהם אחד אחד", אמר. אלא שבשטח, עבור משפחות שמוקפות באיומים ומאבטחים, המילים האלה נשמעות רחוקות מאוד מהמציאות.
המפכ"ל לצד השר לביטחון לאומי בן גביר. תחושת הביטחון הולכת ונשחקת
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בשנים האחרונות הכריזה המשטרה על שורה של מבצעים למאבק בפשיעה: "בלימת חירום", מבצעי אכיפה בלוד וברמלה, וכעת "רשת ברזל". בכל פעם הוצגו יעדים, תפיסות נשק, מעצרים ופעולות מודיעיניות. אבל מספר הנרצחים בחברה הערבית ממשיך לטפס, ותחושת הביטחון של המשפחות שמסייעות למדינה דווקא הולכת ונשחקת.
מתחילת השנה נרצחו 133 בני אדם בחברה הערבית. מאחורי המספר הזה יש לא רק זירות רצח ותיקים פליליים, אלא גם מסר מסוכן: המדינה מבקשת מאזרחים לעזור לה להילחם בארגוני הפשיעה - אבל אינה מצליחה תמיד להגן עליהם ועל משפחותיהם לאחר מכן.
פורסם לראשונה: 23:00, 24.06.26
