שלושה ימים עברו מאז שעופר קלדרון (54) שוחרר משבי חמאס. האח ניסן, מהקולות הבולטים במאבק לשחרור הישראלים והזרים שנחטפו לעזה בטבח 7 באוקטובר, עדיין מתרגל למעמדו החדש - משפחת שב. "התחושות שלנו הן טובות מאוד", אמר הערב (שלישי) ניסן. "ניצחנו, ניצחנו במאבק. עופר פה, עופר חי, עופר חזר לילדים שלו וחזר אלינו".
הריאיון עם ניסן קלדרון
(צילום: עידו ארז)
הפגישה עם עופר, אחרי 484 ימים שאותם הוא שרד בעזה, הייתה מרגשת במיוחד. שני האחים התפרקו בבכי זה בזרועותיו של זה, אבל הייתה מתובלת בהומור האופייני לשניהם. "היה לי בראש איזשהו טקסט, דברים שתכננתי שאגיד כשאראה אותו, אבל האנרגיות של המפגש השכיחו ממני את הכול", סיפר ניסן. "פשוט התחבקנו, בכינו, עברה אנרגיה מטורפת בינינו, דופק בשמיים".
הוא הוסיף: "אני חושב שאם היו שמים עליי באותה שנייה מד לחץ דם, הוא היה מפוצץ את הקפסולה. הרגשתי שזה הניצחון האמיתי, עמדתי במשימה שלקחתי על עצמי - להחזיר את עופר הביתה, חי, שלם. לא הפתיע אותי שהיה בזה הומור, עופר הוא איש מאוד הומוריסטי. מילדות היינו שטותניקים. זה כנראה מה שעושה אותנו מיוחדים, כי אנחנו כל דבר לוקחים לקיצון של הצחוק, גם את הטרגדיות - זה עופר".
ניסן סיפר כי במהלך תקופת השבי הארוכה, עופר כלל לא היה מודע לעוצמת המאבק. לדברי האח, "הוא לא ראה טלוויזיה, לא ראה חדשות, לא שמע רדיו. אבל אנחנו עשינו את הכול כי לא ידענו אם הוא שומע או לא, ורצינו להעביר לו ולכל החטופים מסר - שאנחנו נאבקים להחזיר אותם הביתה".
המפגש המטלטל של עופר קלדרון עם ילדיו
(צילום: עומר מירון / לע"מ)
את מרבית הזמן בשבי העביר עופר לצד ירדן ביבס, חברו מקיבוץ ניר עוז ששוחרר גם הוא בשבת במסגרת הפעימה הרביעית של עסקת החטופים הנוכחית. "רוב החטופים הכירו האחד את השני מלפני, הם לא זרים האחד לשני. המשפחות מכירות האחת את השנייה והפכו למשפחה גדולה", הסביר ניסן. "לא אכנס לפרטים על הקשר הספציפי של עופר וירדן, אבל התמיכה של כולם קשורה האחד עם השני".
ניסן אמר עוד: "התמיכה קשורה גם לשבים מהעסקה הקודמת שנותנים חיזוקים, והם צריכים את החיזוקים האלה. הם צריכים את שאר האנשים ששם - פה. במקרה כזה גם להם יהיה הרבה יותר קל להחלים, להשתקם ולהתחזק. השיקום הוא משותף ובלעדיהם זה לא יקרה, ולהם שם במנהרות אין לזה זמן יותר".
"המשפחה המורחבת נלחמה דקה-דקה"
שניים מהשבים בעסקה הקודמת בנובמבר 2023 היו ילדיו של עופר - סהר (18) וארז (13). לאורך כל המסע של משפחת קלדרון, שבו יקיריו פעם אחר פעם כי על האמירה ששיקום הילדים לא יוכל להתחיל ללא אביהם. "הניצחון הכי גדול של סהר הוא שההבטחה שלה לאבא שלה מומשה, עופר פה", אמר ניסן.
הוא ציין עוד: "עופר ביקש ממנה שתיאבק, שהוא לא רוצה למות שם, והיא הצליחה. הוא חי ונושם איתנו בישראל. זה הניצחון של סהר, והניצחון שלי ושל שרון ושל כל משפחת קלדרון המורחבת שנלחמה דקה-דקה ושעה-שעה. סהר סגרה מעגל בתמונת ניצחון, וזה הניצחון הכי גדול שיש".
כעת מחכה המשפחה לתמונת ניצחון נוספת - חגיגת בר המצווה של ארז, והפעם עם אביו. באוקטובר האחרון, שנה לאחר שנחטף, עלה ארז לתורה בבית הכנסת בשכונת כרמי גת, מקום מושבה הזמני של קהילת קיבוץ ניר עוז. הדוד ניסן עמד אז לצידו של ארז, ועכשיו הוא מקווה לחזור לבית הכנסת ולעשות את הטקס כמו שצריך, כשעופר עומד לצד הבן.
"זה הדבר הראשון שנעשה ברגע שנוכל, שאבא שלו איתו ולא דוד שלו", הבטיח ניסן. "זה הדבר כמעט הכי חשוב לי, לארז ולעופר - לעשות את הטקס היהודי הכי חשוב, הכי מבגר שיש. משם נוכל להמשיך רק לצמוח, לחזור להיות משפחה מלוכדת שאין כמותה. אין כמו משפחת קלדרון, אנחנו כוח אנרגטי ביחד. אנחנו לא נהיה אותו הדבר, אנחנו אנשים אחרים, אבל עם הרבה עבודה אנחנו מחכים כבר להיות 'אנחנו'. עופר יחזור לטייל, לדוג להטיס טיסנים, ולהיות חי. בדיוק כפי שהיה לפני 7 באוקטובר".
למרות הדרך הארוכה שמצפה למשפחה, ניסן מתקשה להוריד את החיוך מהפנים. אבל גם לו ברור שהמסע לא יכול להיות מושלם בלי חזרתם של אלו שנותרו מאחור. "כמו שאני שמח, אני רוצה שכולם יהיו שמחים", אמר ניסן. "כל בני המשפחה החדשה שלי, משפחת החטופים, צריכים להיות שמחים ולקבל את האהובים שלהם לחיבוק בבית.
"לכן זה לא הסתיים ולכן אסור לשקוע וצריך להמשיך. גם את עופר מעסיק מאוד שיש עוד אנשים שם, אנשים שהם בתופת. חברים שלו מהקיבוץ וגם חברים שלו מהיומיום. אנשים שהוא חי איתם במשך שנים, וחשוב לו להציל אותם. כבר שלושה שבועות אנחנו מצילים אנשים, אז חייבים להמשיך להציל אותם".
לסיכום דבריו אמר ניסן: "אני רוצה להודות לכל האנשים, למשפחה, לשרון, לילדים שלי, להדס, לשמי, לאייל, ליעל, ליפעת, למשפחת דן, לעם ישראל שלא עזב אותנו ובא לכיכר ולבגין ולשאר המקומות שבהם היו עצרות. המלחמה שלנו היא לא פוליטית, המלחמה שלנו היא הצלת חיים. חשוב מאוד להבהיר לכל מקבלי ההחלטות לא לעצור לרגע, להביא את כל האנשים האלה לפה. אנחנו רוצים את כולם בבית, גם שהחיילים יחזרו סוף-סוף, ואולי אז נחזור לשקם את עצמנו ולהיות אנשים חדשים".
