השינויים העמוקים שמתרחשים מעבר לקו הירוק מייצרים שינוי מהותי באורח החיים ביהודה ושומרון - המבט על חצי מיליון תושבים ביו"ש ועל ההוויה היומיומית שלהם כבר לא מתבצע אך ורק דרך הפריזמה של בניית יחידות דיור, משפחות שכולות שנפגעו בפעולות טרור או באירועי פשיעה לאומנית - אלא מזוויות של שגרת חיים רגילה, כזו שמוכרת לרוב האזרחים בישראל. הדבר בא לידי ביטוי בהתפתחות בתחומים הנוגעים לתרבות, ספורט ופנאי. בנוגע לעולם התרבות, ההתפתחות המהותית בתחום התרחשה בשנה שעברה, עם השקתו של "תיאטרון השומרון", התיאטרון הרפרטוארי הראשון ביו"ש.
פרמיירת ההצגה "חלום זבוטינסקי" בניו יורק
(צילום: אוהד קב)
הדרך להקמת המיזם לוותה בחבלי לידה לא קלים - הרעיון החל להתגלגל לראשונה לפני כשלוש שנים ובסופו של יצא לפועל בזכות הדחיפה של ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן ובזכות התרומה המקצועית של מנהלת התיאטרון חתונה קיפניס ושל המנהל המקצועי, השחקן נתי רביץ - שעבר בשנים האחרונות להתגורר בשומרון. טבח 7 באוקטובר אמנם גרם להאטה משמעותית בתהליך, אך לא מנע את הקמת המיזם.
"זה התחיל בשיחת טלפון באמצע היישוב עלי זהב", נזכרת קיפניס, "הייתי בהרצאה לבנות באולפנה ולא הבנתי איך אין פה תיאטרון. התקשרתי לחברי הטוב נתי רביץ והחלטנו ללכת על זה". השניים הגיעו לפגישה עם שר התרבות מיקי זוהר שהציע להם לפנות ליוסי דגן על מנת לנסות ולקדם את המהלך. דגן מצידו הסביר כי החליט ללכת על המיזם מכיוון ש"היינו חייבים לצאת מהקופסה כדי שדברים יקרו והשומרון ייכנס לשיח". מי שביצעו את המדיניות של דגן בעניין הקמת התיאטרון הן מנהלת אגף היישובים במועצת שומרון רחלי ליבמן ומנהלת תחום התרבות בשומרון הדס ארנרייך.
"תיאטרון השומרון משתלב במהפכה ההתיישבותית. הקמנו קרן קולנוע בתמיכה של משרד התרבות שהיא קרן מובילה בתחום. אליצור שומרון בכדורסל עלתה בתוך שנים ספורות לליגה הלאומית - וכעת גם תיאטרון השומרון יהפוך לאחד המרכזיים בישראל", אמר דגן.
"השומרון - פריפריה שהוזנחה תרבותית"
בשבוע שעבר רשם התיאטרון ציון דרך – כשהציג בניו יורק את ההצגה "חלום ז'בוטינסקי". העוסקת בקורות חייו של אחד מהוגי הדעות החשובים בהיסטוריה הציונית. המיקום שבו נערכה ההצגה סמלי במובנים רבים – ניו יורק היא העיר בה הלך זאב ז'בוטינסקי לעולמו לפני 85 שנה וגם העיר שבחרה לאחרונה בזוהראן ממדאני הפרו-פלסטיני לעמוד בראשה. ההצגה, בכיכובם של נתי רביץ וניצן זיצר, היא הראשונה אותה העלה התיאטרון במדינה זרה.
גם הרשויות בתפוח הגדול נערכו באופן מיוחד לאירוע, ומאחורי הקלעים נוהלה רשימת המוזמנים מתחת לרדאר. מסיבות ביטחוניות, הצופים והמוזמנים קיבלו הודעה על המיקום הסופי שבו תיערך ההצגה רק שעות בודדות לפני תחילתה, וניידת משטרה הוצבה באזור תוך שהכניסה לאולם לוותה בבידוק ביטחוני קפדני במיוחד. מי שפעלו להבטיח את קיום ההצגה כסדרה הם הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק אופיר אוקוניס ושר התרבות מיקי זוהר.
"כשאתה אומר את המילה 'שומרון' יש הרבה אנשים שמעקמים פרצוף בברנז'ה. לא כולם רוצים לספר את הסיפור שלהם. אני חטפתי על זה"
את המחזה עצמו כתבה צבייה הוברמן בשיתוף איש התקשורת שי גולדן ומי שביים אותו הוא שראל פיטרמן. "חלום ז'בוטינסקי" מציג מפגש דמיוני ומרענן למדי בין דמותו של זאב ז’בוטינסקי (ניצן זיסר) למחזאי ישראלי עכשווי (נתי רביץ), ומזמין את הצופים להתבונן בדמותו של מנהיג הרווזיוניסטי מזווית ראייה עדכנית וחדשנית. לדברי רביץ: "אני לא מוכר לקהל את ז'בוטינסקי, אני שם את העובדות על השולחן. הקהל רואה ישפוט וילך עם זה הביתה".
במאי ההצגה שראל פיטרמן, הנטוע בלב העשייה התרבותית בתל אביב, סיפר כי לא נרתע לקבל את ההצעה לביים ב"תיאטרון השומרון", למרות שמדובר במוסד הפועל מעבר לקו הירוק. לדבריו, "כשפנו אליי לא ייחסתי משמעות יתרה לכך שמדובר בתיאטרון מהשומרון. לא נרתעתי, למרות שזה קיים בסצנה. הסתכלתי על זה כאל כלי לחיבור - בטח עם כל מה שקורה במציאות הישראלית".
נתי רביץ, מצידו, לא חסך ביקורת מאלו הסבורים כי אין מקום לתיאטרון מעבר לקו הירוק. בארוחת ערב משותפת של משתתפי ההצגה אמר: "לכל אחד יש את הסיפור שלו. כאשר מקימים פלטפורמה בשומרון אתה מאפשר לסיפורים של אנשים פה להישמע. התרבות לא נמצאת רק בתל אביב.
"השומרון היא פריפריה שהוזנחה מבחינה תרבותית. התושבים פה לא זכו לקבל תרבות ותיאטרון רפרטוארי גם בגלל קשיים ביטחוניים ופוליטיים. היו שחקנים שלא רצו לעבור את הקו הירוק. מנגד, היו צרכני תיאטרון, התושבים, שלא קיבלנו מה שמגיע להם. יש התעלמות, שלא נאמר התעמרות בתושבי השומרון. כשאתה אומר את המילה 'שומרון' יש הרבה אנשים שמעקמים פרצוף בברנז'ה. לא כולם רוצים לספר את הסיפור שלהם. אני חטפתי על זה. זה הטריף אותי".
רביץ סיכם: "אני אומר - איפה שיש קהל יש משחק. התיאטרון הזה הוא היחידי בעולם שמספר את הסיפור של עם ישראל. יש לנו 4,000 שנה של היסטוריה פסיכית. מלכים, גיבורים, צדיקים, נביאים, קרבות ירושה, יחסים, ציונות, התיישבות, מה לא".
המטרה: 4,000 הצגות של "חלום ז'בוטינסקי"
בסיום ההצגה הריע הקהל שהתאסף בניו יורק ממושכות תוך הבעת התלהבות – אך ההשפעה של האירוע על השיח בישראל ביחס ליו"ש נותרה פחותה. כך גם השאלה בנוגע ליחס של כלל יהודי ניו יורק לסוגיה, ברקע הבחירה בממדאני לראשות העיר. יוסי דגן הגיע לפרימיירה במהלך ביקור בארצות הברית שבו ניסה לקדם את סוגיית החלת הריבונות הישראלית ביו"ש. על כך אמר: "אני מאמין שחייבים להביא ריבונות בממשלה הזו, והיא גם יכולה למרות הקשיים - ואם זה לא יקרה, זה כישלון. אם המלחמה תיגמר בהתקדמות למדינה טרור פלסטינית בהרי השומרון החולשים על תל אביב ונתב"ג זה יהיה ניצחון של החמאס. אם היא תגמר בהכלת ריבונות, מעבר לצדק ההיסטורי , זה יהיה הניצחון המוחלט במלחמה".
מן ההיבט של פעילות "תיאטרון השומרון", לדברי נתי רביץ המטרה היא "להגיע ל-400 או 4,000 הופעות של 'חלום ז'בוטינסקי'". הוא הוסיף: "אני מרגיש חלק מהיסטוריה. כבר בשבוע הבא אנחנו מציגים את 'חלום ז'בוטינסקי' באלון מורה. מניו יורק לאלון מורה, זו השליחות".
למרות ההצלחה בניו יורק והחדירה של "תיאטרון השומרון" לשיח הפנים-ישראלי, אנשי האזור מציינים כי הדרך להכרה בכך שגם הם רוצים לנהל חיים נורמליים, ככלל האזרחים, עוד ארוכה. דוגמאות להדרה לא חסרות – נציגי האוניברסיטאות מקשים על חוקרים מובילים לעבוד עם אוניברסיטת אריאל, חוקרים זרים בתחום הארכאולוגיה מוחרמים במדינותיהם מכיוון שעבדו עם חוקרים מיו"ש וניתן להבחין בתופעות דומות בתחום הספורט, שם עולה לעיתים הדרישה להחרים מועדונים מיו"ש. בשומרון מקווים כי אירועים אלו יפחתו בהדרגה ויהפכו לראשי רקע בלבד – שלא ימנעו את פיתוח האזור.
הכתב היה אורח של ארגון ידידי השומרון בפרמיירה של ההצגה "חלום זבוטינסקי"
