לראשונה מזה 20 שנה קבעה מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), המורכבת מנציגי 35 מדינות חברות, כי איראן מפירה את התחייבויותיה בתחום הפיקוח הגרעיני. בהחלטה נאמר כי כשליה החוזרים של איראן לשתף פעולה עם הסוכנות, ולספק מענה בנוגע לחומרים גרעיניים באתרים לא מוצהרים - מהווים הפרה של ההסכם שנחתם עימה.
לאיראן יש למעשה שני תיקים בסבא"א: התיק הראשון הוא למעשה זה שיש לכל מדינה שחתומה על האמנה נגד הפצת נשק גרעיני (NPT), והשני הוא 2231 - החלטת מועצת הביטחון שמאמצת את הסכם הגרעין שנחתם ב-2015 בין איראן למעצמות. איראן חתומה על אמנת NPT כבר שנים רבות, ואז נחתם הסכם בסיסי עם ההתחייבויות שלה. סבא"א מנהלת מו"מ עם כל מדינה שחתומה על האמנה, עד שנחתם מסמך הסכמות בין השתיים.
3 צפייה בגלריה
טראמפ והמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי
(צילום: Mandel NGAN / AFP, REUTERS/Mohammed Yassin, Iranian Leader's Press Office, AP)
מועצת הנגידים של סבא"א הצהירה כעת, לראשונה מזה 20 שנה, שההסכם הבסיסי עם טהרן מופר ושהיא לא מצייתת להתחייבויותיה. בפעם הקודמת הועבר התיק האיראני למועצת הביטחון של האו"ם, שהתחילה בסדרת החלטות נגד איראן. בסך הכול קיבלה המועצה שש החלטות נגד טהרן, ואז התחיל הקמפיין הבינלאומי הגדול נגדה.
מנוף הלחץ האמריקני על טהרן
בהחלטה של סבא"א לא הייתה הפניה חד-משמעית למועצת הביטחון. יש שם רמיזה לכך, אבל אין הפניה חד-משמעית. ההסבר לכך הוא שכנראה האמריקנים רוצים ללחוץ על האיראנים ולהבהיר שיש להם שבועיים-שלושה לנסות להתקדם במו"מ, או שהתיק האיראני יועבר למועצת הביטחון. ראשי סבא"א קשובים לקול האמריקני.
בחודש מאי פרסמה סבא"א דו"ח מקיף על כל ההפרות של איראן. הדו"ח פירט את ההפרות שלה בהעשרת אורניום, בכמויות האורניום, ברמת ההעשרה ובכך שהיא לא הצהירה על אתרים גרעיניים שעליהם הייתה צריכה להצהיר. בדו"ח נטען שאיראן לא שיתפה פעולה עם הסוכנות, וניסתה להסתיר חלקים מתוכנית הגרעין שלה.
לפי הדו"ח של סבא"א, לאיראן יש מספיק אורניום מועשר ברמה של 60% לייצור של תשע או עשר פצצות גרעיניות. הרמה הנדרשת לנשק גרעיני היא 90%, והפער בין העשרה של 60% ל-90% הוא מזורז ויכול להיעשות ביום, יומיים או שבוע. זה מצביע על כך שהאיראנים קרובים מאוד, ושרק מדובר בהחלטה שהם עדיין לא החליטו לעשות.
סבא"א היא גוף טכני ולא פוליטי, ומה שיקרה מעכשיו תלוי בקהילה הבינלאומית, מכיוון שאין נוהל מסודר מה קורה ברגע שסבא"א מכריזה על "אי-ציות" של אחת המדינות החברות. ישנם כמה תרחישים:
1. הסכם גרעין חדש בין ארה"ב לאיראן. אם האמריקנים והאיראנים יגיעו בימים הקרובים להסכם חדש, האמריקנים עשויים להקפיא את הכול ולא לעשות כלום עם "אי-הציות" האיראני לסבא"א. האמריקנים ינסו להרגיע את הרוחות באמצעות מועצת הביטחון אך לא יפעילו את מנגנון ה"סנאפבק" (החזרת כל הסנקציות הבינלאומיות שהוסרו מעל איראן במקרה של הפרה מצידה).
הסכם הגרעין שנחתם ב-2015 אומץ על-ידי מועצת הביטחון בהחלטה 2231. בהחלטה נקבע שתוקף ההסכם יהיה עשר שנים, ובמהלכן הסנקציות יוקפאו. אם איראן תפעל כשורה, כל הסנקציות יבוטלו והתיק האיראני במועצה ייסגר. אם לא תפעל כשורה, יש אפשרות להחזיר את הסנקציות לחיים. הדד-ליין להחזרת ה"סנאפבק" הוא 18 באוקטובר 2025.
מנגנון ה"סנאפבק" שולל אפשרות שסין ורוסיה יטילו וטו על חידוש הסנקציות. מי שיכול להפעיל את המנגנון הן המעצמות האירופיות שחתומות על הסכם הגרעין - בריטניה, צרפת וגרמניה (מדינות ה-E3). ארה"ב, נזכיר, לא חברה בהסכם מאז ההחלטה שקיבל דונלד טראמפ ב-2018. אם אחת משלוש המעצמות תחליט להחזיר את הסנקציות היא תצטרך לפנות למועצת הביטחון. החלטה שכזו תהיה פגיעה מדינית קשה באיראן.
2. הארכת הדד-ליין להחזרת הסנקציות. לקראת הדד-ליין ב-18 באוקטובר תחול התקדמות במו"מ, ואז מדינות ה-E3 יחליטו אם להחזיר את ה"סנאפבק", או לוותר עליו. יכולה להיות אפשרות שהקהילה הבינלאומית, ובעיקר חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, יחליטו לתת צ'אנס ולהאריך את הדד-ליין בכמה חודשים.
3. הסלמה. ארה"ב לא מגיעה להסכם עם איראן ומחליטה להמשיך בלחץ מדיני. במועצת הביטחון ישנם שני צירים מקבילים שיכולים לעזור האחד לשני: דיונים במועצה, ובמקביל החלטה תאורטית על סנקציות (שככל הנראה תיבלם על-ידי רוסיה וסין).
4. אופציה צבאית - ותקיפה של ישראל, ארה"ב או שתיהן יחד. בתגובה להודעת סבא"א הודיעה איראן על פתיחת אתר העשרה חדש, ושדרוג הצנטריפוגות מדור ראשון במתקן פורדו ל"צנטריפוגות מתקדמות מדור שישי". התגובה האיראנית הייתה צפויה, והיא הפיכה. בדרך כלל זו הדרך שבה איראן נוהגת, ויש לה אינטרס לא לשבור את הכלים כדי שה"סנאפבק", לא יחזור.
איראן למעשה מגיבה לאיום של סבא"א באיום משלה. במקום להתקפל היא מצהירה שגם היא מעלה את ההימור - ומתקדמת בתוכנית הגרעין שלה. היא מאיימת על המערב שאם הוא ילך רחוק יותר, היא תחריף את צעדיה. המהלך היה צפוי, אך מלמד על הסלמה. לאורך זמן רואים שמדובר במהלך מחושב, והקהילה הבינלאומית מגבירה, בהדרגה ובאיטיות, את הלחץ על איראן בשלושה תחומים: איום צבאי, לחץ כלכלי ולחץ מדיני שלא היה הרבה זמן. נראה שהפעם הקהילה הבינלאומית רצינית מתמיד לחמוק מהאיום ב"טריקים ושטיקים", אלא אם יושג הסכם.
