"אני כותב זאת מבית החולים נאסר בדרום עזה, שבו סיימתי כרגע לנתח עוד נער צעיר הסובל מתת-תזונה חמורה. תינוקת בת שבעה חודשים שוכבת ביחידת טיפול נמרץ ילדים, כל כך קטנה ורזה שבטעות חשבתי שהיא בת מספר ימים. הביטוי 'עור ועצמות' לא עושה צדק לדרך שבה גופה נחרב. היא ממש הולכת ונעלמת לנגד עינינו, ולמרות ניסיונותינו הטובים ביותר, אין לנו שום יכולת להציל אותה. אנחנו עדים להרעבה מכוונת בעזה ברגעים אלה ממש".
את המילים האלה כתב ד"ר ניק מיינארד, כירורג בריטי שמתנדב בעזה כבר 15 שנים, בפתח הטור שלו לעיתון הגארדיאן לפני כשבועיים. שלושה ימים לאחר מכן פרסמו שני ארגוני זכויות אדם גדולים בישראל – "רופאים לזכויות אדם" ו"בצלם" – דו"חות דרמטיים המכילים תיעוד מפורט וניתוח משפטי של השתלשלות האירועים מתחילת המלחמה ועד כה אשר מובילים למסקנה כי ישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה.
הדו"חות הללו פורסמו ופתחו מהדורות בכל כלי תקשורת חשוב בעולם – ניו יורק טיימס, הגארדיאן, CNN ,BBC , NPR, רויטרס, ואפילו הוושינגטון פוסט, שנמצא בבעלותו של ג'ף בזוס, שאף פרסם רשימה מלאה של שמות כל 18,500 הילדים העזתים שנהרגו במלחמה.
בעקבותיהם גם איגוד רופאי הילדים העולמי פרסם נייר עמדה על כך שמעשיה של ישראל נגד ילדים בעזה עונים על ההגדרה של ג'נוסייד על פי האמנה למניעת רצח עם מ-1948, ולכן מחובתו של האיגוד לפעול על מנת לעצור אותו. רק בישראל שקט דממה – כלי תקשורת בודדים בלבד דיווחו על הדו"חות, והדיווח על הרעב בעזה בכלל מוצג כבעיית הסברה. ובכלל, אין ילדים רעבים בעזה, יש רק ילדים עם מחלות גנטיות בעזה, וכמה נפלא שגם הניו יורק טיימס נאלצו לפרסם הבהרה בנושא התמונה שפורסמה בשער.
אלו הם ילדים מורעבים, בין אם הם חולים ובין אם לא, משום שהם לא מקבלים את התזונה המספקת עבורם, ואין ספק שילדים שזקוקים לתזונה מיוחדת נמצאים בסיכון מוגבר למוות מוקדם בשל רעב
אז ראשית יש לומר את הברור מאליו – גם ילדים שחולים במחלות כרוניות וגנטיות לא אמורים להיראות כמו עור ועצמות. כל אחד מכיר לפחות ילד אחד חולה סוכרת, צליאק, אלרגיות או מחלות אחרות שדורשות תזונה מיוחדת – האם הם נראים כמו רוחות רפאים עם עצמות בולטות ועיניים שקועות בחוריהן? כל רופא שפגש אי פעם ילד עם מחלות כרוניות או גנטיות יכול לומר באופן ברור – ילדים עם מחלות רקע לא נראים כחושים ותשושים, ואם הם אכן מגיעים כך לקבלת סיוע רפואי, הדבר בד"כ מחשיד להתעללות או הזנחה.
אלו הם ילדים מורעבים, בין אם הם חולים ובין אם לא, משום שהם לא מקבלים את התזונה המספקת עבורם, ואין ספק שילדים שזקוקים לתזונה מיוחדת נמצאים בסיכון מוגבר למוות מוקדם בשל רעב. הסיבה שהילדים הללו לא מקבלים תזונה מספקת היא החיסול המוחלט של מנגנוני הסיוע ברצועה ע"י מדינת ישראל, ושום מחלה כרונית כזו או אחרת לא מסירה מהציבור הישראלי את האחריות על ההרעבה המכוונת של הציבור בעזה.
ד"ר מיכל פלדוןשנית, הגיע הזמן להפסיק להתעלם מההרס השיטתי של כל תשתית יסודית של חיים בעזה ולדון בעובדות. למעלה מ-60,000 פלסטינים נהרגו בעזה, מתוכם 18,500 ילדים. רק לשם השוואה, בשלוש וחצי שנים של מלחמת רוסיה-אוקראינה נהרגו 2,500 ילדים. בכל יום נהרגים עשרות ליד מרכזי הסיוע הבודדים של ה-GHF. ערים שלמות נמחקו לחלוטין, והנזק למבנים גבוה יותר מהנזק שנגרם להירושימה ונגסאקי לאחר פצצות האטום במלחמת העולם השנייה. לפי דיווח של האו"ם, כבר בשנה הראשונה למלחמה הפצצות צה"ל גרמו לפסולת בניין בנפח גבוה יותר מ-16 שנים של סכסוכים אלימים בכל העולם. מערכת הבריאות בעזה חוסלה כמעט לחלוטין, כאשר לפי ארגון הבריאות העולמי 94% מכל בתי החולים בעזה ניזוקו או נהרסו לחלוטין. עיתונאים, עובדי סיוע ורופאים נהרגו במספרים חסרי תקדים. כל אלה לא מקבלים ביטוי כלל בשיח הישראלי, אבל היעדר שיח לא מעלים את העובדות. גם אם אנחנו לא רואים ולא שומעים, העולם רואה ושומע. לבסוף, קשה מאוד לטעון שהרעבה מכוונת ואיסור על הכנסת סיוע במשך חודשים רבים אינה מעידה על כוונה ברורה להשמדה ורצח עם.
ד"ר יסמין אבו-פריחהנכון ל-30 ביולי, האו"ם מדווח על 154 אנשים בעזה שמתו ברעב, מתוכם 89 ילדים. המספר הזה צפוי לעלות אקספוננציאלית אם המלחמה לא תיעצר, ואם לא תהיה הכנסה מאסיבית של מזון וסיוע לתוך הרצועה. רובנו יודעים שהמלחמה הזו מיצתה את עצמה כבר מזמן. כעת חייבים לזעוק מכל פינת רחוב – מוכרחים לעצור את המלחמה, מוכרחים לעצור את ההרעבה.
ד"ר יסמין אבו-פריחה היא רופאה פנימאית, ומתמחה בטיפול נמרץ בבית-חולים "בית ישראל" בבוסטון; ד"ר מיכל פלדון היא רופאת ילדים וראומטולוגית
