לפני המלחמה שהחלה אך עתה מדינות המפרץ נקטו קו פומבי נייטרלי ודחפו להסדר עם איראן שימנע את סכנת המלחמה מחשש שתפגע גם בהן – ומשפרצה הן אכן מצאו עצמן מותקפות. ככל שמעמיקות התקיפות האיראניות בשטחן הן זונחות בהדרגה את דימוי הנייטרליות שאימצו. יתרה מכך, בפעם הראשונה, הן לא רק מגנות את הירי האיראני לשטחן אלא הכריזו כולן יחדיו על זכותם להגנה עצמית – מדרגה נדרשת לפני תגובה אפשרית מצדן.
המהלך ההתקפי האיראני כלפי שטח מדינות המפרץ אינו מכוון בעיקרו כלפי מדינות המפרץ עצמן אלא כלפי ארה"ב. זוהי אסטרטגיית לחץ עקיף: פגיעה במדינות המארחות אלמנטים צבאיים אמריקאים, מתוך הנחה שהנזק הביטחוני, הכלכלי והתודעתי יתורגם ללחץ מצדן על וושינגטון. איראן מבקשת לשכנע כי מחיר המערכה עמה גבוה מן ההישג הצפוי, וכי כל עוד היא נמשכת – גם המרחב המפרצי לא יהיה חסין.
אלא שהשאלה המרכזית איננה רק מה איראן מבקשת להשיג, אלא כיצד יפורש המהלך במפרץ. כאן ניצבת הדילמה: האם להגיב מול איראן – ואם כן, כיצד. למדינות המפרץ יש יכולות צבאיות מתקדמות, ועל הנייר הן מסוגלות לבצע תקיפות נקודתיות נגד יעדים באיראן. אולם, תקיפה ישירה מצדן כלפי איראן תסמן חציית רף ותפתח חזית גלויה מול מעצמה אזורית בעלת ארסנל טילים נרחב ויכולת לפעול דרך שלוחים בזירות שונות. מערכה כזו עלולה להתארך, לפגוע בתשתיות אנרגיה ונתיבי שיט, ולאיים על היסודות הכלכליים שעליהם נשענת יציבותן של מדינות המפרץ. בכל מקרה, בשל חולשתן, כל פעולה צבאית מצדן תצטרך לא רק תיאום מול האמריקאים אלא חסות צבאית אמריקאית.
המבחן אינו רק של יכולת צבאית אלא גם של הערכת כוונות אמריקאיות. אם מנהיגי המפרץ ישתכנעו כי וושינגטון נחושה “ללכת עד הסוף” – עד כדי הפלת המשטר האיראני – ייתכן שיהיו מוכנים במפרץ לספוג פגיעה בשטחם
מכאן שהמבחן אינו רק של יכולת צבאית אלא גם של הערכת כוונות אמריקאיות. אם מנהיגי המפרץ ישתכנעו כי וושינגטון נחושה “ללכת עד הסוף” – עד כדי הפלת המשטר האיראני – ייתכן שיהיו מוכנים במפרץ לספוג פגיעה בשטחם. המשטר בטהראן נתפס כאיום החיצוני החמור ביותר עליהן. אולם, הן עדיין חוששות כי מבחינת ממשל טראמפ מדובר במערכה מוגבלת, ללא אופק ברור וללא מחויבות להכרעה. לכן המסקנה עלולה להיות שהן נושאות במחיר ללא תוחלת. במצב כזה, תגובתן תהיה זהירה בהרבה ותתמקד בגידור סיכונים ולא בהסלמה.
בה בעת, תחת אש מתהווה דינמיקה מפרצית חדשה. המסרים מריאד על נכונות לסייע לשכנות, והשיחות האינטנסיביות בין ההנהגות, משקפים הבנה כי האיום משותף. "המועצה לשיתוף פעולה במפרץ" עשויה לשוב ולשמש פלטפורמה לתיאום מדיני וצבאי. עם זאת, לא כל המדינות ימהרו להזדהות באופן מלא עם קו תקיף מול איראן, בייחוד אם הן מעריכות שהעימות עם איראן יסתיים בפשרה. עבור חלקן, שמירת ערוץ פתוח לטהראן היא עדיין פוליסת ביטוח חיונית.
לחץ על ההנהגות
הפגיעה האיראנית במתקנים אזרחיים - ואף במתקני הפקת נפט וגז - אינה מקרית; זהו מסר מכוון שנועד לייצר לחץ על ההנהגות. אלא שמסרים מסוג זה עלולים לפעול כבומרנג: פגיעה בעורף ובמתקנים אסטרטגיים במפקץ תחייב את מדינות המפרץ לזנוח את הנייטרליות ולבחור צד ברור לצד ארצות הברית. במציאות כזו קל יותר להצדיק העמקת שיתופי פעולה ביטחוניים – עם ארה"ב ואולי אף עם ישראל מערכות הגנה מפני טילים מתוצרת ישראל כבר משתתפות בהגנה על חלק מהמדינות.
יואל גוז'נסקיINSSסל התגובות של מדינות המפרץ כולל: ניתוק יחסים דיפלומטיים, ביטול הסכמים, החלטות מועבי"ט, ותיאום הדוק יותר עם וושינגטון. לפני המלחמה אמרו המדינות כי לא יאפשרו לאחרונה לתקוף משטחן, יש להן כעת לגיטימציה לעשות בדיוק זאת. תקיפה שלהן באיראן נותרת אפשרות תיאורטית – אך כזו הכרוכה בסיכון לפתיחת חזית שקשה יהיה לשלוט בתוצאותיה. אם היא תתרחש סביר כי היא תהיה סמלית ומדודה, כזו שנועדה לשדר מסר שישמור על כבודן.
איראן בוחנת האם ניתן לפרק את החזית האמריקאית דרך פגיעה הולכת ומעמיקה במדינות המפרץ. ארצות הברית נבחנת בשאלת הנחישות והבהירות האסטרטגית ומדינות המפרץ ניצבות בפני מבחן כפול: לשמור על ביטחונן וריבונותן מבלי להיגרר למערכה מסוכנת שתעמיד את כלכלותיהן בסכנה. ההכרעות שיתקבלו כעת בריאד, באבו-דאבי ובדוחא יעצבו לא רק את אופי התגובה המיידית, אלא את דפוסי ההתלכדות וההתמודדות האזורית לשנים קדימה.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא ראש תכנית המפרץ במכון למחקרי ביטחון לאומי, ועמית שותף במכון המזרח התיכון, בוושינגטון.
