ליונתן שלו היה מהרגע שפרץ לתודעה ועד עכשיו יתרון אחד: הוא היה מעל לפוליטיקה. כקול הבולט של מחאת המילואימניקים, הוא הלך על קו ברור ופשוט של אמירת המובן מאליו. אולי חלק האשימו אותו בפלקטיות, אבל זה היה במידה רבה דווקא סוד הכוח. היכולת להבין את כללי המשחק, לדבר בשפה של המדיומים השונים, לדלג בין הרשתות החברתיות, לפודקאסטים ולערוצי הטלוויזיה ולהיות קונצנזוס אפשרה לו להמיר את כל זה לכוח חיצוני שהגביר את העניין הציבורי במאבק והכריח את הפוליטיקאים להמשיך ולעסוק בנושא שלא ירד מסדר היום.
מהצד השני, ומזה אי אפשר להתעלם, יש מרחק בין מחאה לבין גיבוש מדיניות. דברים, נכונים, כואבים ומוצדקים ככל שיהיו, יכולים להישמע בוועדות הכנסת, ועדיין הפריזמה משתנה ברגע שעוברים לפרקטיקה. האם זה אומר שבגלל זה טעה שלו כשדיבר במונחים של שחור ולבן לגבי חוק הגיוס? דווקא כשהכוח מופעל מבחוץ, ההתעקשות הזו מכתיבה כיוון כללי שמגדיר את גבולות הגזרה, וזה יתרונה. אבל אתמול, עם ההודעה כי שלו וארגון המילואימניקים ״כתף אל כתף״ יצטרפו לבנט, וההצהרה שהוא יהיה בראש הרשימה במהלך שכנראה יהפוך אותו לח״כ הצעיר בתולדות המשכן, ייתכן שהוא כבר עשה את הטעות הפוליטית הראשונה שלו, עוד לפני שהקריירה שלו בכלל התחילה.
אחרי שחזר ואמר שהפעילות לא פוליטית ולא בחסות אף מפלגה ואז הצטרף יחד עם הארגון כולו לרשימה, הוא הגיע למלכוד שעוד ילווה אותו ושעל פיו תימדד הצלחת המהלך
בשבועות האחרונים, מי שעקב אחרי שלו, יכל לשים לב לשוני באופי המאבק שלו. מהתמקדות מוחלטת בחוק הגיוס, התרחבה הביקורת שלו, גם אם היא מוצדקת, לתחומים נוספים עד שכללה התייחסות אפילו למתרחש בהונגריה. בכך, כבר ניסה כנראה לבדל את עצמו כקול הצעיר ששואף לשינוי רחב יותר, וזה גם הטיקט שאיתו הוא נכנס כעת למפלגה של בנט. אבל עכשיו, מגיע המבחן הראשון של שלו.
אחרי שחזר ואמר שהפעילות לא פוליטית ולא בחסות אף מפלגה ואז הצטרף יחד עם הארגון כולו לרשימה, הוא הגיע למלכוד שעוד ילווה אותו ושעל פיו תימדד הצלחת המהלך.
הרי בואו נחשוב על התרחיש שבו חלומו של בנט מתגשם, והוא מצליח להרכיב קואליציה, ללא סיוע החרדים. במצב כזה, יש לו כוח להעביר חוק גיוס אם ירצה וקשה לראות איך באה לידי ביטוי התרומה של שלו בגיבוש המתווה בפרטים הקטנים. אם אותה ממשלה לא תצליח או לא תהיה נחושה מספיק מצד שני לקדם מתווה גיוס מספק, קשה לראות איך שלו הוא זה שיצליח לשנות את הכיוון מכיסא אחד בספסלי הקואליציה כשהוא עוד לא משופשף בצדדים הפחות נוצצים של הכנסת וללא הכוח הציבורי הרחב שהחזיק בו מקודם. מבין האפשרויות שעל הפרק, במובן הצר של הקריירה הפוליטית, שלו דווקא יוכל לתרום מישיבה בספסלי האופוזיציה, אבל גם אז כוחו יהיה קטן ממה שהיה יכול להיות אילו נשאר מחוץ למגרש לעוד קצת זמן וצובר ניסיון ציבורי נוסף.
שי פרידמןכמו פעילי מחאה אחרים כמו סתיו שפיר או צעירים שרצו על טיקט ספציפי כמו עידן רול, יונתן שלו נהנה עכשיו מאהדה ציבורית, וזה כוח לא מבוטל, אבל חסר לו בשלב הזה הניסיון לנווט במסדרונות הכנסת ולהמיר את התמיכה שזכה לה למדיניות משמעותית. כמי שמתחיל את הדרך הפוליטית שלו עם אזכורים של ציוצים של בנט על החברות שלו עם אמו וכשהוא עוד לא ביסס ועיגן את דמותו הציבורית, הוא יצטרך להוכיח שהוא לא נולד לתפקיד האופוזיציה מצד אחד, ומצד שני שהוא לא משמש ככלי למשיכת קולות בהווה ונטרול ביקורת מאוחר יותר. זה מבחן משמעותי לפוליטיקאים מנוסים יותר, ומבחן אפילו יותר גדול למי שעדיין לא השלים את יומו הראשון בפוליטיקה. במציאות שבה הציפיות מחברי הכנסת אולי נמוכות מתמיד, ודווקא בגלל ההבטחה הגדולה ששלו הביא איתו בתחילת דרכו, נותר רק לקוות שהוא יצליח להפתיע כנגד הסיכויים.
