אחרי שבית המשפט העליון החליט שסופיה תישאר בידיהם, האב המגדל של הפעוטה אמר הערב (יום ראשון) ל-ynet כי "סוף סוף אנחנו נושמים לרווחה. אנחנו אסירי תודה לבית המשפט שהגן על ילדתנו והחליט שלא לסכן את חייה".
לדברי האב המגדל, אחרי שנודע להורים על ההחלטה, הם חיבקו את סופיה והבטיחו לה: "אמא ואבא כאן נשמה, ולא נעזוב אותך. זה סופי".
האם המגדלת של סופיה, שגם ילדה אותה, אמרה: "אנחנו בעננים. לקראת ההחלטה היו לי סחרחורות, אבל ברגע ששמעתי שהיא איתי הדמעות לא הפסיקו לרדת".
מעורכי דינם של ההורים הגנטיים, עו"ד שמואל מורן ונועה גלרמן ליאל, נמסר כי הם "המומים וכואבים" בעקבות פסק הדין, ש"לראשונה שלל הורות מהורים ביולוגיים גנטיים, כשירים, טובים ובריאים לחלוטין - שבחרו וניסו להביא צאצא גנטי לעולם על-ידי טיפולי פריון ממושכים וקשים".
לדבריהם, "לפסק הדין השלכות דרמטיות ויוצאות דופן הן על עתידה של הילדה, סופיה, על סיפור החיים שיסופר לה ועל המשפחה שבה היא תגדל. אנו סבורים כי תוצאות פסק הדין אינן טובתה או טובת ציבור המטופלים כולו. יידע כל מטופל ותדע כל מטופלת שייתכן והם יהיו תורמי עובר פוטנציאליים. לאור הדברים האלה ולאור דעת המיעוט שהשמיעה בפסק הדין השופטת דפנה ברק-ארז, אנחנו בהחלט נעמיק בדברים ונשקול את צעדנו מכאן".
תגובת עורכי הדין של הוריה הביולוגיים של סופיה
בחוות דעתה, שלא התקבלה על-ידי שאר השופטים, השופטת ברק-ארז הביעה צער על כך שלא התאפשר כל קשר בין התינוקת סופיה לבין ההורים הגנטיים בעת שההתדיינות הייתה עדיין תלויה ועומדת, והביעה תקווה שמתכונת הקשר שתיקבע בינה לבין ההורים הגנטיים אכן תאפשר להפוך אותם לחלק מחייה, מאחר שהם ראויים לכך, ואף היא זכאית לכך.
מלבד ברק-ארז, השופט שטיין - שקיבל את דעת שלושת חברי ההרכב האחרים - הסתייג בסעיף אחד, וטען כי האב הגנטי צריך להיות מוכר כאביה של סופיה, גם אם מכורח המציאות לא הוא יהיה האב שיגדל אותה. לדבריו, "טובת הקטינה מחייבת כי האפוטרופסות והמשמורת ביחס אליה תופקדנה, באופן מלא ובלעדי, בידי הוריה המגדלים — האם היולדת ובן זוגה - תוך קביעת הסדרי שהות להורים הגנטיים".
השופטים גם אמרו כי על שני זוגות ההורים לקבל את חוות דעתו של בית המשפט המחוזי, שאמר כי טובתה של סופיה מחייבת גם שמירה על קשר עם ההורים הגנטיים. לדברי השופטים, יש לקבוע מתכונת מסודרת שבה יתקיים הקשר הזה. המחוזי גם הציע כי בבוא העת, יש לחשוף את סופיה לסיפור חייה המורכב, והורה למשרד הרווחה ליצור תוכנית מפורטת שתועבר לאישור ופיקוח על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
חוות דעת הרוב שהתקבלה
בדעת הרוב שחיברה השופטת וילנר, היא ציינה כי המקרה הנדון מגלם "שילוב של נסיבות יוצאות דופן וטראגיות, כאלו ששִׁמְעָם לא משאיר אוזן אדישה, ולא מותיר עין יבשה". לדבריה, "המחלוקת שבין הצדדים פורטת על הנימים הרגישים ביותר בנפשו של אדם – זהותו כהורה ויחסיו עם ילדיו". וילנר אמרה כי שני זוגות ההורים עברו דרך ייסורים ארוכה כדי לזכות בפרי בטן, כי לשניהם זיקה הורית לקטינה וכי שניהם מסוגלים לגדלה ולספק לה את כל צרכיה.
וילנר כתבה כי לפי החוק בישראל, הורות גנטית אינה מקנה מעמד חוקי כהורה כשהאם היולדת אינה האם הגנטית. מאחר ויש "לאקונה" בחוק, פנתה השופטת לחוק הפונדקאות, שלפיו בהיעדר הסכמה, האם היולדת נחשבת כאם החוקית. היא קבעה כי יש להקיש כלל זה גם למקרה הנדון, במיוחד כשהתקיים קשר הורי בפועל, והיולדת לא הסכימה לוותר על מעמדה.
לדבריה, "טובת הילדה מצדיקה להשאיר אותה בחזקתם של האֵם היולדת ובן זוגה; וזאת, בשים לב לעובדה שהקטינה חיה עמם מיום לידתה ורואה בהם דמויות אב ואם, כמו גם נוכח מצבה הבריאותי המורכב".
וילנר קבעה כי יש לתת צו הורות פסיקתי המכיר לפיכך גם בבן זוגה של היולדת כאביה של סופיה. לדבריה, הרציונל שניצב בבסיס הכרת הדין הישראלי בהורות משפטית מכוח "זיקה לזיקה גנטית", מתקיים גם בנסיבות האלו - ואף ביתר שאת. לבסוף קראה וילנר למחוקק לקבוע הגדרה ממצה של ההורות המשפטית בדין הישראלי, צורך שהומחש באופן מובהק בנסיבות המקרה שהובא בפניו.
