רב-סרן בועז תמם, סמג"ד 9 בחטיבת 401 בשריון, נפצע קשה בתחילת השבוע בקרב בלבנון ואיבד את רגלו השמאלית. ממיטתו בבית החולים רמב"ם בחיפה הוא ביקש הבוקר (שישי) לעודד את הלוחמים שנמצאים בשטח. "הם נלחמים בגבורה עם הרבה סיכונים", אמר, "אבל אנחנו לא נוותר. חייבים להמשיך להילחם, עד שנשיב את השקט המיוחל לתושבי הצפון. נעשה את זה, אני בטוח".
הוא נשוי לשושי ואב לשני ילדים קטנים (4.5 ו-2.5), והם מתגוררים בקריית שמואל. ליד מיטתו בחניון התת-קרקעי של בית החולים, בקומה -3, נמצאת אחותו עטרה ועוד בני משפחה וחברים רבים שעוטפים אותו.
"אני שוכב כאן עם צוות אדיר של רופאים ואחיות שמטפלים בי ללא הפסקה בצורה מדהימה. ונכון, אין לי רגל אחת, אבל בשביל שהצפון יהיה רגוע אני מוכן אפילו שלא יהיו לי שתי רגליים. העיקר שאנשים יוכלו לחיות שם בבטחה ובשקט שהכי מגיע להם", אמר בחיוך.
התקרית שבה נפצע, וגם איבד את חברו לצוות הטנק סמל לירן בן ציון ז"ל מחולון, אירעה ביום ראשון. "היינו בתנועה בגזרת לבנון, וטיל קורנט פגע בטנק שלנו. לצערי לירן נהרג מהפגיעה, זאת אבידה גדולה למשפחה שלו ולכולנו", סיפר ושיחזר את רגעי הפציעה: "ראיתי את הטיל שעומד לפגוע בנו. אני זוכר שנפלתי על הרצפה, וישר ראיתי שאין לי רגל. צעקתי, 'פאק'.
"ואז מפקד הטנק הגיבור, נבון, הגיע ועשה לי מהר חוסם עורקים וניסה להרגיע אותי. אחר כך עשו לי עוד שני חוסמי עורקים ואז פינו אותי במסוק לבית החולים. בדרך התקשרתי לאבא שלי וביקשתי שירגיע את המשפחה. מאז אני כאן, עשיתי ניתוחים ואני אצא מזה".
"תבין", אמר, "אנחנו היינו בין הראשונים שנכנסו למלחמה הצודקת בעזה. במשך שנתיים איבדנו חברים רבים. ואז היינו בין הראשונים שנכנסו לעוד מלחמה צודקת בלבנון. החיילים הגיבורים שלי עדיין נלחמים. כמה זמן שזה ייקח, חובה להשיב את השקט לתושבי הצפון. חייבים להיות חזקים, להמשיך במלחמה הצודקת עד שחיזבאללה יפורק מנשקו".
