בעוד כחודש ימלאו שנתיים ל"רפורמה המשפטית" שהגה שר המשפטים יריב לוין, בגיבוי ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרפורמה המכונה בפי מתנגדיה "ההפיכה המשטרית" דהרה מיד עם ההודעה עליה. בתוך חודשיים השלימה ועדת החוקה של הכנסת את הצעת החוק - שלה התנגדה בחריפות היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה - לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
החקיקה נעצרה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא בגלל תוכנה - אלא גם בגלל המחאה הציבורית ששיאה היה "ליל גלנט", וגם בשל ניסיונות נשיא המדינה יצחק הרצוג לערוך מתווה מוסכם לשינויים משפטיים שלא צלח. הצעת החוק הזו תהווה בחודש הקרוב איום של לוין על השופטים בשל הצו שהוציא נגדו בג"ץ לכנס את הוועדה ולבחור נשיא לעליון בתוך חודש.
חקיקה אחרת שכן עברה הייתה חוק ביטול עילת הסבירות. בינתיים פרצה מלחמת "חרבות ברזל" הקשה, ונדמה היה שחרב ה"רפורמה" חזרה לנדן - כולם דיברו על אחדות העם וזניחת המריבות המשטריות. אבל מהר מאוד חזרו גחלי הרפורמה ללחוש. קודם במנהרות הפוליטיקה והכנסת - ולאחר מכן בגלוי.
העובדה שבג"ץ החליט על חודו של קול אחד, מבין שופטי העליון, להשאיר את עילת הסבירות על כנה הייתה כוח מניע עבור שר המשפטים לוין להתניע את הרפורמה שוב, ולחזק את מה שנראה כאגף השמרני של בית המשפט העליון. ראשית, הוא סירב למנות את מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן כנשיא קבוע.
לאחר מו"מ קצר על זהותם של מועמדי השר לכהן כשופטים בעליון הבין לוין ששופט העליון דוחים את שני מועמדיו האולטרה-שמרנים, תומכי הרפורמה המשפטית - ד"ר רפי ביטון וד"ר אביעד בקשי. הנימוק של שופטי העליון היה ש"אינם עומדים בסטנדרט המקצועי" הנדרש משופטי העליון. ברור שהם גם התנגדו לעובדה שהמועמדים נמנים עם תומכי ה"רפורמה", ותומכים בהגבלת סמכויות ההתערבות של בית המשפט העליון בחוקי הכנסת ובהחלטות הממשלה.
יחסי עבודה? אין
התנגדותם העזה של שופטי העליון גרמה לכך שמאז יוני האחרון קטע השר את ההידברות ואת יחסי עבודה בינו לבין פוגלמן, ולאחר מכן את ההידברות עם מחליפו יצחק עמית. עם עמית אפילו סירב השר להיפגש. המסר הוא – אני לא מכיר בך כמ"מ נשיא.
מה שהדליק את הזירה הייתה החלטת שלושה שופטי בג"ץ להוציא צו המורה ללוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, שעל סמכויותיה ועל סדר יומה הוא אחראי מכוח חוקי הכנסת
אחד הנפגעים הראשיים מהנתק הזה הוא הציבור. על פי החוק, נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים מנהלים בצוותא את מערכת המשפט. את מצבת השופטים, את התקציבים. השר עובד ישירות מול האוצר ומזרים תקציבים למערכת, אך כעת, בשל הנתק, המערכת מתייבשת והשירות לציבור נפגע.
אף על פי כן, התנהלו מאחורי הקלעים ובתיווכו של מנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל, מגעים על מתווה כוללני לבחירת נשיא, ולוין אף הסכים לבחור את עמית. אך בכל הקשור למועמדיו, סירב השר להתפשר. מה שהדליק את הזירה הייתה החלטת שלושה שופטי בג"ץ להוציא צו המורה ללוין לכנס את הועדה לבחירת שופטים, שעל סמכותיה ועל סדר יומה הוא אחראי מכוח חוקי הכנסת.
לוין רואה איום על סמכותו
לוין רואה בכך השגת גבול ואיום על סמכותו. בדיון הקודם של הוועדה לפני שבועיים כבר ערך לוין תרגילי מנהיגות בקשר לקביעת סדר היום, וניסיון לשדר את דיון הוועדה בשידור חי לציבור. זאת תוך מחאה חריפה ועלבון מופגן. כך גם הרגיש היום (חמישי), כשכינס את הוועדה במקביל לדיון בג"ץ בעתירות הקוראות להאשימו בבזיון בית המשפט.
איתרע המזל וממלא מקום הנשיא, יצחק עמית, נקרא לנאום בכינוס משפטי המתוכנן זה זמן רב. עמית, איש נעים הליכות בדרך כלל, החליט לצאת ולומר את דברו לציבור. הוא הסיר את הכפפות ודיבר בלשון לא משפטית או מכובסת על ניסיונות השר לשבור את עצמאות המערכת, את תפקודה ואת השירות לציבור.
בינתיים פורסם גם צו בג"ץ המורה ללוין לכנס את הוועדה ולבחור נשיא בתוך חודש. לוין התייחס כמובן לצו ולנאום כהכרזת מלחמה מטעם השופטים. הוא כינה את הצו "בלתי חוקי ומביש - תמצית אובדן הדרך, הניתוק והרמיסה שקומץ קיצוני מרשה לעצמו רק משום שנדמה לו שהוא יכול".
הוא טען שמדובר בהדחתו בפועל של שר המשפטים נבחר מתפקידו כיו״ר הוועדה לבחירת שופטים, ושהסיכול המכוון שעשו השופטים להצעה לשידור הדיונים לבחירת נשיא בית המשפט העליון הוא עדות למה שמתרחש כאן בשנים האחרונות. שופטי בית המשפט העליון לוקחים לעצמם את סמכויות הממשלה והכנסת, רומסים את בחירת העם, משליכים פעם אחר פעם לפח את קולם של מיליוני אזרחי ישראל, והופכים את עצמם לשליטים דיקטטורים, המתערבים וקובעים בכל דבר, במקום בחירתו של העם.
מי שמביט במתרחש בזום-אאוט מבין שמתרחשת כאן התנגשות שהיא מעבר למאבק על כוח, שליטה, סמכויות, צווים, מועמדים ושופטים. יש כאן מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. האם תהיה רק פורמלית, או שתמשיך להיות מהותית וליברלית?
טובה צימוקיצילום: Ynetולעצם העניין, מה הלאה? צווי בג"ץ משחקים לידיו של השר לוין, והוא כבר מאיים על המערכת בהעברת החוק לשינוי בחירת שופטי העליון בחודש הקרוב, וגם בחקיקת החוק לבחירת נציב תלונות על שופטים על ידי הכנסת במקום על ידי הוועדה לבחירת שופטים. השופטים מצידם ימשיכו להתחפר בהתנגדותם למועמדי השר. לדעתם, השר ממציא תירוצים כדי שלא לבחור נשיא. האם אין בנמצא מי שיתווך בין הצדדים?
