איתי וטלי, הוריו של עופר ברונר בן ה-19 ממדרשת בן גוריון שנהרג ביום חמישי בעין עבדת, סיפרו הבוקר (ראשון) ל-ynet על כמה שאהב את הנגב והשמורה. "הוא נכנס לשחות עם הסקרנות שהייתה טבועה בו, ובעיקר אהבה למקום הזה", שיתף אביו. "הוא כנראה עלה על איזה סלע והחליק אחורה, נפל - וכנראה שמת מיד, בלי ייסורים".
איתי וטלי מדברים על בנם עופר
(צילום: מיקי שמידט)
עופר עבד בשמורה, שלפי הוריו הייתה ממש "החצר האחורית" שלו. אימו סיפרה: "הוא גדל פה במדרשה, בנופים של המדבר, מול הנוף של חוד עקב ונחל צין. כשהוא היה תינוק גרנו ממש מול חוד עקב. כשהוא היה צעיר הוא היה כל הזמן שואל 'מתי אני אטפס לחוד עקב, מתי אטפס את חוד עקב?'. בגיל 5 כבר טיפס לשם עם אבא".
"הוא היה מטייל בלב ובנפש, וכל הזדמנות הוא יצא לטייל במדבר יהודה, בנגב, בכל מקום", הוסיף אביו. "הייתה לו מצלמה שהוא היה מחביא מול כל מיני מערות, ואחרי כמה ימים בא לפרוס את התמונות. הוא פשוט אהב את הנגב".
לפי האם, עופר "למד פה בתיכון לחינוך סביבתי, שזה היה פשוט תפור עליו המקום הזה. גם חברתית הוא פרח - היו פה אתמול מאות ילדים שהוא התחבר אליהם ונגע בהם. יש את פרויקט הדגל של התיכון שזה העדלאידע והוא היה מהמובילים כל שנה. הוא היה לוקח על עצמו איזשהו פרויקט וגם רוקד בתהלוכה".
לאחר מכן ציין האב כי עופר מאוד התחבר לאחד מהחללים שהושבו מרצועת עזה לישראל: "בשנה האחרונה בתיכון הוא חבר לליאת אצילי, אשתו של אביב זיכרונו לברכה. אחרי שהיא סיפרה לו מה היו החלומות של אביב, אז הם בנו מתקן עם כל החלומות שלו. הוא מאוד התחבר לדמות שלו".
"עין עבדת נמצאת ממש מרחק הליכה קצרה מהבית, והוא עבד שם בתור פקח", אמרה האם. "זה היה חלק מהעיסוקים שלו עכשיו, בזמן האחרון לפני הגיוס. הוא סיים שנת שירות בדרך לוטן, שם הוא עבד גם בטיפול דרך מסעות עם נוער בסיכון, וסיים את שנת השירות ביולי. מאז בעצם זכינו בארבעה חודשים שהוא היה בבית, אבל כל הזמן בעשייה - יום אחד עבד בתור מדריך סנפלינג, יום אחר עבד בתור מדריך בספארי, מחפש עקרבים ונחשים בלילה. עם הג'יפ יום אחד בשמורה בתור פקח".
אביו הוסיף: "הוא התנדב המון במד"א, במשמרות לילה, תמיד את המשמרות שהיה מה לתרום - משמרות עם אקשן. גם במהלך שנת השירות הוא התמיד, ובימים שלא היה במסעות הוא הלך להתנדב במד"א בספיר. הוא ידע שהתקבל לפרמדיקים, הוא אמר שכל החיים שלו הוא חלם להיות בפרמדיקים. אבל אם הוא יתקבל למודיעין, אז הוא יעשה את הפרמדיקים אחרי הצבא".
לדברי אימו, "הוא לא יכול היה לשבת לרגע. הוא היה מבשל בבית והייתי חוזרת מהעבודה בצהריים עם סירים מלאים, ריחות על הגז. ובין לבין הוא פשוט היה יוצא לטיולים עם החברים. עכשיו הייתה תקופה באמת שהוא היה במדבר יהודה ובמכתש רמון. פשוט ניצל את הזמן, טרף את החיים".
"סיפרו לנו החברים שלו שהם היו רוצים לצאת לטיול וההורים קצת דאגו, קצת חששו מהמסלול", שיתפה, "מדבר יהודה זה תמיד נשמע מפחיד כי קרו שם אסונות, אז הוא היה לוקח אותם לטיולי סנפלינג ולכל מיני מקומות. החברים מספרים שהם היו אומרים להורים 'אבל עופר מגיע לטיול'. הוא היה מאוד אחראי ובוגר - עושה בדיקות של הציוד והכול, ולפעמים הם אמרו שאפילו אם עופר לא היה מגיע, לפעמים היו אומרים 'עופר מגיע' כדי להרגיע את ההורים".
אביו סיכם: "מאוד הופתענו שדווקא הוא נפל שם ככה". לדברי האם, "זה היה כזה שוק. כאילו שאתה יוצא ממפתן הדלת, נופל ומת".
