אנחנו נמצאים בתקופה שבה ספוילר הוא חטא שדינו מיתה, אבל הנה אחד שכנראה תצליחו להסתדר איתו: במשרד החינוך, וכל שכן מחוצה לו, לא יזכרו את הקדנציה של מאיר יצחק הלוי בתור סגן השרה. אפילו ההכרזה של יפעת שאשא ביטון, שלפיה הלוי "ירכז את תחום החינוך הבלתי פורמלי", תסתיים – באופן פורמלי, כמובן – עם עוד פוליטיקאי שקיבל תפקיד שלא היה בו שום צורך. מצד שני, מדובר ביפעת שאשא ביטון: היא בטח בדקה את הנתונים לפני שעוד חבר למפלגה – ועוד כזה שנכנס לכנסת רק בזכות החוק הנורווגי – מצטייד בעוד ג'וב מיותר.
אם כן, מיום ליום מתברר שהשלטון הנוכחי הוא פחות ממשלת השינוי ויותר ממשלת המינוי. הרי זה לא נגמר בסגן השרה יצחק הלוי: בקרוב נדע מה עולה בגורל המשא ומתן המכונן, שמשום מה לא מתקיים בקמפ-דיוויד מרוב חשיבתו, סביב הטלת תפקיד "שר ההתיישבות" על ניר אורבך. מצד שני, לראות את שרי מרצ והעבודה מרימים את ידם גם בעד המינוי הזה לפחות יסמן וי על משבצת הקומדיה.
מיד כשקמה הקואליציה המשונה הזאת, שאולי הייתה מחויבת המציאות לעומת הפוטנציאל ההרסני של האלטרנטיבה, התגוננו הארכיטקטים שלה מול טענות הניפוח בעזרת טיעונים מסוג "נקלענו לסיטואציה". יאיר לפיד, שלא סובל מהיעדר כישורים רטוריים, שכלל את השיטה לכדי אמנות עם גישת ה"נכשלתי" ו"אני לא אוהב את זה", כלומר כביכול "כנות" ו"לקיחת אחריות" כתחליף להצבת קווים אדומים, כאלה שלא חוצים ובטח שלא הופכים את זה להרגל.
הישראלים עוד לא בקיאים במשנתו הפדגוגית של יצחק הלוי. ואם נושא החינוך אכן בוער בעצמותיו, הוא וגם מנהיג המפלגה שלו יודעים שהצעד הכי פדגוגי שלו בקדנציה יהיה לסיים אותה לפני שהתחילה
עכשיו, אחרי חצי שנה בממשלה, אפילו מי שהאמין לכל ה"נכשלתי" וה"אני לא אוהב את זה", מקבל את האמת: כישלון זה לא משהו שעושים כל יומיים, ואם כן – כנראה שאתם די אוהבים את זה.
טיעון מקומם נוסף שצריך להכרית ובהקדם, הוא שמדובר באנשים "ראויים". את ההיגיון הנחות הזה, שיש בו הרבה יותר מקורט של התנשאות, ניסו על הציבור גם סביב העברת תקציב המדינה, בהקשר של הכספים הקואליציוניים שהיו כה שנואים על האופוזיציה לשעבר. והרי כל העניין הוא לא האדם או הנושא אלא התרבות: בזבזנות, סיאוב ואפילו שחיתות באים לעולם בדיוק בגלל ההתעקשות על ג'ובים מומצאים או שיטות ניהול תמוהות.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס זה שורש כל הרע, שמחלחל ונספג באדמה הפוליטית עד שהוא נעשה חלק בלתי נפרד ממנה. לכן כפי שזאב אלקין לא היה צריך להיות "שר המים וההשכלה הגבוהה" בממשלה הקודמת, כך גם שרת החינוך לא צריכה סגן כי אולי לראש עיריית אילת לשעבר לא מספיק מעניין, ותפקיד "שר ההתיישבות" לא יכול להיות פיצוי רק בגלל שהחיים של מפלגת ימינה ממש קשים אצל הבייס שלה אחרי ההחלטה להפר בין שלוש ל-300 הבטחות בחירות.
הישראלים עוד לא ממש בקיאים במשנתו החינוכית של יצחק הלוי או יודעים במי מדובר מלבד היותו ראש עיריית אילת לשעבר. ואם נושא החינוך אכן בוער בעצמותיו, הוא וגם מנהיג המפלגה שלו יודעים שהצעד הכי פדגוגי שלו בקדנציה יהיה לסיים אותה לפני שהתחילה. עוד ספוילר: זה לא יקרה.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
