חמישה ימים אחרי שהג'יהאד האיסלאמי פרסם את הסרטון של רום ברסלבסקי, שבו הוא נראה כחוש ומורעב, אימו מספרת הערב (רביעי) בריאיון ל-ynet כי "מ-7 באוקטובר עד לסרטון הזה לא נשברתי - אבל לראות את הילד שלי ככה, זה כבר היה יותר מדי".
בג'יהאד האיסלאמי טענו עוד קודם לכן, לפני כשבועיים, כי הקשר איתו ועם שוביו "נותק לאחר הפצצה בעזה". תמי לא יודעת אם המידע נכון, אלא רק דבר אחד: "נכון להיום, הבן שלי על סף מוות. ואף אחד לא יודע איפה הוא".
תמי ברסלבסקי: "ראיתי בן אדם שמרגיש שוויתרו עליו"
(צילום: ירון ברנר)
התיעוד הקשה של רום מהשבי, באישור משפחתו
"מרגישה שרום מאוכזב ממני"
תמי מספרת על שני הסרטונים של בנה שקיבלה מאז חטיפתו. הראשון שבהם בפסח, ובו הוא נשמע מדבר, כועס, צועק, דורש. מלא כוח ותקווה. "הוא דיבר מדם ליבו. הוא האמין שמישהו יראה את הסרטון הזה ויוציא אותו משם", אמרה. אבל הסרטון השני שונה בתכלית: "ראיתי שם בן אדם כבוי. מיואש. אחד שמרגיש שוויתרו עליו, שהוא לבד".
היא מתקשה להכיל את התמונה: "הוא שוכב על שטיח, בלי משקפיים, בקושי רואה. קשה לו לנשום, לעמוד, לאכול. ואני רק רוצה לחבק אותו, להגיד לו: 'רום, הכול בסדר. אנחנו נמצא פתרון'. אבל איך אפשר לבקש ממנו להחזיק עוד קצת, כשהוא שם ואני פה, חסרת אונים בדיוק כמוהו?".
2 צפייה בגלריה
רום חזר לתופת גם כשיכול היה לברוח: "האמין שיוציאו אותו משם"
(צילום: מטה משפחות החטופים)
הסרטון הקודם של רום: "דיבר מדם ליבו"
רום היה בפסטיבל הנובה בזמן הטבח. תמי יודעת שהוא ראה את הזוועות בעיניים. "הוא הסתובב בין ההריסות, בין הנרצחים. ראה אנשים נשרפים, נאנסים, נחטפים. ובכל זאת, כשהייתה לו אפשרות לברוח, הוא לא ברח. הוא הציל בחורה ממכולת זבל, חיכה איתה לחילוץ, ואז חזר. חזר לתופת. בלי למצמץ".
תמי עוצרת, שואפת אוויר, וממשיכה: "הילד הזה שם את החיים שלו בשביל אחרים. והיום הוא מרגיש שאין מי ששם את החיים שלו בשבילו". החיים שלה הפכו למסע מתיש וחסר נשימה. ראיונות, הפגנות, שיחות, שלטים, עוד נאום, עוד פנייה. והמצב רק מחמיר. "אני עושה הכול, מדברת עם כולם. אבל הידיים שלי כבולות. ואני מרגישה שהוא מאוכזב ממני".
"רום, אל תעזוב אותי, תישאר בחיים"
תמי לא מאשימה את מקבלי ההחלטות ברוע, היא מאשימה אותם בקור. "מאז 7 באוקטובר, כולם עובדים עם הראש. עם היגיון. 'ניצחון מוחלט', 'ביטחון המדינה', 'שיקולים אסטרטגיים'. אבל הם לא לוקחים בחשבון את הלב שלנו, שנמצא שם, בעזה". היא פונה אליהם, בקול רועד אך נחוש: "ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, סמוטריץ', בן גביר, סטרוק - פעם אחת, תקשיבו ללב. תלכו עם הלב. הוא לא משקר. ותחזירו לנו את הלב שלנו הביתה".
"אימהות עושות הכול בשביל הילדים שלהן", היא אומרת. "אם היה בן אדם בעולם שסמכתי עליו, זאת אמא שלי. ואני יודעת שרום סומך עליי. אבל עכשיו, ברגע הכי גורלי, אני יושבת על הספסל. מישהו אחר מחליט. ואני רק מחכה. חסרת אונים". ועדיין, היא לא מוותרת. כי אמא לא מוותרת. "רום, אל תעזוב אותי", היא מסיימת, כמעט בלחישה. "אתה עושה הכי טוב שאתה יכול. אני יודעת. תמשיך עוד קצת. תישאר בחיים. תישאר".
