אחד הסמלים הישראלים מיוצא לאירופה בפעם הראשונה: 40 שנה לאחר שנכנסו לשירות בצה"ל, טנקי מרכבה ותיקים שיוצרו בישראל צפויים להימכר בקרוב לשני צבאות זרים, להגיע לאירופה, ולהמשיך לשרת חרף גילם המתקדם.
משרד ההגנה האמריקני אמור לאשר בקרוב לישראל למכור מאות טנקי מרכבה מסימן 2 ו-3 שיוצרו בישראל בשנות השמונים והתשעים ויצאו משירות בשנים האחרונות לשתי מדינות זרות, אחת מהן באירופה, על רקע המלחמה באוקראינה והעדנה לה זוכים מחדש כלי מלחמה קלאסיים משוריינים. זו הפעם הראשונה שטנקי מרכבה יימכרו למדינה אירופית.
מרכבה סימן 3 בפעולה: התרגיל האחרון עם הטנקים ב-2020
(דו"צ ועדי דגני, dji ישראל)
במשרד הביטחון לא נוקבים בשמות שתי המדינות שסיכמו על רכישה של יותר מ-200 הטנקים הישראלים המשומשים לאור הרגישות שבמהלך, אך העסקה על סף חתימה סופית וצפויה להבשיל לביצוע מיידי יחסית, בתוך כשלושה חודשים. גורמים במשרד הביטחון אמרו ל-ynet כי מאחר שחלקים מכאניים מסוימים בטנקים אלו הם מתוצרת אמריקנית, בעיקר המנוע, נדרש אישור של משרד ההגנה בוושינגטון לביצוע העסקה.
לפי הערכות, היקף העסקה יגיע לכמה עשרות מיליוני דולרים לכל הטנקים, סכום שייכנס לקופת המדינה וכנראה יועבר ישירות לטובת מערכת הביטחון. מדובר בסכום שנחשב זניח ביחס לרכש של טנקים חדשים מערביים. לשם הפרופורציה, לפני כעשור הציע משרד הביטחון לצבא זר לרכוש טנק מרכבה חדש סימן 4, מפס היצור, בכארבעה מיליון דולר לטנק אחד.
מפרטים נוספים עולה ששתי העסקאות יהיו מפוצלות - האחת תכלול את טנקי מרכבה 2 הוותיקים יותר והשנייה את מרכבה סימן 3 שנכנסו לשירות בשנות התשעים ושירתו בעיקר את לוחמי חטיבה 188. בשנים האחרונות הטנקים הללו יצאו משימוש וכיום כל 3 חטיבות השריון הסדירות - 401, 188 וחטיבה 7 - מצוידות בטנקי מרכבה סימן 4 מתקדמים עם מערכת ההגנה האקטיבית נגד טילי נ"ט, מסוג מעיל רוח ומערכות שליטה ובקרה ממוחשבות.
חלק מהטנקים הסדירים, בעיקר אלו שפחות ותיקים, הועברו לחטיבות מילואים, בהן חטיבה 10 (הראל) במקום המג"חים. עם זאת, במחסני התחזוקה של צה"ל נותרו יותר מ-200 טנקים מיותמים. תחילה היו פסימיים במערכת הביטחון לגבי האפשרות שצבא זר ירכוש אותם, ונשקלה האפשרות למכור אותם לקבלני מחזור ברזל, לא לפני שייגרטו. אך נגדי החימוש תחזקו אותם היטב ובמקביל פרצה אשתקד המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ששינתה את צרכי הביטחון במדינות אירופה. התעניינות ראשונית בטנקים משומשים החלה כבר באמצע השנה שעברה ובמשרד הביטחון מיהרו לבדוק את מצב המרכבות הישנות, וגילו שהן כשירות מספיק כדי להימכר.
גורמי ביטחון הסבירו כי "לייצר טנק כמוצר מדף זה תהליך מורכב וארוך שיכול להימשך שנתיים ולעלות הון, בזמן שלנו יש טנקים כשירים, עם קבלות, לפעילות מחר בבוקר, בשטח פתוח ובשטח בנוי". עוד אמרו הגורמים כי "אירופה נמצאת במירוץ חימוש שלא היה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה". כך למשל, משרד ההגנה הגרמני שילש את תקציב הביטחון שלו בגלל המתיחות עם רוסיה, בעוד ששבדיה ופינלנד חוברות לנאט"ו, ורק אתמול דיווח משרד הביטחון הישראלי על שיא של כל הזמנים במכירת נשק ישראלי לעולם – בכ-12.5 מיליארד דולרים בשנה החולפת.
יצוין כי במחסנים של צה"ל נמצאים עוד מאות נגמ"שי M-113 שיוצאים גם הם משימוש, לאור כניסתם של נגמ"שי הנמ"ר והאיתן בשנים האחרונות, בעיקר לחטיבות הסדירות. עבור נגמ"שים אלו, שלא נחשבים לממוגנים מירי נ"ט, אין עדיין ביקוש זר. במקביל, בשנים האחרונות הצליחה ישראל לקדם מכירת מטוסי F-16 של חיל האוויר שיצאו משימוש לצבא קרואטיה. הגורמים הביטחוניים ציינו כי "קשה למכור עודפים צבאיים, ואנחנו מנסים להיות אטרקטיביים ולהאריך את חייהם כמה שניתן".
טנקי המרכבה הראשונים, פרי פיתוחם של אלוף במיל' ישראל טל (טליק) והמהנדס ישראל טילן, יוצרו בישראל בסוף שנות ה-70, וגרסתם הראשונה, סימן 1, שולבה בפעילות מבצעית כבר במלחמת לבנון הראשונה, במהלך מבצע שלום הגליל. מיד לאחר מכן פיתחו במשרד הביטחון את גרסת ההמשך, סימן 2, עם שיפורים שאפשרו לוחמה גם בשטח בנוי, ועם תוספות למיגון פסיבי. לוחמי השריון בסדיר ובמילואים רשמו אלפי קרבות מוצלחים בטנקי המרכבה בכל מערכות ישראל האחרונות, ברצועת הביטחון בלבנון, במבצע חומת מגן, במלחמת לבנון השנייה, במבצעים ברצועת עזה לפני ואחרי ההתנתקות, וכן בביטחון השוטף בגזרות השונות.
