בבית העלמין בכפר עזה התקיימה היום (ראשון) הלוויה שנייה לנדב גולדשטיין-אלמוג (48) ובתו ים (20), שנרצחו בטבח ב-7 באוקטובר. השניים נקברו באופן זמני בקיבוץ שפיים, אך כעת הוחזרו לקבורה באדמת הקיבוץ שבו חיו. את ארונו של נדב נשאו חבריו וחברותיו מקבוצת הטריאתלון "אתגרית עוטף עזה", שהגיעו למעמד במדי הקבוצה. באותו יום רצחו המחבלים את נדב וים, וחטפו את יתר בני המשפחה - האם חן ושלושת הילדים אגם, גל וטל, ששבו מעזה בעסקה.
הלוויתם של נדב וים גולדשטיין-אלמוג שנרצחו בכפר עזה
4 צפייה בגלריה
אגם גולדשטיין-אלמוג. "נותרתי עם שני בורות בליבי - של אבי ואחותי שנרצחו לנגד עינינו"
(צילום: תומר שונם הלוי)
אגם, בתו של נדב ואחותה של ים, הקריאה דברי פרידה: "הבוקר שלנו התחיל מוקדם בבית הקברות בשפיים. ביקשנו להיות בהליך ההוצאה של הקברים שלכם, והלב התכווץ. פתאום הייתם כל כך קרובים אליי, ורציתי לרוץ ולחבק אותך. תודה לכל האנשים הטובים שטיפלו היום באבי ובאחותי בצורה יוצאת דופן. בשבת ההיא היינו לבד, והיום הרגשנו עטופים".
בהמשך תיארה את תחושת האובדן: "בכפר עזה חיינו יחד כמשפחה גדולה, והיום נותרתי עם שני בורות בליבי - של אבי ואחותי שנרצחו לנגד עינינו. היום אתם תיקברו בפעם השנייה, נגד כל החוקים, אך עבורנו זו תהיה הפעם הראשונה. בעזה חשבתי מה לכתוב לכם על המצבות, איך אעמוד מעל הקברים ואצרח. אפילו קיוויתי לנס - שאולי הגיע אמבולנס רגע אחרי שחטפו אותנו והציל אתכם. לא יכולה להאמין שהרוע הזה לקח לי אתכם".
היא הודתה על השנים המשותפות: "מעל קבריכם אודה על 17 שנים שבהן לא היה חסר לי דבר. אודה על אחותי הגדולה והטובה שמלאה בשמחת חיים, על ארוחות השישי שהיו כל כך חשובות לנו, ועל מה שהשארתם לי - חוויות וזיכרונות". לסיום אמרה: "היום תיקברו בפעם האחרונה, ויחד אתכם ייקבר חלק ממני. הלוואי שאחרי חזרתכם הביתה יחזירו גם את גלי וזיוי האהובים שלנו, ואת כל שאר החטופים".
4 צפייה בגלריה
הלווייתם של נדב וים בכפר עזה. "קבורים ליד מיטב אנשינו שנרצחו ונפלו בשבילי אותו יום"
(צילום: תומר שונם הלוי)
חן, אלמנתו של נדב ואמה של ים, אמרה: "ים ילדה בכורה ואהובה שלי, נדב אהוב שלי. מתקשה להאמין שאנו עומדים כאן במעמד קשה מנשוא זה, בו אנו מעבירים אתכם למנוחת עולמים בכפר עזה".
היא סיפרה על רגעי השבי בעזה: "כשאגם, גל, טל ואני היינו שבויים בעזה, שמענו ברדיו את המבזק שסיים ריאיון בגלי צה"ל במילים 'מצטערים על נדב וים'. זה היה האישור הסופי עבורנו שהם אינם בין החיים. זוכרת שגם אני וגם אגם הרהרנו שם, כי נוכח הלחימה והסכנה באזור סביר שנאלצו לקבור אתכם קבורת בזק בכפר עזה. לא דמיינו שקברו אתכם דווקא בשפיים".
חן ציינה כי קבורתם בשפיים היא חלק מהסיפור של אותו יום: "אגם, גל, טל ואני לא היינו בהלוויה בשפיים כי היינו שבויים בעזה. לתפיסתי, עצם העובדה שקברו אתכם שם היא חלק מהסיפור של 7 באוקטובר - אי אפשר היה לקבור בכפר עזה. אם היה תלוי רק בי, סביר שהייתם נשארים קבורים בשפיים".
בסיום דבריה הוסיפה: "אני עומדת כאן היום, בלב כבד ובראש מורכן, מסכימה למהלך הקשה והלא טבעי הזה - לקבור את נדב וים בפעם השנייה בכפר עזה. מתנחמת בעובדה שעכשיו הם קבורים ליד מיטב אנשינו שנרצחו ונפלו בשבילי אותו יום. אינני יודעת אם אוכל לשוב ולגור כאן".
ורדה, אימו של נדב וסבתה של ים, הוסיפה: "כל כך אירוני שאתם חוזרים הביתה לפנינו. הבית החדש יהיה מואר וצבעוני כפי שהיה - ועצוב בו זמנית". היא ציינה את כוחותיהם של בני המשפחה שנותרו: "חן והילדים ששרדו את המנהרות בעזה הם אמיצים, ומתמודדים עם הרבה עצב וגעגוע. הם מראים שלאט לאט אפשר להגיע לריפוי ולשיקום".
בריאיון בעבר התייחסה ורדה לרגע שבו יקיריה ישובו להיקבר בקיבוץ. היא אמרה אז: "ההלוויה הייתה ב-23 באוקטובר בשפיים. רצינו לחכות שחן והילדים יחזרו מהשבי ויהיו שם. החלק הכי קשה - אבל אולי גם מקל במידה מסוימת - יהיה להעביר את הקברים לכפר עזה. כשאחזור, אני רוצה שהם כבר יהיו, כדי שאוכל להיות קרובה אליהם".
