כולם מכירים את המספר 700 – רף הפסיכומטרי שסביבו מתנדנדים אלפי המועמדים המבקשים כרטיס כניסה יוקרתי לפקולטות לרפואה. לעיתים נדרשות שנים ואלפי שקלים על קורסי הכנה ושיפור בגרויות, רק כדי לגלות שאפילו לא עברת את אמצע הדרך במסע אל הקבלה ללימודי הרפואה: מו"ר/מרק"ם, מס"ר, שאו"ל, תחנות סימולציה ומבחני אישיות, אלה המשוכות הבאות. מערכת קבלה קשוחה ויקרה הופכת את חלום החלוק הלבן למסחטת כספים שמציבה חסם כלכלי. "חצי מהכסף שחסכתי ללימודים הלך רק על לנסות להתקבל", כתב אחד מעשרות המועמדים בקבוצות ווטסאפ ופייסבוק ללימודי רפואה. "זו העלות של יום הערכה?!?! 1,900 שקל ואפילו לא בטוח שאני עובר", כתב אחר. חברו הוסיף: "הקטע המדהים שכל שנה זה עולה עוד כמה מאות שקלים".
בשל סיכויי הקבלה הנמוכים, רוב המועמדים נרשמים לכל שבע הפקולטות הקיימות. תג המחיר הראשוני עומד על כ-3,500 שקלים רק עבור דמי ההרשמה, ומכאן ההוצאות רק הולכות ותופחות.
לאחר שעברו את הרף הקוגניטיבי (ציון ה"סכם", המשלב פסיכומטרי ובגרויות), מגלים המועמדים שהליכי המיון הופרטו, וכל אוניברסיטה מפנה למכון חיצוני אחר. האוניברסיטה העברית, הטכניון ואוניברסיטת תל אביב עורכות את המיונים באמצעות המרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מאל"ו). אוניברסיטת בן-גוריון דורשת מבחנים ממוחשבים וראיונות שמפעיל מכון "תימה" (TEMA). הפקולטה של אוניברסיטת בר-אילן בצפת עובדת עם "פילת", ואוניברסיטת חיפה עם "אדם מילא".
הפיצול יוצר כאוס ועלויות כפולות. "אחרי שכבר נרשמת לאוניברסיטה ושילמת לכל אחת 500 שקלים, צריך לשלם שוב לשלב הזה עוד 500 שקלים רק כדי לנסות את מזלך", מתארת אריאל, מועמדת לרפואה. באופן תמוה, מועמדים מדווחים כי בעוד רוב המכונים גובים מאות שקלים, בחיפה באחת ההזדמנויות נגבו 45 שקלים בלבד – "מה שמעלה את השאלה מי מפקח על המחירים ומה ההצדקה שלהם".
מסלול מאל"ו נחשב ליקר ולמתיש מכולם. הוא כולל שלושה שלבים שעלותם מגיעה לכ-2,350 שקל: שאלון (450 שקל) – בחינה כתובה של כשעתיים וחצי הכוללת שאלות פתוחות ולעיתים פולשניות. יום התחנות (1,900 שקל) כולל כיום וחצי של תחנות סימולציה. המועמד נכנס לחדר עם שחקן המציג סיטואציה מורכבת, בעוד רופא צופה ומתחקר אותו לאחר מכן. בנוסף יש תחנות של דילמות וראיונות. בסיום ההליך מגיע מבחן אישיות ממוחשב הכולל כ-300 שאלות.
כאשר נשלחה דרישת התשלום על סך 1,900 ליום ההערכה, קבוצות הווטסאפ של המועמדים התמלאו בייאוש ובזעם. "שלב ראשון בהערכה – מצב סוציואקונומי", סיכם אחד מהם, וחברותיו מיהרו להסכים: "ממש, לא נורמלי... לקוחות שבויים". אגב, מרגע שמועמד מקבל זימון למבחנים, עומדות לרשותו 48 שעות בלבד להשלים תשלום של 1,900 שקלים בתשלום אחד ואם פספס – בעיה שלו. "רוצים תשלום אחד באשראי... מי מספר להם שאין לי מסגרת לזה?".
"שאלו אותי אם עברתי טיפול פסיכולוגי"
במבחני האישיות, המשותפים לכל הפקולטות, נבחנות תכונות כמו תקשורת בין-אישית, עבודת צוות, יציבות רגשית, מוחצנות ודרכי חשיבה. על נחיצותם נעמוד בהמשך, אבל קשה להתעלם מהאופן שבו מוצגות השאלות - פולשניות, ולעתים על גבול הלגיטימיות. כך מתארת אריאל: "מישהו סיפר שקרוב משפחה שלו נפטר, אז אמרו לו : 'אתה לא מרגיש רע שלא היית איתו הרבה?', או שמישהי שסיפרה שקרובה מדרגה ראשונה שלה נפטרה, ואמרו לה: 'את מספרת לנו כדי שנרחם עליך? זה לא יעזור לך'".
מסלול מתיש וארוך ותהליך קבלה קשוח לא פחות
(צילום: shutterstock)
תיאורים דומים עלו גם בקבוצות. "אותי שאלו אם אני הומו נשי או גברי במערכות יחסים. ניצחתי", כתב אחד בציניות. מועמד אחר השיב לו: "נראה לי ישר העבירו אותך שלא תגיש תביעה". אחר מספר: "שאלו אם עברתי טיפול פסיכולוגי, על מה הוא היה ומה היה במהלך הטיפול (שהוא היה רק במשך כמה חודשים בתיכון). כשאמרתי שאני לא זוכר... היא ממש התעקשה לשמוע מה היה".
אחר שיתף כי בראיון סיפר שהוא כבר שמונה שנים מנסה להתקבל. אחד המראיינים השיב לו שזה יכול להתפרש כאובססיה של אדם שלא מבין שזה פשוט לא המקום עבורו. לדבריו, הוא הרגיש מאוד לא נעים, אבל לא חשב שנכון לערער, מפחד שזה יתפרש לרעתו. יש גם מועמדים שניסו להגן על השיטה: "רוצים לראות איך תגיב כשמציבים אותך בסיטואציה שיכולה לערער אותך". אחרת הוסיפה: "תשובה של כן או לא אינה משנה את ההתאמה שלך, אלא איך אתה מציג את זה".
להוצאות הללו מתווספת גם עלות הפסיכומטרי, שעומדת על כ-700 שקלים, לצד קורסי הכנה שמחרים יכול להגיע ל-10,000 שקלים ואף יותר. סיון, מועמדת לרפואה, מספרת ששנת מיונים אחת עולה בין 10 ל-12 אלף שקלים. בשל רף הקבלה הגבוה, רבים ניגשים למבחנים שוב ושוב. כדי להתמודד עם התחרות, צמחה תעשייה של מכונים פרטיים המציעים חבילות הכנה למבחני האישיות בעלויות של אלפי שקלים, במטרה ללמד את המועמדים כיצד "לפצח" את השיטה.
מכון פייר מציע קורסי הכנה למבחני מו"ר/מרק"ם (האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב והטכניון) וגובה עבורם בין מאות לאלפי שקלים. לצד זאת מוצעים קורסים נקודתיים. מכון ביוכימיה פלו מציע צוות הכולל רופאים, שחקני סימולציה וסטודנטים. חבילת הכנה עולה 1,100 שקלים, ומפגש סימולציה עם שחקנית עולה 790 שקלים. מנגד, "אקדמיה לעם" שהוקמה בידי סטודנט לרפואה כדי להנגיש את הלימודים לכל שכבות האוכלוסייה, מציעה קורסים במאות שקלים בלבד.
משחק של ניהול רשמים והתנדבות רק בשביל ה"וי"
"כשכולם מתכוננים, אם אתה לא מתכונן – אתה מגיע בעמדת נחיתות", אמר גיל ליאור, מדריך בקורס הכנה וסטודנט לרפואה, בפודקאסט של מכון יואל גבע. "העצה שלי היא ליצור את הרושם הכי טוב בעיני הבודק, לא את הרושם הכי טוב בעיניך. זה ראיון עבודה לכל דבר, משחק של ניהול רשמים".
אלא שלא כולם סבורים שקורסי הכנה מעניקים יתרון. רופא המשמש בוחן בוועדות קבלה מתאר עד כמה התופעה נפוצה: "אנשים מדקלמים את אותן תשובות". חבר בור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות שמאגד את פורום דיקני הפקולטה לרופאה ואחראי, בין היתר, על קביעת תנאי הסף, נחרץ אף יותר: "כל קורסי ההכנה לא עוזרים בכלום. אנחנו מזהים מי מגיע עם המשפטים שלימדו אותו לדקלם".
הרצון לזכות בכרטיס הכניסה מוביל גם צעדים שכל תכליתם ליצור רושם טוב.. מאחר שהמועמדים יודעים שיישאלו על עשייה חברתית, רבים מהם מתחילים להתנדב בעיקר כדי לסמן "וי". "אנשים מתחילים להתנדב נטו בשביל המבחנים, ושואלים איפה כדאי כדי שזה ייראה טוב", מספרת אריאל. "מישהי סיפרה שהיא מתנדבת בארבעה מקומות שונים – עם קשישים ונערות בסיכון – רק בשביל זה", מספרת סיון. לדבריה, מדובר בתופעה רחבה: "הרבה מהמכונים ממש המליצו לעשות את זה".
הסינון הקפדני – ויש שיאמרו אכזרי – הוא תוצאה של היצע מוגבל מול ביקוש עצום. אלפי מועמדים, מספרים מוערך ביותר מ-3,000, מתמודדים על 1,540 מקומות שיפתחו בשנת הלימודים הקרובה.
המתח הזה מגלם גם פרדוקס לאומי: מצד אחד מיון קפדני, ומהצד האחר מחסור כרוני ברופאים – ישראל מצויה מתחת לממוצע ה-OECD במספר הרופאים לאלף נפש: 3.5 לעומת 3.9. נוסף לגל פרישה של רופאים שעלו בעליה הגדולה מברית המועצות לשעבר, ישראל מתמודדת גם עם עזיבה של רופאים את הארץ – 330 רופאים עזבו בשנתיים האחרונות (הנתון הוא בקיזוז מספר הרופאים שחזרו).
המחסור יחריף בשנים הקרובות בעקבות "רפורמת יציב", שביטלה את ההכרה בבתי ספר לרפואה בחו"ל שאינם עומדים בסטנדרטים שנקבעו. "אלה אוניברסיטאות שקיבלו כל מי שיש לו דופק", אומרת בציניות בכירה במשרד הבריאות. אלא שהרפורמה, שנועדה להבטיח שרופאים יעמדו ברף המקצועי הנדרש במערכת הבריאות הישראלית, צפויה לגרוע בהדרגה כ-800 רופאים חדשים מדי שנה.
כדי לפצות על המחסור, משרד הבריאות והאוניברסיטאות נערכו מבעוד מועד והציבו יעד שאפתני: הגדלת כמות הסטודנטים מכ-800 בעשור הקודם ל-2,000 סטודנטים בשנה עד 2030.
לזכות כל השחקנים ייאמר שהם אכן עומדים במשימה, ומספר הסטודנטים גדל מדי שנה בהתאם למפת הדרכים. אלא שזה פשוט לא מספיק. פרופ' אלי פיקרסקי, דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, מתריע מנתון אחר שאיש לא לקח בחשבון – עזיבתם של מאות רופאים את ישראל.
פרופ' אלי פיקרסקי צילום: האוניברסיטה העברית"הנתונים מייאשים", מודה פרופ' פיקרסקי. "נעשה מאמץ אדיר, מאורגן, מסודר ומתוכנן להגדיל את שורות הסטודנטים לרפואה, אבל זה לא שווה כלום כשלוקחים בחשבון את מספר הרופאים העוזבים". לדבריו, יעד המקסימום הנוכחי של הוספת 2,000 סטודנטים בכל שנה – חייב להפוך למספר המינימום.
עם זאת, מדגיש פרופ' פיקרסקי, "האתגר הוא לעשות זאת מבלי להתפשר על המצוינות של התלמידים". גם עמיתו, פרופ׳ עידו וולף, ראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, סבור כי מדובר בתהליך המחייב הדרגתיות: "אי אפשר להקפיץ עסק ב-100% בשנה, כי הוא יקרוס. לכן נעשים מהלכים מובנים ומסודרים, ובהדרגתיות מרחיבים את מקומות ההוראה, ומגדילים את מספר הפקולטות לרפואה". במשרד הבריאות מבינים שנדרשת צמיחה מדורגת. לקפיצה הבאה בעוד שנה-שנתיים, שתעמיד את הרף על 1,700 סטודנטים בשנה, תידרש הרחבת תשתיות פיזיות. לשם כך הוקצו כ-200 מיליון שקלים.
צוואר בקבוק נוסף בדרך להרחבת השורות קשור ב"שדה הקליני" – הכשרת הסטודנטים בבתי החולים ובקהילה. "המונח הזה מייצר תחושה שגויה של ׳מה הבעיה? יש לי דונם, אז בוא נעשה שניים׳", מספיר פרופ' פיקרסקי. "שדה קליני אינו רק מיטה בבית החולים, אלא רופא המשמש מנטור לתלמיד". גם כאן, מבהירים במשרד הבריאות, מושקעים מאמצים להרחבת היקף ההכשרות. "בתי החולים נמצאים בתהליך יפה של צמיחה, כדי לייצר מקומות נוספים לכל הסטודנטים", מציינת בכירה במשרד.
המדינה משלמת הון כדי להטיס סטודנטים לחו"ל
האם חרף ההגדלה במספר הסטודנטים יש מקום להוריד את סף הקבלה? גורמים במשרד הבריאות מציינים כי סף הקבלה ירד (אף שלמשרד אין השפעה על תנאי הקבלה) ועדיין – מועמדים טובים רבים מתקשים להתקבל לפקולטות בארץ, בעוד שמוסדות אקדמיים בחו"ל ישמחו לקבלם בזרועות פתוחות.
אלא שזו אופציה לעשירים בלבד. מועמד נדרש לגייס כחצי מיליון שקלים ללימודים בחו"ל. לפתרון מצוקה זו, יזם משרד הבריאות את תוכנית "אופקים", במסגרתה מעניקה המדינה סבסוד של 360,000 שקל לסטודנטים לרפואה בחו"ל. אם הסטודנטים יחזרו ויתמחו בפריפריה, ההלוואה תהפוך למענק. המערכת המקומית כה מסורבלת, עד שהמדינה מעדיפה לשלם הון כדי להטיס סטודנטים לחו"ל.
האבסורד שבסבסוד הלימודים בחו"ל מתחבר לבעיית העומק של מערכת המיון: מימון הלימודים, ובייחוד ההוצאות על מבחני המיון וההכנה, מהווים חסם סוציואקונומי שמדיר אוכלוסיות מגוונות.
פרופ' פיקרסקי: "הנתונים מייאשים. נעשה מאמץ אדיר, מאורגן, מסודר ומתוכנן להגדיל את שורות הסטודנטים לרפואה, אבל זה לא שווה כלום כשלוקחים בחשבון את מספר הרופאים העוזבים"
פרופ' אלי פיקרסקי מודה בכך ביושר: "אין ספק שהון תרבותי עוזר בסיטואציה הזו. זה מייצר הסללה, ומאוד יכול להיות שאנחנו לא מקבלים אנשים כי הם לא קיבלו את ההון התרבותי הזה בבית". הוכחה לכך שהחסם הכלכלי שפוגע בגיוון מגיעה מכיוון מסלול העתודה לרפואה צבאית ("צמרת") בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, אשר ממומן במלואו על ידי הצבא, כולל מעונות, מחיה ומלגה.
"באופן מובהק, האוכלוסייה שם הרבה יותר מגוונת. מגיעים יותר אנשים שלמדו בפריפריה", מעיד פרופ׳ פיקרסקי. כשמסירים את העול הכלכלי, מגלים פתאום מאגר עצום של מועמדים מוכשרים.
כדי לנסות ולתקן את המעוות, המערכת מפעילה תוכניות סיוע והעדפה מתקנת. באוניברסיטאות, למשל, נקבעו קריטריוני קבלה ייעודיים יותר לאוכלוסיות ספציפיות (שאינם מנמיכים את רף הקבלה), כמו מצטייני פריפריה, בני העדה האתיופית וחרדים. במקביל, משרד הבריאות מפעיל את תוכנית "אילנות", שמספקת למצטיינים מהפריפריה מכינות, תמיכה אקדמית וסיוע בשלבי הקבלה ובמהלך הלימודים. נותר רק לקוות שהצעדים יסדקו את חומת הכסף, ויבטיחו שדור הרופאים הבא של ישראל לא יהיה מורכב רק ממי שידם משגת.
תגובת משרד הבריאות: "משרד הבריאות, בשיתוף המל"ג והות"ת, תומך כלכלית בפקולטות לרפואה לצורך הגדלת היצע מקומות הלימוד וכמות הרופאים. בהתאם להחלטת הממשלה, היעד עומד על 1,700 סטודנטים חדשים עד 2027, כשבשנת הלימודים האחרונה החלו את לימודיהם 1,448 סטודנטים לרפואה. בנוסף, המשרד תומך כלכלית ורגולטורית בבתי החולים להרחבת היצע השדות הקליניים. כיום, שיעורי הניצול של השדות הקליניים במחלקות הליבה מספקים את הביקוש של האוניברסיטאות. בנוגע לרפורמת יציב: ב-2019 בחן המשרד את איכות ההכשרה במוסדות בחו”ל, וקבע סטנדרטים כתנאי לגישה למבחן הרישוי בישראל. הרפורמה כללה תקופת מעבר שאפשרה לסטודנטים שהחלו את לימודיהם לסיימם ולהיבחן. לבוגרי מוסדות שאינם מאושרים על ידי אגף לרישוי מקצועות במשרד הבריאות, שהחלו את לימודיהם לאחר שנת 2019 לא יתאפשר לגשת למבחן".
