כמעט תשע שנים לאחר שגופתו של ארטיום ווילוב נמצאה בין ערמות האשפה באתר חירייה, ולאחר שרון נחום הורשע ברציחתו ונידון ל-30 שנות מאסר, הפך היום (ראשון) בית המשפט העליון את ההחלטה.
לא רצח - הרג באדישות. רון נחום
לא רצח - הרג באדישות. רון נחום
לא רצח - הרג באדישות. רון נחום
(צילום: שאול גולן)
השופטים קבעו כי אף שהוכח שנחום גרם למותו של ווילוב באירוע אלים בדירתו ברמת גן, לא הוכח מעבר לספק סביר שהתכוון להמיתו. בעקבות זאת זוכה נחום מעבירת הרצח והורשע במקומה בהריגה מתוך אדישות. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי בתל אביב לצורך גזירת עונשו מחדש.

גרר את הגופה - וניקה כתמי דם

הפרשה החלה ב-19 בדצמבר 2017, ביום הולדתו ה-37 של ווילוב. בשעות הערב הוא נפגש עם נחום, והשניים תועדו צועדים ברחוב ביאליק ברמת גן. סמוך לשעה 22:43 נכנסו יחד לדירתו של נחום. כחמש שעות לאחר מכן, בסביבות השעה 03:54 לפנות בוקר, תיעדו מצלמות אבטחה את נחום גורר את ווילוב בשביל הגישה לבניין לעבר חדר האשפה של הבניין הסמוך, כשהוא שרוע על גבו, ללא תנועה, וראשו נחבט בקרקע. פלג גופו העליון של ווילוב היה עירום ומכנסיו ותחתוניו מופשלים. מאז אותו לילה נעלמו עקבותיו.
כעבור כשבוע וחצי, ב-31 בדצמבר, הבחין עובד באתר הפסולת חירייה ברגל מקועקעת המבצבצת מתוך ערמת אשפה. בבדיקה התברר כי מדובר בגופתו של ווילוב, שנמצאה במצב ריקבון מתקדם. בשל מצב הגופה וחשיפתה לציוד מכני כבד באתר הפסולת, לא הצליחו מומחי המכון לרפואה משפטית לקבוע את סיבת המוות או להבחין אילו מהחבלות הקשות שנמצאו על גופתו נגרמו לפני מותו ואילו לאחריו.
בחקירת המשטרה התגלו בדירתו של נחום ממצאים שהעידו על אירוע אלים. בין היתר נמצאו כתמי דם של ווילוב על בגדים ורהיטים בחדר השינה, ובחדר האשפה נמצאה טביעת כף ידו של נחום בתוך חומר החשוד כדם, שהכיל תערובת דנ"א של השניים. מצלמות האבטחה תיעדו גם את נחום מנקה כתמי דם בשביל הגישה לבניין בבוקר שלאחר האירוע.
ארטיום ווילוב
ארטיום ווילוב
ארטיום ווילוב
בכתב האישום שהוגש נגד נחום בפברואר 2018, נטען כי במהלך שהותם בדירה החליט לגרום למותו של ווילוב והפעיל כלפיו אלימות באופן שלא היה ידוע לתביעה, מבלי שקדמה לכך התגרות מצד הקורבן. נחום כפר לאורך ההליך במיוחס לו, הכחיש שהכיר את ווילוב וטען כי לא שהה עימו בדירה. הוא אף טען שהמשטרה שתלה ראיות נגדו.
במאי 2022 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את נחום ברצח בכוונה ובשיבוש מהלכי משפט, בהתבסס על מארג ראיות נסיבתיות. במרץ 2023 נגזרו עליו 30 שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי אף שלא ניתן היה לשחזר את ההתרחשות המדויקת בדירה, מכלול הראיות הוביל למסקנה שנחום גרם למותו של ווילוב בכוונה. המדינה ביקשה בשלב הטיעונים לעונש להטיל עליו מאסר עולם בגין הרצח, לצד עונש נפרד בגין שיבוש מהלכי משפט.

לא ידוע על כוונה להמית

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון באמצעות עורך הדין נתנאל יעקב-חי מהסנגוריה הציבורית. ההגנה טענה כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר שנחום גרם למותו של ווילוב, שכן סיבת המוות ומועדו לא נקבעו. לחלופין נטען כי גם אם נחום היה מעורב באירוע אלים שגרם למותו של ווילוב, אין בכך כדי להוכיח שהתכוון להמיתו. עוד הצביעה ההגנה על מצבו הנפשי של נחום, שנבדק בעבר על ידי הפסיכיאטר המחוזי ונמצא כי הוא סובל מפגיעה בבוחן המציאות, וטענה כי יש לבחון בזהירות את המשקל שניתן לשקריו בחקירה ובמשפט.
חאלד כבובחאלד כבובצילום: אתר בתי המשפט
מנגד, המדינה, שיוצגה בערעור על ידי עו"ד עדי שגב, ביקשה להותיר את ההרשעה ברצח על כנה. לטענתה, מכלול הראיות, ובהן כניסת השניים לדירה, כתמי הדם, גרירת ווילוב לחדר האשפה ופעולות הניקוי שביצע נחום לאחר מכן, מלמד על כוונת קטילה. המדינה הפנתה גם לפסקי דין שבהם הורשעו נאשמים ברצח אף שגופות הקורבנות כלל לא נמצאו.
אלא ששופטי העליון הגיעו למסקנה שונה. השופט חאלד כבוב, שאליו הצטרפו השופטת יעל וילנר והשופט עופר גרוסקופף, דחה את טענת ההגנה, שלפיה ייתכן שווילוב יצא מחדר האשפה בכוחות עצמו ומת מאוחר יותר מסיבה שאינה קשורה למעשיו של נחום. נקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שנחום הפעיל כלפי ווילוב אלימות שגרמה למותו. עם זאת, השופטים קבעו כי לא הוכחה הכוונה הנדרשת להרשעה ברצח.
בפסק הדין מתח השופט כבוב ביקורת על השימוש שעשה בית המשפט המחוזי ב"חזקת הכוונה", שלפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. "דא עקא, שבמקרה דנן, טיב האירוע האלים שביצע המערער אינו ידוע כלל", כתב. לדבריו, "לא די בכך שאדם קיפח את חייו כתוצאה מאירוע אלים כדי להסיק את קיומה של חזקת הכוונה", אלא יש להראות שהמעשים האלימים היו צפויים להוביל למוות בהסתברות גבוהה.
רון תועד גורר את ווילוב לחדר האשפה
רון תועד גורר את ווילוב לחדר האשפה
רון תועד גורר את ווילוב לחדר האשפה
השופט הדגיש כי במקרה הנוכחי אין מידע על האמצעי ששימש לפגיעה בווילוב, מספר הפגיעות, מיקומן או עוצמתן. כמו כן, לא הוכח מניע למעשה ולא נמצאה ראיה לכך שנחום תכנן מראש לגרום למותו של ווילוב. בהיעדר נתונים אלה, נקבע כי לא ניתן להסיק שעצם הפעלת האלימות מלמדת על כוונה להמית.
בית המשפט דחה גם את טענת המדינה שלפיה התנהגותו של נחום לאחר האירוע מוכיחה שהתכוון להרוג. השופט כבוב קבע כי התנהגותו "יכולה להתיישב עם כוונה מוקדמת מצדו להמית את המנוח ולהעלים את גופתו; אך באותה מידה היא יכולה להתיישב עם אדישות ביחס למותו של המנוח, ורצון להסתיר מגורמי אכיפת החוק את המעשה הפלילי שגרם למותו".
גם לשקריו של נחום בחקירה ובמשפט התייחס בית המשפט. "שקרי נאשם יכולים לחזק את ה'יש' הראייתי, אך הם אינם יכולים לחזק את הראיות שאין", ציין השופט כבוב. לדבריו, העובדה שנחום סובל משיפוט ובוחן מציאות פגומים מקשה לבסס ממצאים על אמירותיו, ומצבו הנפשי המורכב, לצד האינדיקציות לכך שהיה שתוי עם ווילוב באותו לילה, מגבירים את הקושי לקבוע מה בדיוק התרחש בדירה.
לא הובהר המניע לרצח. ארטיום ווילוב
לא הובהר המניע לרצח. ארטיום ווילוב
לא הובהר המניע לרצח. ארטיום ווילוב
עם זאת, בית המשפט דחה את טענתה החלופית של ההגנה, שלפיה ניתן להרשיע את נחום לכל היותר בהמתה בקלות דעת. השופטים קבעו כי התנהלותו לאחר האירוע, ובכלל זה הימנעותו מהזעקת עזרה, אינה מתיישבת עם תקווה למנוע את מותו של ווילוב. לפיכך נקבע כי נחום פעל לכל הפחות מתוך אדישות לאפשרות שייגרם מותו.
"בסוף מסענו נותרנו עם סימני שאלה רבים לגבי ההתרחשויות בדירה באותו לילה חשוך, שבו המערער גרם למותו של המנוח", כתב השופט כבוב בסיכום פסק הדין. "לא הובהר מה היה המניע למעשה, אם הדבר בוצע כחלק מתוכנית, מה כללו המעשים האלימים, ומה הייתה סיבת המוות". השופט הוסיף: "אכן, הוכח מעבר לספק סביר כי היו אלו מעשיו האלימים של המערער שגרמו למותו של המנוח, וכי המערער היה לכל הפחות אדיש לכך; אך נותר ספק סביר באשר לקיומה של כוונת קטילה מצד המערער, ומספק זה הוא זכאי ליהנות".
בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור באופן חלקי, ביטל את הרשעתו של נחום ברצח בכוונה והרשיע אותו בהריגה מתוך אדישות, בהתאם לדין שחל לפני הרפורמה בעבירות ההמתה. מאחר שלא נשמעו טיעונים לעונש בגין עבירה זו, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שיידרש לגזור את עונשו מחדש. צפויה הפחתה משמעותית בשנות המאסר שהוא מרצה.