הפורום הכלכלי העולמי פרסם החודש את מדד הפער המגדרי העולמי לשנת 2026, וישראל יכולה לכאורה לרשום לעצמה נתון מעודד: מקום 71 בעולם, לעומת מקום 76 בשנה שעברה ומקום 91 בשנת 2024. הציון הישראלי עלה ל־71.7% - כלומר, על פי המדד, ישראל סגרה 71.7% מהפער המגדרי הנמדד.
(צילום: shutterstock)
אבל המספר הזה דורש שתי שאלות: מאיפה הגענו, ומה בעצם מודדים?
כשמסתכלים כמה שנים לאחור, האופטימיות נעשית מסויגת יותר. ב־2022 ישראל דורגה במקום ה-60; ב-2024 היא כבר הידרדרה למקום ה-91 ומאז נרשמת התאוששות: מקום 76 ב-2025 ומקום 71 השנה. כלומר, ישראל מטפסת בשנתיים האחרונות, אבל הציון שלה עדיין נמוך מזה שנרשם כבר ב־2022.
וזה בדיוק המקום להבין מה עומד מאחורי מדד הפער המגדרי.
בניגוד למה שאפשר לחשוב משמו, המדד אינו מעניק ציון כללי ל"איכות החיים של נשים". הוא בודק את הפער היחסי בין נשים לגברים, באמצעות 14 אינדיקטורים המחולקים לארבעה תחומים: השתתפות והזדמנויות כלכליות, השכלה, בריאות והישרדות והעצמה פוליטית.
התחום הראשון - השתתפות והזדמנויות כלכליות - בודק חמישה פרמטרים- לא נבדק רק שיעור ההשתתפות של נשים בשוק התעסוקה, אלא כמה הן מרוויחות, והאם הן מגיעות גם למקומות שבהם נמצאים השכר הגבוה והסמכות הניהולית. דווקא כאן ישראל מציגה תמונה מורכבת. ב־2025 קיבלה ישראל ציון של 73% בתחום ההשתתפות וההזדמנויות הכלכליות - הגבוה ביותר במזרח התיכון וצפון אפריקה - ובישראל נשים אף היו רוב בקרב העובדים במקצועות מקצועיים וטכניים.
כלומר, הטענה שנשים פשוט אינן מגיעות עם ההכשרה או הכישורים הדרושים נעשית קשה יותר להגנה כשמסתכלים על הנתונים עצמם.
התחום השני הוא השכלה. כאן נבדקים ארבעה פרמטרים: אוריינות, רישום לחינוך יסודי, רישום לחינוך תיכוני ורישום להשכלה גבוהה. בעולם כולו זה כבר אחד התחומים הקרובים ביותר לשוויון: ב־2026 הפער העולמי בהשכלה נסגר ביותר מ־96%. ביותר ממאה מדינות הגיעו נשים לשוויון עם גברים, או עברו אותם, ברישום להשכלה גבוהה. ישראל נמצאת במשך שנים במצב קרוב מאוד לשוויון בתחום הזה. וזה אחד הנתונים החשובים ביותר להבנת הסיפור הישראלי: הבעיה אינה מתחילה בשער האוניברסיטה. נשים נכנסות למערכת ההשכלה, לומדות, רוכשות מקצוע ונמצאות בשיעורים גבוהים במקצועות מקצועיים וטכניים. הפער מתגלה בהמשך הדרך - כאשר הכישורים האלה אמורים להפוך להכנסה, לניהול, להשפעה ולכוח.
התחום השלישי הוא בריאות והישרדות הבוחן שני פרמטרים: היחס בין בנות לבנים בלידה ותוחלת חיים בריאה של נשים לעומת גברים. זהו תחום שבו רוב העולם כבר קרוב מאוד לשוויון, ולכן הוא מסביר מעט יחסית מהפערים הגדולים בין המדינות המפותחות.
ואז מגיע התחום הרביעי - העצמה פוליטית.
כאן בודק המדד שלושה דברים בלבד, אבל בעלי משקל ברור: שיעור הנשים בפרלמנט, שיעור הנשים בתפקידי שרות בממשלה, ומספר השנים שבהן עמדה אישה בראש המדינה או הממשלה במהלך חמישים השנים האחרונות. וזה התחום שבו מתחדד הפער בין הנוכחות הנשית בחברה לבין הנוכחות הנשית במוקדי הכוח.
במדד 2025 דורגה ישראל במקום ה-104 בעולם בתחום ההעצמה הפוליטית. באותה תקופה נשים היו כ־24% מחברי הכנסת ורק כ־16% מהשרים בממשלה. הנתונים הללו אינם כוללים אפילו את כל מוקדי הכוח הציבוריים.
אפשר להסתכל על מקום 71 ולהגיד שישראל השתפרה. זו עובדה. אבל אפשר להסתכל על המרכיבים שמתחת למספר ולראות משהו עמוק יותר: ישראל הצליחה הרבה יותר בסגירת הפער בין נשים לגברים בהזדמנות לרכוש השכלה ומקצוע, מאשר בסגירת הפער בגישה לעוצמה כלכלית ופוליטית.
זה איננו ייחודי לישראל. בעולם כולו ב־2026 נסגרו יותר מ־96% מהפער בהשכלה ובבריאות, אבל רק 61.7% מהפער הכלכלי ו-22.1% בלבד מהפער בהעצמה הפוליטית. במילים אחרות, האנושות הצליחה הרבה יותר להכניס נשים לכיתות הלימוד מאשר לחדרים שבהם מתקבלות ההחלטות.
במקרה של ישראל, הפער בין ההשכלה והיכולת של נשים לבין הייצוג שלהן בדרגים שבהם נמצאים כסף, ניהול והשפעה הוא הנתון שראוי לעקוב אחריו.
ישראל עלתה מהמקום ה-91 למקום ה-71 בתוך שנתיים. זו מגמה שנכון לציין. אבל ב-2026 היא עדיין לא חזרה אפילו לציון הכולל שלה מ־2022.
אחרי עשרים שנות מדידה, אולי זו השאלה המעניינת יותר מהדירוג עצמו: אם נשים כבר נמצאות באוניברסיטאות, במקצועות ובשוק העבודה- מה קורה בדרך שבין הכישורים שלהן לבין המקום ליד שולחן קבלת ההחלטות?
המדד לא נותן תשובה לשאלה הזאת. הוא כן מראה, במספרים, ששם נמצא חלק משמעותי מהפער שנותר.
עו"ד איילת רזין בית-אוֹר היא מומחית בקידום שיוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
