הנשיא טראמפ יחל בשבוע הקרוב ביקור בסעודיה, משם ימשיך לקטאר ולאיחוד האמירויות. טראמפ, שבאמתחתו אין עדיין הישג משמעותי בתחום מדיניות החוץ, ודאי יזקוף לזכותו הישגים דיפלומטיים ובמיוחד כלכליים בביקור. הוא סימן במיוחד את סעודיה כמרכזית כבר בכהונתו הראשונה, שנפתחה גם היא בביקור בממלכה, וכשנבחר שוב לנשיאות הגדיל לעשות ונתן לסעודים תפקיד בתיווך הסבבים הראשונים במו"מ עם רוסיה בנושא אוקראינה. אלו הנושאים שעל הפרק בביקור.
שת"פ גרעיני. סעודיה מבקשת לקדם תוכנית גרעין, כשם שעשתה איחוד האמירויות, ולקבל לשם כך סיוע אמריקאי. עד כה הסעודים מתעקשים על "הזכות" להעשיר אורניום בשטחם, כשם שעושה איראן. האמריקאים מוכנים לאפשר תכנית גרעין אזרחית בממלכה, אך יש סימן שאלה האם הסעודים יקבלו גם היתר להעשיר אורניום כדי לתדלק את הכורים שירכשו. מתן הסכמה אמריקאית לכך עלול להיות תקדימי ובעל השלכות שליליות הן על המו"מ מול איראן והן בהקשרי תפוצה גרעינית.
מכירות נשק. מדינות המפרץ הן מקנייניות הנשק הגדולות בעולם, ובביקור יוכרזו עסקאות בהיקף רב, למרות הירידה בהכנסות מנפט במפרץ. בראיית מדינות המפרץ, רכישות הנשק נועדו לחזק את הקשר עם ארה"ב וליצור מחויבות ארוכת טווח עמה, הגם שהן שוחקות את היתרון הצבאי האיכותי הישראלי.
הסכמי הגנה. מדינות המפרץ מבקשות לקשור את ארה”ב אליהן בהסכמים פורמאליים מחייבים, בשל סימן השאלה שיש להן לגבי מחויבותה לביטחונן. אולם, ספק אם לממשל רצון ויכולת להתקדם לעבר אמנות מחייבות - ולכן סביר שנראה התקדמות לעבר הסכמים ביטחוניים שאינם מחייבים אישור של הקונגרס.
גישה לטכנולוגיה. המדינות מבקשות גישה לטכנולוגיה אמריקאית שעד עתה לא היתה ברשותן, במיוחד בכל האמור ל-AI.
בתמורה לכל אלו, הממשל מצפה לקבל ממדינות המפרץ ממון רב, שטראמפ ודאי יציג כתרומה לחיזוק הכלכלה האמריקאית. איראן היתה ונותרה האיום המרכזי על שכנותיה הערביות, אך אלו בחרו בשנים האחרונות לחמם את יחסיהן עמה מתוך הכרה בעליונותה הצבאית. מדינות המפרץ חוששות מאיראן, אך הן מבינות את המחיר שהן עלולות לשלם במקרה של מהלך צבאי נגדה - ואין להן תיאבון למלחמות שעלולות לפגוע בכלכלתן ואף ביציבותן. כולן מצויות בעיצומם של תהליכי פיתוח שאפתניים, בראש ובראשונה "חזון 2030" הסעודי, ובמאמץ לשמר יציבות שלטונית ושגשוג. לכן סביר שמנהיגיהן ילחשו באוזנו של טראמפ כי עליו לחתור להסכם עם איראן שידחה לעת עתה את סכנת המלחמה. זו מוזיקה שונה ממה שבכירי הממשל ודאי שומעים מישראל, הרואה בחולשה האיראנית הנוכחית הזדמנות היסטורי להכות באיראן כדי להביא לחיסול פרויקט הגרעין, ואולי אף למיטוט משטר האייתולות.
למרות הקשר ההיסטורי בין ארה”ב לישראל, נראה שטראמפ קשוב יותר למנהיגים כמו מחמד בן-סלמאן, יורש העצר והשליט בפועל בסעודיה, ומחמד בן-זאיד, נשיא איחוד האמירויות הערביות, אף יותר מאשר הוא קשוב לבנימין נתניהו
מהביקור ניתן להתרשם שישראל אינה במוקד המדיניות המזרח-תיכונית של הממשל האמריקאי הנוכחי. למרות הקשר ההיסטורי בין ארה”ב לישראל, נראה שטראמפ קשוב יותר למנהיגים כמו מחמד בן-סלמאן, יורש העצר והשליט בפועל בסעודיה, ומחמד בן-זאיד, נשיא איחוד האמירויות הערביות, אף יותר מאשר הוא קשוב לבנימין נתניהו. נראה שהממשל הנוכחי, במכלול נושאים, מנותק מישראל. טראמפ יבקר גם בקטאר, למורת רוחה של ישראל: יחסי קטאר וארה”ב פרחו בתקופת ממשל ביידן, ואין ציפיה לשינוי כלשהו שכן וושינגטון רואה בה נכס.
סוגית הנורמליזציה בין ריאד לירושלים אינה צפויה להיות על הפרק בביקור, הן משום שאין כל התקדמות שניתן לחשוף והן משום שהסעודים, כך דווח, ביקשו שלא להעלות את הנושא באופן פומבי כדי לא להביכם. לסעודיה תנאים להתקדמות בנושא זה, ובראשם סיום המלחמה והנחת היסודות להקמת מדינה פלסטינית - תנאים שממשלת ישראל לא מקבלת. עניין זה, בנוסף לאינטרסים האמריקאים כבדי המשקל מול מדינות המפרץ, מביאים לכך שארה"ב מקדמת את יחסיה עם מדינות המפרץ, ישראל נדחקת הצידה, ואינטרסים מהותיים מבחינתה עלולים שלא להילקח בחשבון.
נראה שישראל יוצאת קירחת מכאן ומכאן: גם לא מקדמת את הנורמלזיציה וגם נאלצת לשלם מחירים משמעותיים בתחום הגרעיני והקונבנציונאלי
"הגזרים" האמריקאים לסעודיה שעליהם יוכרז בביקור, בעיקר מכירות הנשק בהיקפים גדולים, היו אמורים להינתן לממלכה בתמורה להכרתה בישראל. אלא שהתמשכות המלחמה בעזה והשלכותיה מקשים על התקדמות ומביאים לכך ש"העסקה" המשולשת ישראל-ארה”ב-סעודיה נזנחת לעת עתה לטובת קידום יחסי ריאד וושינגטון. נראה שישראל יוצאת קירחת מכאן ומכאן: גם לא מקדמת את הנורמלזיציה וגם נאלצת לשלם מחירים משמעותיים בתחום הגרעיני והקונבנציונאלי. לא ברור עד כמה ממשלת ישראל מוטרדת מכך, האם היא מקדישה לכך קשב ועד כמה היא נמצאת בתמונת המגעים בין בת בריתה החשובה ביותר לבין מדינות המפרץ.
לנשיא טראמפ חיבה למנהיגי המונרכיות במפרץ. בכל האמור למכלול היחסים האמריקאים-סעודים, הציפיה היא לירח דבש מחודש שיכלול בשלב מסוים אף הזמנה של מוחמד בן סלמאן לוושינגטון – הסעודים דוחפים לכך. סעודיה מרכזית לטראמפ בשל החשיבות שהנשיא מייחס ליחסים של תן-וקח ולעסקאות כלכליות שהוא יוכל לקדם בעזרתה. סעודיה, ולא ישראל, היא שדרכה ובאמצעותה מעצב טראמפ את השקפתו האזורית. פעולתיה האחרונות של סעודיה להורדת מחירי הנפט, רכישות הנשק העצומות שלה והשקעותיה המתוכננות במשק האמריקאי מתכתבות עם האינטרסים של טראמפ - ולכן במובנים רבים סעודיה, ולא ישראל, היא בת בריתו הטבעית.
ד"ר יואל גוז'נסקי הוא מומחה למדינות המפרץ וחוקר בכיר ב-INSS וב-Middle East Institute, בוושינגטון
